שלום חברים יקרים, נכנסנו ברוך השם לשבועות של סיפור יציאת מצרים. נכנסנו למצרים, ועוד מעט נצא ממצרים.
כידוע, על ליל הסדר נאמר "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח". בשבועות האלו, אם כן, יש לנו אפשרות לערוך חזרה משמעותית על פרשת הדברים בשימת לב, בהתעניינות ובנינוחות, כפי שהאירועים נפרסים לפנינו בפרשיות שמות וארא בא.
מה אתה כזה עסוק?
הפעם רציתי לדבר איתכם על אחד הסיפורים של רבי נחמן המוכר על שם הסוף שלו, שם הוא שואל את השאלה המפורסמת "האם הסתכלת היום על השמיים?". והנה הסיפור:
אחד מתלמידי רבי נחמן זכה לברכת העושר, ומהרגע שהפך להיות גביר – הוא החל להימנע מלהיכנס אל רבי נחמן. בכל פעם שהוא היה מגיע לעיר ברסלב, הוא היה מתחמק מלעבור ליד ביתו של הצדיק, "כי נתיירא שלא יתחיל לדבר עמו ויבטל את זמנו" מרוב העיסוק שלו במסחר ובצבירת הון, או שאולי חשש שמא אחד מהחסידים יתחיל לדבר איתו ויסיח את דעתו.
"פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב ורץ במהירות אל השוק לקנות ולמכור, וחלונות רבנו היו יוצאים לשוק שהוכרח לעבור דרך שם, ובתוך כך כשרץ ורצה לעבור לשוק ושלא יראהו, דפק רבינו בחלון וקרא אותו, ומסתמא הוכרח לכנוס…" – דרך אגב, זה ביטוי יפה: "ומסתמא הוכרח לכנוס", כלומר: אם רבי נחמן קורא לו, הנימוס מחייב… – "כי אין הדרך ארץ שלא לכנוס אם כבר קראו אותו.
"וכשבא אל רבינו ז"ל, אמר לו רבנו: ההסתכלת היום על השמיים? ויאמר: לא. קרא אותו רבנו לחלון ויאמר לו: הבט בחלון ותאמר לי מה אתה רואה. ויאמר: אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה. ענה רבינו ז"ל ואמר לו: אחר 50 שנה יהיה יריד אחר לגמרי, זה הכל שאתה רואה לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא אהיה, וגם אתה לא תהיה. כהיום אני שואל אותך: מה אתה כל כך בהול ומוטרד שאין לך אפילו זמן להסתכל על השמיים"?
להישאר עם גבאים
חסידים היו אומרים, שלפי רבי נחמן ראוי לנו להיות עשירים – בתנאי שנסתכל על השמיים. זאת אומרת, המפתח לאושר על פי רבי נחמן, זה לזכור להסתכל על השמיים. ולמה זה כל כך חשוב? כי זה כמו לזכור את הפנימיות של המציאות, ואסביר למה הכוונה.
מספרים על רבי יצחק מאיר, ה'חידושי הרי"ם' מייסד שושלת חסידות גור, שהוא דיבר פעם עם אחד הנכדים שלו ואמר כך: "כשנעשה אחד מנהיג הדור, ממילא מוכרח להיות כל הדברים הנצרכים לעניין ההנהגה. נצרך בית מדרש, וחדרים ושולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכדומה כמה עניינים, אבל אחר כך בא ה'בעל דבר' וחוטף הנקודה הפנימית".
'בעל דבר' הוא כינוי ליצר הרע, לשטן, אבל זה ביטוי מאוד יפה – כלומר, יש לו אינטרס ("דבר") שנשכח את הכוונה הפנימית. שנישאר עם כל התפאורה מסביב, אבל התכלית שלשמה אנחנו מייצרים את כל המעטפת – היא תיעלם מאיתנו… הוא חוטף את "הנקודה הפנימית" ואת השאר משאיר שיסובב אותנו כמקודם – בית המדרש נשאר, הגבאים נשארים, העסקנות נשארת, אבל את הלב שכחו!
ואז הוסיף החידושי הרי"ם ואמר: "ומאוד יש לחוש לזה שיבוא עת ויהיה הכל ממש באותו אופן כמו שהוא כעת" – כלומר, עם סדרי התפילה וסדרי הלימוד והטישים וכל מה שצריך – "אבל הנקודה הפנימית תחסר. ואחר כך אמר בקול גדול: השם יתברך יעזור שלא ניתן לזה לקרות", זאת אומרת שתהיה לנו היכולת להיזכר כל הזמן בנקודה הפנימית.
להישאר ערניים
חברים, גם כשבן אדם בונה את ביתו ויש בו רהיטים, חצר, מזווה וארון ספרים – זו ההזדמנות לשאול את עצמו: "מה הנקודה הפנימית"? כך גם כל אדם שיש לו איזו משרה, עסק או שליחות מסוימת, כשהוא מציב מול עצמו את השאלה הפשוטה הזו: מה הנקודה הפנימית? הוא יכול לקחת בחזרה את ה'נקודה' מידי הבעל דבר.
ובחזרה לסיפור של רבי נחמן: כשהוא שואל את אותו תלמיד "הסתכלת היום על השמיים"? כנראה זו – אליבא דרבי נחמן – הנקודה הפנימית. זאת אומרת, זה בא להזכיר לנו משהו, להחזיר לנו את המיקוד במטרה.
בהקשר לזה ראוי לציין, שבליקוטי מוהר"ן (תורה קמט) רבי נחמן אומר: "בבוקר טוב להסתכל על השמיים", וכך גם בספר המידות כתוב "שתסתכל בשמיים כשהם זכים ובהירים, תזכה לאמונת חכמים". אפשר להוסיף ולומר שעצם קיום העצה של רבי נחמן – להסתכל בשמיים שהם זכים ובהירים – זו כבר אמונת חכמים.
שמעתי פעם שאומרים: מהי אמונת חכמים? להאמין שהחכם הוא אכן חכם. כמו כן, מה פירוש לאבד אמונת חכמים? בדרך כלל אנחנו משתמשים בביטוי 'אמונת חכמים' במובן של הצורך לציית לחכם, ואמנם גם זה נכון, אבל כשאנחנו לא מצייתים – זה נובע מכך שאיבדנו את האמון שהחכם הוא אכן חכם ויש מה לשמוע ממנו. לכן אמונת חכמים פירושה להאמין שהוא באמת חכם וכדאי לקבל ממנו, וכשנסתכל בשמיים כשהם זכים ובהירים נזכה לאמונת חכמים.
חברים יקרים, יהי רצון שההסתכלות על השמיים כשהם זכים ובהירים, ולפעמים גם כשהם מעוננים, תסייע לנו להזכיר לעצמנו את הנקודה הפנימית. בשביל זה רבי נחמן אומר במקום אחר שצריך תמיד "לקשר עצמו אל הנקודה השייכת בליבו בעת הזאת" – כלומר: לכל זמן ולכל התרחשות ישנה הנקודה הפנימית המתאימה, אבל אם לא נהיה מספיק ערניים, תינתן לנו עזרה להקים תפאורה מושלמת מסביב ואילו נשמת הדבר תישכח. לכן אנחנו מקדישים הפעם את הדיבורים שלנו כדי להזכיר לנו לבקש, לחפש, להתגעגע ולכסוף אל הנקודה הפנימית שבכל יום ויום ובכל אירוע ואירוע, בכל לימוד ולימוד ובכל עשייה ועשייה. לחיים לחיים!