שלום חברים יקרים, הנה בחסדי שמיים הגענו לשבת ראש חודש חשוון, זמן נפלא להתחלות חדשות. זו הברכה המיוחדת שיש לנו בלוח השנה היהודי: ישנן הסגולות של אלול, הסגולות של חגי תשרי, והנה עכשיו אנו זוכים לסגולה המיוחדת של שבת וראש חודש מרחשוון.
אני רוצה להקריא בפניכם שני משפטים מספר המידות של רבי נחמן. האחד, "שבת וראש חודש יותר מסוגל להעלות התפילה". כנראה הוא התכוון לשבת או ראש חודש, אבל כשהם באים ביחד זו מן הסתם העלאה נפלאה. עוד משפט שמופיע שם הוא: "מי שאינו יכול ללמוד כי אין לו פנאי, ולומד בשבת וראש חודש, בזה הוא מעציר את רוח הטומאה". לא לגמרי ברור לי מה הכוונה "מעציר את רוח הטומאה", אבל אנחנו מבינים את ההקשר של המשפט – שזה משהו טוב. ולכן כדאי לנצל את הזמן של השבת וראש חודש להתחלות חדשות בכל היבט רוחני שאנחנו רוצים להביא לידי ביטוי.
בפרשת השבוע נאמר לנח הציווי "בא אל התיבה", וידועה תורת הבעל שם טוב שהיה אומר: "תיבה" בלשון הקודש משמעה גם מילה, ואם כן "בוא אל התיבה" פירושו שיהודי צריך להכניס את עצמו בתוך התיבות, המילים, של התורה והתפילה, ועל ידי זה ביכולתו להינצל ממי המבול, ה"מים רבים" של החדשות, הדאגות והעצבויות למיניהן.
בן כזה, בעל כזה
לצער הלב, יש לא מעט אנשים שזוכים לקיים בעצמם את דברי הבעל שם טוב על "בוא אל התיבה", אבל הם שוכחים את בני ביתם ואת מי שנמצא בסביבתם, שגם אותם צריך להציל ולהכניס אל התיבה. בהקשר זה, מסופר על הצדיק רבי מרדכי מנדבורנה, אבי שושלת חסידות נדבורנה, שלקח לבתו חתן שהיה ממש איש קדוש. העניין הוא שהוא היה גם פרוש מאשתו ומבני ביתו, ואחרי כמה שנים באה האישה אל אביה ואמרה שהיא רוצה להתגרש מבעלה. אמר לה אביה "הרי הוא מלאך!", והיא, שהייתה פקחית ובעלת לשון חדה, השיבה לו שאכן דווקא בגלל שהוא מלאך היא רוצה לקבל ממנו גט… וכך היה.
מסופר שאחרי הגירושין שאלו אותה על תכונותיו של בעלה לשעבר, והיא השיבה בפיקחותה: "אני מאחלת לכל נשות ישראל בן שכזה, ולשונאות ישראל בעל שכזה…". כלומר, הקדושה שלו אכן הייתה כל כך נעלית שכל אם בישראל ודאי תתפאר בבן כזה, אבל כיוון שאת תפקידו כבעל הוא די הזניח – הרי שהיא מאחלת בעל שכזה לשונאות ישראל.
הרעיון האמור, שעלינו לדאוג שלכולם יהיה חלק בלימוד התורה בעצמם, הביא אותי לשיחה של הרבי מלובביץ' לפרשת נח, בה הוא עורר על כך שכל אחד מישראל, יהיה מי שיהיה, יקבע שיעור בלימוד התורה. והוסיף, שהכוונה היא למגדול ועד קטן, הן אנשים והן נשים, שהרי גם נשים חייבות בלימוד התורה. בעניין זה הרבי ציטט את לשונו של האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו (דיני ברכת התורה) כפסק דין, "נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי חַיָּבוֹת לִלְמֹד מִצְווֹת שֶׁלָּהֶן לֵידַע הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹתָן וְהֵיאַךְ לִזָּהֵר מִכָּל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁהֵן מֻזְהָרוֹת בָּהֶן כַּאֲנָשִׁים".
הרבי הוסיף שהלימוד צריך להיות קבוע, והכוונה בזה הן ל"קביעות בזמן" והן ל"קביעות בנפש", שכן אבן הבוחן לדעת שהלימוד אכן קבוע בנפש האדם היא כאשר רואים שהדבר בא לידי פועל כך שמדי יום ביומו יש לו זמן קבוע המוקדש ללימוד התורה, ובאופן כזה ששום דבר בעולם אינו מזיז אותו.
אנרגיות זורמות
חשוב להדגיש לגבי המילים הללו האחרונות: יש אנשים שדיבור כזה יכול להלחיץ אותם, יש אנשים שדיבור כזה יכול לעורר אותם, אבל יש לנו גם דרך ביניים – לשאת תפילה לריבונו של עולם שנזכה לקיים את הדברים, שתהיה לנו קביעות בזמן וקביעות בנפש ללימוד התורה, לנו ולכל בני ביתנו לכל אשר סביבנו.
לפני סיום ואמירת ה"לחיים לחיים" שלנו, אני רוצה להוסיף שבהמשך לדברים אלו הרבי אמר דבר שממש תפס אותי. הרבי פנה לכל השליחים שלו והציע שכל שליח ימנה לכל הפחות עוד שליח נוסף, ומה טוב – כמה שלוחים.
חשבתי לעצמי: איזה דבר נפלא זה! הרי כדי למנות שליח, על הממנה לפנות לתלמידים, חברים ומושפעים – ואלה יכולים להיות גם אנשים שרק לא מזמן החלו את דרכם לתורה – ולעודד אותם לצאת גם הם לפעילות להפצת יהדות, מתוך הכרה שגם להם יש מה לתת ולהשפיע לאחרים ולהביא להם ברכה.
הידיעה הזו, שכל אחד יכול להביא ערך לחייהם של אחרים, היא נהדרת ממש. כמה הדבר הזה בונה את נפש האדם כשהוא נזכר שהוא שליח, שזה אומר שזורמת בו אנרגיה מהמשלח העוברת דרכו אל אלו שהוא פונה אליהם. ברגע שמזכירים לאדם שהוא יכול להיות שליח – נובעים בו כוחות חדשים, רוח חיים מפעמת בו, והוא כבר מוכן לצאת מהתיבה ולהביא ברכה לכל העולם סביבו.
חברים יקרים, יהי רצון שנזכה להיכנס לתיבה עם כל מי שנמצא סביבנו, ונזכה להיות בנוכחות מלאה בתוך מילות התורה והתפילה. ניזכר באיכות המיוחדת של שבת וראש חודש ביחד, ואת כל הטוב שנגלה ונחשוף ונפתח לא נשאיר רק לעצמנו, אלא נחפש דרך לחמם גם את כל מי שנפגוש בדרכנו. לחיים לחיים! שבת, ראש חודש, ושבת וראש חודש שמחים!