"אף אחד לא קרא לך!"

"אף אחד לא קרא לך!"

שלום חברים! לקראת חנוכה הקרב ובא, כדאי לדעת שההתבוננות בנרות החנוכה היא מתנה גדולה. האור של הנרות מחזיר לנו את היכולת לראות את הטוב שקיים אצלנו ואת הטוב שקיים בבריאה.

בימי החנוכה ישנה מדרגה רוחנית שבעצם לא שייכת לעולם הזה. רבי נחמן אומר שהלל והודאה זה שעשוע העולם הבא. חשבתי, שאם הלל והודאה הם שעשועי העולם הבא, אז כנראה שתלונה וביקורת הן ייסורי העולם הזה.

תלונה וביקורת הן חיזוק הנטייה לעסוק במה שאין, ואילו בהלל אנחנו עסוקים במה שיש, ובעצם אפילו במשהו משמעותי יותר: אנחנו מקשרים את מה שיש אל הבורא יתברך. יש כאן שני עניינים: הראשון הוא לזהות טוב שיש לנו, והשני – להודות ולהלל עליו. ישנה מעלה נוספת שאפשר לקבל בחנוכה, והיא המעלה של לדון לכף זכות. יש לנו הזדמנות לפתח את היכולת להאמין שגם כשהמבט הראשון מזהה סיטואציה שלילית, הדברים אינם כפי שהם נראים, והמציאות כמות שהיא, היא באמת מציאות טובה וראויה.

חסידות בר קמצא

לפני כמה שנים שמעתי על סיפור שהתרחש בארצות הברית: לעיתים יש חצרות חסידים שבמקור היו קרובות זו לזו, ומכל מיני סיבות נוצר מצב שהוא לא לגמרי הרמוני, ואם לומר בעדינות, כבר אין ביניהן ממש ידידות גלויה.

מה שאירע היה כך: בנו של אדמו"ר א' נכנס לשמחתו של אחד מנכבדי העדה של אדמו"ר ב', כדי לאחל מזל טוב. הוא בא מתוך אצילות נפש, מלא ברצון טוב של השתתפות בשמחה, ומתוך קרבה וידידות. אז כמו שאמרתי, מדובר היה בחסידויות שההרמוניה ביניהן לא נראית בגלוי. אמנם פעם הן היו קרובות, אבל עם הזמן כל אחת מהן פנתה לדרכה. בנו של אדמו"ר א' בא ואיחל מזל טוב לסבא של החתן, שהשתייך לחצרו של אדמו"ר ב'. הסבא של החתן אמר לו בתגובה: "אף אחד לא קרא לך!".

מה מעורר בך משפט כזה? דיבור כזה מזכיר בעיקר את חסידות קמצא ובר קמצא… באמת התגובה הכואבת שעולה – איזה עלבון צורב, איזו דחייה מכוערת! אלא שבנו של אדמו"ר א' לא אמר ולא הגיב על זה כלום. הוא מחל על עלבונו, ואפילו נשאר לשבת שם איזה שלושים-ארבעים דקות במזרח, עד שהלך. לעומתו, הנהג שלו והשמש שליוו אותו היו בשוק מוחלט מההתנהגות הזאת. איזו חוצפה יש לבעלי השמחה! איזו שנאה מזעזעת! עד שיהודי כבר מגיע ורוצה להרבות טוב, לתת לו כזאת מקלחת?! הם החליטו לעשות מהסיפור הזה עניין גדול, בכל מיני דרכים יצירתיות. רגע לפני שהתחילו לממש תכניות, הם אמרו לעצמם שכדאי לפני כן לשאול את הבן של הרבי, מה הוא חושב על כל העניין.

אמנם הם קיבלו החלטות לעשות כל מיני דברים דרמטיים, אבל ברוך ה' הייתה להם החלטה טובה, כמו שלכל יהודי צריכה להיות החלטה טובה לפני שהוא מקבל החלטות דרמטיות – לישון על זה לילה. כך מובא בספרים הקדושים, ונראה לי שקל להבין את העצה הזו. לפעמים דברים מתבהרים, נוספים נתונים והכל משתנה.

