שלום חברים. זהו, נכנסנו לשגרת ימי החורף. מי ייתן ובעזרת השם תהיה זו עונה מבורכת עד מאוד בגשמי ברכה ובשאר בשורות טובות לכל עם ישראל.
אני רוצה לשתף בכמה רעיונות שהלכו איתי עוד מתקופת החגים, אך דווקא עכשיו זה נראה לי זמן נהדר להשמיע אותם ולהתבונן בהם בבחינת דבר בעיתו מה טוב. יש הרי דבר בעיתו שתואם במדויק את לוח השנה ויש דבר בעיתו שנוגע בדיוק בנקודה ששייכת לליבנו כעת.
ובכן, הדיבור הראשון שייך לרב שלומק'ה זוועהילער, רבי שלמה מזוועהיל, אחת הדמויות שאני כל כך אוהב לקרוא ולדבר אודותיה. הוא נהג לצטט בשם רבי פנחס מקוריץ את דברי המשנה הידועים בסוף מסכת יומא: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
הפירוש הפשוט ידוע ולפיו אדם לא אמור לבנות מראש על אפשרות התשובה. אם אדם נפל בטעות זה עניין אחד, אך אם הוא ממש יוזם את הנפילה מתוך מחשבה שאפשר לתקן, אומרים לו שכלל לא בטוח שיצליח להיחלץ או יזכה לעזרה. כלומר הפשט נועד להזהיר אותנו שלא ליזום נפילות.
אולם הפירוש החסידי של רבי פנחס מקוריץ מציע זווית אחרת. לפי הפירוש הזה כשאדם אומר לעצמו "גם אם אחטא" – הוא מכיר בכך שייתכן וייפול. הרי קורה לא פעם שלמרות הרצון הטוב להקפיד על הנהגות חדשות ולתקן מידות אנחנו פשוט לא עומדים בזה. במצב כזה האדם אומר לעצמו מתוך התחזקות פנימית אמיתית: "אחטא, ואשוב! גם אם אחטא, אני אתקן. לא אתפעל מאותה נפילה אלא אחטא ואשוב".
במנגינה הזו, גם המילים "אין מספיקין בידו" מקבלות משמעות חדשה לגמרי – אין ספק שבידו לעשות תשובה! תהיה לו היכולת המלאה לצאת מהספקות ולהאמין בכל ליבו שיש ערך אמיתי לתיקון שלו. זהו דיבור שכמובן אינו סותר את הפשט אך הוא יכול לחזק אותנו מאוד – כל אחד מאיתנו שהתחיל הנהגה טובה או תיקון באיזשהו עניין שלא החזיק מעמד, ונאלץ להתחיל שוב. פשוט מדהים לראות כיצד הרעיון הנפלא הזה, שרב שלומק'ה זוועהילער נהג לספר בשם רבי פנחס מקוריץ, טמון בתוך המילים העתיקות הללו.
שום דבר לא נגדכם
הרעיון השני קשור לרופאו האישי של המגיד ממזריטש. מדובר באחד מבעלי התשובה של אותו הדור, הלוא הוא דוקטור אהרן גראדה. הוא היה רופא מפורסם בבתי המלוכה והאצולה, וזכה לחזור בתשובה ולהתקרב אל המקורות. לימים הפך להיות גם רופאו האישי של המגיד וטיפל במסירות ברגליו החולות.
באחד הימים פנה דוקטור גראדה אל המגיד והתאונן בפניו שפוקדות אותו מחשבות טורדניות מימי צעירותו. הוא הודה שהעובדה הזו שאותן מחשבות לא טובות חזרו לפקוד אותו, החלישה אותו. פעמים רבות אדם מבין עד כמה הוא התקדם רוחנית דווקא כשהוא שם לב שהמחשבות שלו השתנו והפכו לטובות יותר, ולכן המחשבות הישנות הללו שהופיעו פתאום הטרידו את הדוקטור מאוד.
כידוע, מחשבות יכולות לתקוף אותנו דרך תאוות, דרך כפירה או דרך רגשות שליליים. בערוצים הללו יש למחשבה כוח להוריד אותנו מטה ובהם יש גם דרך לעלות. אמנם לא נאמר מאיזה סוג היו המחשבות של דוקטור גראדה, ולכן כל אחד ייקח זאת לענייניו האישיים. כאמור, הוא פנה אל המגיד כדי לבקש עזרה, ומעבר לכך היה בכך גם שיתוף רגשי על אכזבתו משובן של מחשבות אלו.
בתגובה, נתן לו המגיד משל על יהודי שהיה בבעלותו בית מזיגה שוקק. כל לילה התחולל שם בלגן גדול. לא קשה לדמיין איך הלילה מתחיל שם ואיך לאט לאט השתייה מתגברת וגוררת אחריה קטטות, חפצים שבורים והקאות, גם מלשון קיא וגם מלשון מכות. בשלב מסוים החליט בעל הבית שדי לו, סגר את בית המזיגה והחליף ביזנס. במקום זאת הוא פתח באותו מבנה בית מסחר לממכר בדים.
באחד הלילות המאוחרים הגיעו למקום כמה שיכורים, דפקו על הדלת וביקשו לשתות. ייתכן שתושבי הסביבה הקרובה כבר ידעו שהיהודי החליף עסק אבל עוברי אורח שהכירו אותו מהעבר והזדמנו על הדרך, לקוחות לא קבועים, הגיעו בשעת לילה, דפקו בחוזקה על הדלתות ודרשו להיכנס כדי לרכוש שתייה.
בהתחלה היהודי לא ענה להם. הם מצידם המשיכו לדפוק בהתלהבות עד שהוא הבין שאי אפשר להתעלם ושעוד רגע הדלת תישבר. הוא עמד אפוא מעבר לדלת הנעולה וקרא לעברם: "אין פה כבר יין, החלפתי עסק. אין לכם מה לחפש פה יותר. אני כבר במקום אחר לגמרי ומוכר עכשיו רק בדים. זה לא שאני דווקא לא פותח לכם, אני פשוט כבר בעניין אחר לחלוטין".
"כך בדיוק", אמר המגיד הגדול לדוקטור גראדה. "כשיבוא אליך היצר עם מחשבות זרות ולא מתאימות – פשוט אל תפתח לו את הדלת. הרי אם תפתח יהיה קשה מאוד להוציא אותו אחר כך, אבל מבעד לדלת אתה בהחלט יכול להגיד לו: 'שמע, יש פה טעות גדולה. אני כבר לא אותו אדם שהכרת מהסיבוב הקודם, אני נמצא היום במקום אחר ופתחתי עסקים חדשים. כל הרעיונות והעצות שאתה מציע לי שייכים לפעם, אבל כבר אין להם שום מקום אצלי'".
כדאי לדעת שמשל כזה לא תמיד יפגוש אותנו בזמן הנכון כדי להקל עלינו. יש פעמים שצריך עזרה מסוג אחר לגמרי. אבל יש רגעים שהדיבור הזה באמת מתיישב על הלב, כשכל מה שאנחנו צריכים זה פשוט להזכיר לעצמנו שאנחנו כבר במקום אחר. פעם אולי ניהלנו עסק שבו למחשבות הללו היה מקום של כבוד או לפחות מקום של חוסר כבוד, והיום צריך רק להזכיר לעצמנו ולסביבה שהחלפנו ביזנס.
להיות שותפים
כיוון שפתחנו את הדברים עם רב שלומק'ה זוועהילער, מן הראוי גם לסיים עם אותה דמות מאירה. הרב לימד את חסידיו לייקר עד מאוד את מעמד הקידוש בליל שבת. פעם אחת הגיע אליו חסיד שביקש להזכיר לפניו חולה מסוכן כדי שיתפלל עליו. שאל אותו הרב: "מדוע באת אליי דווקא לפני קידוש בליל שבת? הרי בקידוש אומרים את פסוקי 'ויכולו' וחז"ל כבר קבעו שכל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכולו' מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, ולשותף כידוע יש שותפות מלאה ומה שעשוי עשוי".
במילים הללו ביקש הרב לומר לאותו חסיד מבקש ישועה שבשעה נעלה זו מתעוררת בשמיים עת רצון מיוחדת. זו שעה שבה אדם יכול לבקש את כל אשר על ליבו והקדוש ברוך הוא ימלא את משאלותיו.
חברים יקרים, זוהי הזדמנות פז עבור מי שקורא את הדברים הללו לפני הקידוש או לקראת הקידוש של השבת הבאה – לזכור שמדובר בשעה כל כך נעלה. כדאי לעצור לכמה שניות לפני כן לכוון את המחשבה ולבקש את כל אשר על הלב בתמימות ובפשיטות, ולאחר מכן בתור שותפים של ממש לפצוח באמירת 'ויכולו' ולכוון בדעתנו לאותן הכוונות שעליהן כיוון רב שלומק'ה זוועהילער, גם אם איננו יודעים בדיוק מה הן היו. לחיים, לחיים.
