שלום חברים! חכמינו ע"ה אמרו ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". המשפט הזה אמנם ידוע ומפורסם, אבל בכל זאת ראוי להעמיק בו פעם נוספת, ולמצוא בו שפע ברכה שיועיל לכל אחד מאתנו. מעניין לשים לב שחז"ל אמרו לנו שכל אדם "חייב" לומר את המשפט הזה. לא רק לשמוע אותו אלא ממש לומר אותו בעצמו, כדי להבין ולהפנים אותו בצורה נכונה.
מן הסתם, כשבן אדם שומע בפעם הראשונה את המשפט הזה, הוא אומר לעצמו: "מצוין! אז כנראה שאני צריך לראות איך אני מנצל את הסביבה שלי כמה שיותר! הרי הכל בשבילי, אז אקח כמה שיותר לעצמי!…". רבי נחמן מכוון אותנו אחרת ואומר כך: "נמצא שהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם". כלומר, כיוון שכל העולם לא נברא אלא בשבילי, אז כדי למצוא את השמחה האמיתית בחיי אני צריך לעמוד כראוי במשימה שלי – לעזור לתקן ולרומם את כל העולם. כשיהודי מסכים לקבל את האמירה הזאת, הוא מעיין בכל עת בתיקון העולם ומתפלל בעבור כל הנבראים.
היצירה הכי יפה בעולם
אחד התיקונים הגדולים שנדרשים בעולם סביבנו, הוא פיתוח של היכולת להביא שמחה וסיפוק לאנשים שנמצאים במצב נורא שכזה, שהם לא מוצאים עניין בחייהם. באותה תורה שרבי נחמן מלמד לדאוג לתיקון העולם, הוא מביא משל על בעל מלאכה שיוצר כלי יפה ומתענג ממנו. בדרך כלל אנחנו חושבים שבעל מלאכה יוצר כלי בעיקר בשביל להתפרנס, אבל כאן מדובר על בעל מלאכה שנהנה מהיצירה שלו. האמת היא, שהכוונה היא לא רק לאומן שעובד בסטודיו שלו, אלא לכל אדם באשר הוא שיוצר דבר חדש.
נראה לי שלכל אחד מאתנו ברור, עוד מימי הגן והגננת, שכל דבר שעבדתי עליו בעצמי הוא יפה. העובדה שעשיתי אותו בעצמי, הופכת כל דבר ליפה. הרעיון הוא, שתיקון העולם הבסיסי ביותר הוא לעודד את הקרובים אלינו למצוא את הדרך שלהם ליצירה אישית. הרגשת הסיפוק שיש לאדם כשהוא יוצר, היא ממש פלא של חוק אלוקי! הקב"ה טבע בנו שמחה ותענוג דווקא בהיותנו פעילים ויוצרים דברים חדשים. אדם שחי בעשייה של מה שמוכרחים, ולא מבטא את היכולות המיוחדות שה' נתן לו, נעשה כבוי.
אפילו על הקב"ה עצמו נאמר שהוא כביכול שמח במעשיו – "ישמח ה' במעשיו". לכן גם הטבע הזה כל כך חזק בנו – לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולהראות לאנשים איך הם עצמם יכולים להיות שותפים פעילים ביצירות חדשות ובתיקון העולם. לא צריך להיות דווקא אומן של כלים. כל תיקון שישנו בעולם – גשרים, רכבות, כבישים, בניינים וכל מיני מוסדות – כולם תיקונים נפלאים. תיקון של כל נפש – אדם רחוק או קרוב אליך – הוא תיקון של עולם מלא.
אם הצלחת לתקן ולהביא לברכה לאנשים סביבך, תוכל לומר – אם ישאלו אותך בראיון עבודה: "מה אתה עושה?" – "אני? מתקן עולם!" אם נצרף גם כאן את המשל של אומן שבונה כלי, הרי שעזרה בבניית כלים בנפשו של הזולת, שידע להתנהל נכון נפשית ופיזית, גם היא תיקון נפלא. אדם שחי בלי גבולות לא יכול באמת להתענג על הטוב שקיים בחייו, ועזרה בתחום הזה היא תרומה עצומה. אז בין אם יוצרים כלי בחוג קרמיקה, ובין אם יוצרים כלים בנפש, זוכים לממש את התכלית של בריאת העולם.
יש לו עוגה משלו
לפני כמה שנים, כשהבת שלי הייתה בכיתה ב', היא חזרה יום אחד הביתה בבכי גדול. כששאלתי אותה מה קרה, היא סיפרה לי כשדמעתה על לחייה, שהיה להם שיעור חווייתי בכיתה, שבו הן אפו עוגה. כל בת קיבלה אפשרות לאפות עוגה אישית משלה, וכשהיא קיבלה את העוגה שלה היא שמחה מאוד במעשה ידיה. הבעיה הייתה שבמהלך השיעור הבא היא קצת הפריעה, וכעונש המורה לקחה לה את העוגה. היא אמרה לי אז, תוך כדי בכי תמרורים, משפט מדהים: "לא אכפת לי שיתנו לי עונש, אבל למה לקחת את העוגה?" הבנתי שמבחינתה אמנם היה קשה לה לנסח את הרגשות שלה במדויק, אבל היא רצתה לומר שהעוגה הזאת קשורה בנפשה.
עונש בכיתה שייך לתחום של דברים נסבלים שאפשר לשאת אותם, אבל אם לוקחים לילדה את הדבר הכי יקר מבחינתה – היצירה האישית שלה – זה אסון של ממש. היה ברור לי שהכאב על העוגה לא היה בהיבט של סתם ממתק או מאכל טעים שנלקח ממנה, אלא בגלל ההיבט של היצירה האישית. העוגה שהיא בעצמה אפתה ועמלה עליה, הייתה מבחינתה חלק מהנפש שלה. התמימות שבה היא דיברה, האירה לי כמה עוצמה יש ליצירה האישית לעורר את הנפש.
חברים יקרים! אני מאחל לכל אחד מכם שלא תקבלו עונשים כאלה חלילה, ותזכו תמיד לאפות את העוגה המיוחדת שלכם! וכמובן, העוגה המיוחדת שלנו נעשית טעימה ומשמחת עוד יותר כאשר חולקים אותה עם הזולת. כשיודעים שהעולם נברא בשבילנו, כדי שנעיין בכל עת לתקן את החסרונות שמסביב, זוכים לבנות ולהצמיח כלים, אנשים ועולמות. שנזכה כולנו להתענג מהמתנה הנפלאה שה' יתברך נתן לנו, להתבטא וליצור עולמות חדשים. לחיים!
