בס"ד

יום שני, 10 פברואר, 2025
הכי עדכני
הדס במדבר

הדס במדבר

שלום חברים! רציתי לדבר אתכם על פיסקה נוגעת ללב, מתוך הספר 'חיי מוהר"ן'. באחד המכתבים שמובאים בספר ישנו תיאור על אהבתו של רבי נחמן לבתו, ועל כך שהיה נוהג להשתעשע וללמוד איתה מדי פעם. אנחנו רואים הרבה פעמים שהורים שהם גם תלמידי חכמים אוהבים להשתעשע דווקא עם בניהם, ואילו השעשוע עם בנותיהם נמצא בעדיפות שניה. בעצם הקשר של רבי נחמן עם הבת שלו הוא מעביר לנו מסר – להשקיע בקשר עם כל הילדים שלנו. באופן אישי אני יכול לספר, שבאותו ערב שקראתי את המכתב הזה, הלכתי מאוחר יותר לשבת עם הבת שלי ללימוד ושיחה. אולי גם אתם תשתכנעו אחרי שתקראו את הפסקה הזאת:

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב פַּעַם אַחַת מִכְתָּב לְבִתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה, וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּהּ בְּכָל יוֹם, וּלְקַבֵּל מִדִּבּוּרֶיהָ חָכְמָה וְיִרְאָה. "הֲלֹא אַתְּ דּוֹמָה שָׁם כַּהֲדַס בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ רֵיחוֹ הַטּוֹב"…

התיאור הנפלא שמופיע כאן מבטא את הגעגועים של רבי נחמן לימים שבהם בתו הייתה בבית, עוד בזמן של טרום הנישואים. הוא מפתיע ואומר שהוא מצפה לקבל מהדיבורים שלה "חכמה ויראה". עם כל גדולתו העצומה, רבי נחמן ראה בבתו פנינה כל כך מיוחדת, עד שליבו היה פתוח לקבל ממנה דיבורים של יראת שמים. הוא ממש מבכה את הכישרון שלה שלא מנוצל כראוי, ומדמה אותה, במקומה הנוכחי, להדס במדבר, שאין מי שייהנה ממנו.

כיוון שהסתקרנתי מה מקור הביטוי הזה, עיינתי בחיפוש גוגל שאכן העלה ציטוט שבו הצירוף הזה מופיע, אם כי לא מילה במילה. למען האמת, התוצאה הראשונה שעלתה לי הייתה שם של מלון בדימונה, ואפילו כמה תוצאות ראשונות… בכל אופן, מעבר לשמחה בפרסום המלון בדימונה, מצאתי את דברי רבי יוחנן במסכת ראש השנה שאומר כך: "כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ דּוֹמֶה לְהֲדַס בַּמִּדְבָּר". כלומר, להדס אמנם יש ריח טוב, אבל במדבר אין מי שיקבל ממנו. יכולות להיות כמה סיבות לאדם שלומד בעצמו, אבל לא מלמד אחרים. אולי הוא מתעצל, או שהוא לא מעוניין ללמד כי אין לו סבלנות לאנשים. יכול להיות גם שהוא דווקא כן רוצה ללמד אבל אין מי שילמד ממנו, כי הוא חי בסביבה שלא מעריכה אותו או את הלימוד שלו, וממילא לא מעוניינת ללמוד ממנו.

רבי נחמן כואב באופן מיוחד על בתו המוכשרת שאין מי שיקבל ממנה דברי תורה ויראה. חשוב לזכור שמדובר בתקופה שלא היה מקובל שנשים יעבירו שיעור. רבי נחמן, שיודע את מעלת בתו, ויודע שהוא כן יכול לקבל ממנה את השפע הטוב שגלום בה, מיצר על כך שהיא "כהדס במדבר". הברכה שה' חנן אותה נשארת גנוזה, והריח הטוב לא מנוצל כראוי.