יש עניין שיתהפך הכל

ובכן, למחרת הם הלכו לשאול את הבן של הרבי על תחושתו בנוגע לעניין. הם רצו גם לספר לו מה הם מתכננים לעשות לכבודו ולכבוד חצרו של אביו. בהתחלה, הוא לא כל כך הבין מה הם רוצים, אז הם תיארו לו בדיוק את האירוע, בו הם בעצמם היו נוכחים. הם תיארו את ההגעה לחתונה, ואיך שהסבא של החתן אמר לו "אף אחד לא קרא לך". היה לרגע שקט, ואז הבן של הרבי חייך חיוך גדול ואמר: "אני אסביר לכם הכל: הסבא של החתן ואני ידידים ותיקים, למרות המרחק בין החצרות השונות והמתח שאולי יש ביניהן על פני השטח. בבוקר החתונה פגשתי אותו ברחוב, הוא הגיע ממרחק לחתונת נכדו, וכשנפגשנו בידידות הוא סיפר לי שהוא בטעות הגיע בלי פלאפון, והוא זקוק לפלאפון ליום החתונה. הוא שאל אם אני יודע היכן אפשר להשיג פלאפון ליום אחד. אמרתי לו: 'תראה, יש איתי פלאפון נוסף שאני ממעט להשתמש בו, ואני יכול להשאיל לך אותו ליום אחד. אני רק מבקש שתשים לב אם במהלך היום מישהו מתקשר, וכשאגיע בערב לחתונה תדווח לי אם מישהו התקשר'". ההמשך ברור – בערב, כשהבן של הרבי הגיע לחתונה, אז המשפט הראשון שהסבא של החתן אמר לו היה באנגלית: "no body call you" ובעברית זה דו-משמעי, זה גם 'אף אחד לא קרא לך', וגם 'אף אחד לא התקשר אליך'… הסיפור הזה הוא אמיתי, אולי המשפט המקורי היה באידיש, אבל זה לא ממש משנה.

אורות המחלוקת

אני חושב שעל סיפור כזה צריך לומר קודם כל 'לחיים'. סיפור כזה ממש מוסיף חיים. תחילתו עגומה, עד כדי שהוא מזכיר את קמצא ובר קמצא… אבל הסוף, הסוף נותן לנו את היכולת לראות איך שלפעמים במצב שנראה לנו לדון להיפך הטוב את הזולת, זה פשוט לא נכון. צריך לדעת שכנראה חסר לנו עוד נתון, עוד הסתכלות, והכל יכול להתהפך. העניין הזה גם קשור באור המנורה, שמעניק לנו גם עין טובה.

אחרי ששמעתי את הסיפור, סיפרתי אותו לאבי מורי שיחיה. הוא מאוד אהב את הסיפור, והוא אמר לי: "אתה יודע מה, רוב המחלוקות מתחילות ככה". האמת היא שאני חושב שקרה כאן נס. נס במובן הזה, שהייתה סייעתא דשמיא שהמציאות תתברר לאמיתתה. כי הרי היה יכול להיות שעם אותם נתונים, שאף אחד מהם לא היה שקרי, עם אותן מילים, שהיו כביכול כולן מדויקות, הייתה יכולה להיות חלילה מדורה גדולה של אש המחלוקת.

ידוע שלאור נרות החנוכה, זה הזמן לקבל החלטות טובות איך להמשיך ולהאיר את חיינו. אז צריך לקבל על עצמנו, שננסה להאיר את החיים באל"ף ולהעיר אותם בעי"ן. כשנתקלים בסיטואציה כזאת, שנראה שיש את כל הסיבות הטובות למחלוקת, את כל הסיבות הטובות להפך השלום, צריך להתחזק, ובמקום להבעיר הכל, להאיר ולהעיר.

נראה לי שכששומעים סיפור כזה, אפשר לשמוע את הבעל שם טוב לוחש לנו באוזן: יש כאן עוד נתונים, אל נא תמהר. תנסה בעצמך לראות עוד זווית, או תתפלל לקדוש ברוך הוא שיעזור לך ותוכל לראות נקודה שטרם נראתה. חנוכה שמח!

[email protected]

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן