שלום חברים! אני מקווה שתסלחו לי על כך שבחרתי לדבר על רעיון שקשור דווקא לפרשת השבוע הקודמת – פרשת יתרו. מן הסתם אתם מכירים את הביטוי שנוהגים לומר ביחס לעיתונים, "מחר יעטפו בזה דגים". אז אני לא יודע אם עדיין עוטפים דגים בעיתונים, אבל מצד האמת, חדשות, אקטואליה ופוליטיקה של שבוע שעבר, לא נשאר מהם הרבה מעבר לעטיפת דגים. לעומת זאת, את פרשת השבוע בוודאי אפשר להמשיך ולחיות כל השנה. לתורה יש כוח, שהיא תורת חיים, ומלאה חיים של נצח. בכל מקום שאנחנו פותחים בתורה – תורה היא, וללמוד אנחנו צריכים! מכיוון שדווקא בפרשה הקודמת יש רעיון שנגע בי באופן מיוחד, נדבר כעת על פרשת יתרו.
אחת ושתיים
כאשר יתרו מגיע אל המדבר, יחד עם ציפורה ושני בניה, התורה מפרטת את שמותיהם: "שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם", ובפסוק הבא: "וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר". לכאורה, הדרך התקינה לפרט את השמות היא כך: "שם האחד גרשום, ושם השני אליעזר"! למה התורה אומרת גם ביחס לילד השני "ושם האחד"? נראה שהתורה באה ללמד אותנו, שכל אחד מהילדים שלנו הוא "האחד". הוא לגמרי יחיד ומיוחד, יצירה פלאית בעולמו של הקב"ה. כשעוסקים בילדים, אי אפשר לומר 'ילד אחד' 'ילד שתיים'. להבדיל, על קרבן התמיד כתוב: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד… וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי". על כבשים אפשר לומר אחד ושני, אבל על ילדים אסור בשום אופן לדבר כך.
במסכת סנהדרין חז"ל אומרים, שכל המקיים נפש מישראל כאילו קיים עולם מלא. הכוונה היא לא רק להצלת אדם שנמצא בסכנת חיים, אלא גם עזרה לילד שלנו או לילד שבנו לממש את הקיום שלו, ולהביא את מהותו לידי ביטוי. שיהיה ברור לו שהוא לא עוד אחד. כשמצילים אדם, לא אומרים: "נו, עוד יהודי חי…". באותו מקום, המשנה מוסיפה עוד עניין על המיוחדות של כל אדם מישראל: "וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבֵעַ כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָיב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם".
תורת חיים בפלייליסט
הווארט הזה שכל כך נגע לליבי, הגיע אלי דרך איזו שהיא קבוצת ווצאפ מכותב אנונימי, שייחס אותו למלבי"ם. טרחתי וחיפשתי במלבי"ם, אבל לא מצאתי, ולכן ניסיתי לשאול את אבי מורי שליט"א. לא חיפשתי את המקור בשביל לאמת את הרעיון, אלא כדי להתחבר עוד יותר ולהכניס אותו לפלייליסט שלי, כך שהוא לא יהיה קשור דווקא לשבוע כזה או אחר.
בכל אופן, כשהייתי בביקור אצל ההורים בבני ברק, ישבתי עם אבא שלי בארוחת בוקר, וכששיתפתי אותו ברעיון הזה, הוא מיד הראה לי שהוא מופיע בספר "מקדש הלוי" של הרב דינר זצ"ל, שהיה רב של הקהילה החרדית בלונדון. אבא סיפר לי ביחס אליו, שהוא עוד הכיר את סבתא שלי ע"ה, מהעיר קלן בגרמניה, שם הם גדלו לפני מלחמת העולם. בכל אופן, שמחתי מאוד, והעתקתי לי את המילים מהספר שלו, שהן כעת לפניכם:
"התורה מבקשת ללמדנו, שאסור לנו להתייחס אל מי מילדינו כאל בן שני. עלינו להתייחס אל כל אחד ואחד מהם כאילו הוא הבן 'האחד'. בן יחיד. לא עוד ילד, אלא ילד יחיד ומיוחד בעל נתונים המיוחדים לו וכוחות המיוחדים לו ותפקיד המיוחד רק לו. עלינו להחשיב כל אחד בשווה, כל אחד על פי הכוחות שניתנו לו משמים".
אחרי שאבי הראה לי את המקור, אמרתי לו שאני רוצה לדבר על הווארט הזה בכל הזדמנות, אבל יש לי בעיה, כי הוא שייך דווקא לפרשת יתרו. אבא ענה לי בשאלה: "אתה צריך פרשת שבוע בשביל לדבר על זה? יש ווארטים שטובים לכל רגע בחיים! בשביל ללמד שכל ילד הוא יחיד ומיוחד צריך זמן מיוחד?". אבא שיחיה, שמלמד תורה ברבים, הוסיף ואמר לי על עצמו: "אני לא מלמד רק פרשת שבוע, אני מלמד פרשת חיים". בכוח הנצחי של התורה אפשר להתחיות ולהתמלא מדברי אלוקים חיים בכל זמן.
אם בכל זאת יש מישהו שעוד לא השתכנע, וחושב שחלילה הדברים לא נוגעים אליו, אולי כי הוא עוד לא התחתן או שאין לו ילדים, או שאולי הילדים שלו כבר בגרו, בכל מקרה, חשוב להדגיש שהרעיון הזה נכון גם ביחס לדימוי האישי של כל אחד כלפי עצמו.
לפעמים, בגלל דברים לא טובים שאדם עבר בחיים, הוא רואה את עצמו כחסר ערך או בעל ערך מועט לעומת אחרים. כולנו מוזמנים כעת לעבודה אישית פנימית, להתבונן על עצמנו ולראות "אני האחד". זאת לא אמירה של גאווה אלא הכרה בייחודיות, בפלא האלוקי החד פעמי שישנו רק בי. כל מי שקורא כעת את הדיבור שלנו, מוזמן להצביע על עצמו ולומר את השם שלו: "אני אחד מיוחד, פלא האלוקי, שם האחד – יחיאל מיכאל יוספי". זאת דרך נפלאה להביא אור גדול לנשמתנו, על ידי שנזכיר לעצמנו שאנחנו האחד.
כך נתמלא בהכרת הטוב, ונאמר לה': "תודה ריבונו של עולם על ייחודיותי וחד פעמיותי! אנא, תן לי כוח להבין, תן לי את ההשראה וההארה איך להוציא את הייחודיות שלי מהכוח אל הפועל, וכך לזכות ולגלות את כבודך בעולם". כאשר מגלים את 'האחד' שבנו נוסף עוד גילוי של כבוד ה'.
לחיים חברים יקרים! שנזכה להרבות חיים שיתגלו דרך שמנו המיוחד!