טכניקה אבל אמיתית

הסעיף הבא של חיי מוהר"ן ממשיך לעסוק בדמות של שרה – הבת של ר' נחמן:

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָמַד אָז עִם עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל וְקָרְאָה אוֹתוֹ, וּבָכְתָה לִפְנֵיהֶם בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְאָמְרָה: "מִסְּתָמָא אֲנִי עַכְשָׁיו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה מְאֹד כְשֶׁאָבִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתִי בְּעֵינַי כָּל כָּךְ. כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁאָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶחָד בְּעֵינָיו וּבְפָנָיו, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק אוֹתוֹ…"

המכתב של אביה, שמפליג במחמאות כלפיה, גורם לשרה – בתו של רבי נחמן – לפרוץ בבכי. מתוך ענווה, היא מפרשת את דברי הגעגוע כחיזוק לכך שהיא נפלה למדרגה נמוכה. אולי יחד עם זה היא מרגישה שאביה מבין את הכאב שלה מהיובש המדברי שבו היא נמצאת, ובוכה גם מהתרגשות על כך שמישהו קולט את המצוקה שלה. לכל אחד, התחושה שיש מי שמבין אותו ו"עמו אנוכי בצרה", היא חשובה ביותר. היא מתרגשת מההבנה שלו לנפשה, ועם זה עולה בה הכאב שאולי כעת, על פי הדרך שלו לחזק אנשים, הוא בא לשבח גם אותה.

לשבח אדם – זו טכניקה מאוד יעילה כדי להחזיר לו את מדרגתו. אלא שיש תנאי אחד, והוא שיהיה יסוד אמיתי לשבח ויהיה לו על מה לחול. אם משבחים אדם שלא ממין העניין, הוא לא מתרומם משבח כזה. לפעמים שבחים כאלה אפילו מעוררים כעס. רק אם השבח מגיע ממקום אמיתי, שבו בעצם מזכירים לאדם את מעלותיו ואיכויותיו האותנטיות, הוא מועיל ומחזק.

דבר נוסף מופיע שם בהמשך, שרבי נחמן אמר שלכל הילדים שלו "יֵשׁ לָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא קָרוֹב לִנְבוּאָה", אבל על אותה שרה – "וּמִבִּתִּי שָׂרָה אֵין אֲנִי מְדַבֵּר כְּלָל!", כיוון שמעלתה נשגבה עוד הרבה יותר. חשוב לשים לב שלפעמים ילדים כישרוניים מתרחקים מהבית ומתגלגלים לסביבה שלא יודעת להעריך אותם, ואז ההפסד הוא גדול.

לא לקטנות

בכל אופן, ברמה האישית, לקחתי לעצמי מהמכתב הזה שני עניינים: הראשון – לנסות לחזק את הקשר עם בנותיי, חוץ מלהתמיד בקשר עם הבנים שלי. כל אחד מכם מוזמן גם הוא לשאול את עצמו איפה הוא עומד בנושא הזה, ומה אפשר לשפר בו. אם המצב 'טוב', שיהפוך ל'טוב מאוד', ואם הוא 'כמעט טוב' אז שיהפוך ל'טוב'. היום אמנם כבר לא מופיע בתעודות של בית הספר הביטוי 'כמעט טוב', אבל כזכר לשנים קדמוניות אפשר לחשוב על ביטוי כזה. העניין השני הוא, להשתמש בעידוד ככלי אמיתי, אפילו כאשר אנחנו באים לעודד את עצמנו. אם לא כתבו לנו, אז נכתוב לעצמנו מכתבים כמה אנחנו נפלאים, וכמה מעלות אמיתיות יש בנו. חשוב לומר שבחים לנו ולילדינו ולכל מי שסביבנו, כדי לזכור את המעלה שאליה אנחנו שייכים, ולנצח את קטנות המוחין שבאה להשכיח מאיתנו את מי שאנחנו באמת. לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן