חביבותא דרשב"י

חביבותא דרשב"י

שלום חברים! שנזכה לל"ג שמח עבור כל בית ישראל! אתם יודעים שבחסידות ישנו רמז על כלל מ"ט ימי ספירת העומר, שהם שווים בגימטרייה למילים "לב טוב". החלק הראשון של הספירה מסתיים כעבור ל"ב ימים, ומל"ג בעומר ואילך מתחילים טו"ב ימים עד לחג השבועות. היום הנפלא של ל"ג בעומר, הוא המעבר וההתפתחות מהל"ב אל הטו"ב. כעת יש לנו הזדמנות לפתח בתוכנו לב טוב.

הנקודה שלא נפגעת

אחד הסיפורים הידועים שעוברים במסורת הדורות סביב חשיבות השמחה בהילולא של רבי שמעון בר יוחאי, מסופר בכתבי מהרח"ו תלמיד האר"י הקדוש. אחד מחכמי צפת נקרא בשם רבי אברהם הלוי. הוא היה צדיק גדול, ועסק באופן תמידי באבלות על חורבנה של ירושלים. כחלק מהאבלות, הוא נהג לומר בכל יום את התפילה שמיועדת לתשעה באב – "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון".

שנה אחת, הוא הצטרף לעולים למירון בהילולא של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, וגם שם הוא הוסיף לתפילתו את תפילת "נחם". אחרי כמה רגעים, האר"י הקדוש ניגש אליו ואמר לו כך: "ראיתי את רשב"י עומד על יד הציון שלו ואומר בהקפדה: כיוון שרבי אברהם אמר נחמה ביום שמחתי, לכן יראה ב'נחמה'". כלומר, בגלל שהוא הכניס עצבות בשמחת רשב"י, הוא יצטרך בקרוב לקבל תנחומים.

מעבר לסיומת הקשה, יש בסיפור הזה נקודה שחשוב להבין – למה באמת אצל רשב"י אין מקום לאבלות. האמת לאמיתה היא, שגם בתוך מציאות של חורבן, לעולם נשאר ממד פנימי שבו אין שום פגע ודבר רע. כמו פך שמן שחתום בחותמו של כהן גדול, ולא מצליחה לגעת בו יד זרים. אמנם אנחנו לא בחנוכה, אבל הדמיון בכל זאת מבהיר את הנקודה… בכל אופן, הרעיון הוא שהנקודה הפנימית לא נפגעת. בעולם הגשמי אפשר אולי לדמות את זה לקופסה השחורה של מטוסים, שבנויה בצורה כזאת שהיא לא תיפגע, ותמיד יהיה אפשר למצוא אותה. כך גם בנשמה שלנו, ישנה נקודה נסתרת שנשארת בשלימותה. כל היכולת לתקן ולרפא שברים, להתחדש ולצמוח מחדש, באה מאותה עצם הלוז – הנקודה שהקב"ה שם בנשמות ישראל, שהיא לעולם לא נפגעת ולא נפגמת.

ביחס לעם ישראל כולו, רשב"י הוא הנקודה הזאת. למרות החורבנות והייסורים הנוראים שעם ישראל עבר במהלך הדורות, רשב"י מהווה את החיבור לדעת העמוקה, שבה כביכול בית המקדש בכלל לא נחרב. אין הכוונה שהצדיק מתעלם מהמציאות ומכחיש את הבעיות שבה. הרעיון הוא, שבשורש, אורו של ה' יתברך מופיע בעולמנו ללא הסתרה כלל. לכן כל מי שזוכה להגיע להילולא של רבי שמעון, וגם כל אחד ששמח בשמחתו היכן שהוא רק נמצא – מדליק מדורה עם משפחתו, או נר בביתו, ואפילו גם יהודים כאלה שאין להם מושג על עניינו הרוחני של ל"ג בעומר, כולנו מקבלים כוח להתקשר עם נקודת האור הפנימית. אנחנו מקבלים אפשרות לראות את עם ישראל כולו, בשלמותנו ובמלוא יופיינו ותפארתנו. את החשיבה הזאת הכניס רבי שמעון באותיות של ספר הזוהר הקדוש, שמאיר עוד יותר בל"ג בעומר.

לא להפיל חללים

חשוב לדעת שכדי לקבל את שפע הברכה הפנימית הזאת, צריך קודם כל להיות בשמחה. ההשפעות מרבי שמעון בר יוחאי מגיעות על ידי שמחה. ובנוסף לשמחה, חייבת להיות אהבה ואחווה בין יהודים שונים. יש משפט בזוהר שאומר כך: "אנן בחביבותא תליא מילתא", כלומר, שהמעלה שלנו תלויה באהבה ובחברות שבינינו.

בהקשר הזה, ראיתי פעם איגרת של הרבי מלובביץ שבה הוא עונה לאדם שביקש ממנו עצה איך להתמודד עם איזה עניין. אחרי שהרבי נותן לאותו יהודי עצות איך לפעול, הוא מסיים בבקשה ובאזהרה, שאותו יהודי לא ישתמש במידת הניצחון וההתנצחות – "כי רבים חללים הפילה". כשקראתי את המילים האחרונות במכתב של הרבי, אחזה בי צמרמורת כשהבנתי כמה רחוק עלולה ההתנצחות להפיל אותנו. הרבי עוד מסביר שם, שמידת הנצחנות מתבטאת בכך שנכנסים לעימות עם הצד השני, שדווקא מעורר את האגו של היריב מרבצו. ממש כמו איזה אריה… אדם שעסוק בהתנצחות, גם שוכח את האמת שלו ונשאר בסוף רק עם הרצון לנצח בוויכוח.

מן הסתם תשאלו – מה הקשר בין המכתב הזה לבין ל"ג בעומר? אז אם כדי לקבל את ההשפעות הנפלאות של ל"ג בעומר ששייך לנקודה של התחלת התיקון והשיקום של העם ובית המקדש אנחנו תלויים בחביבותא, הרי שכדאי להישמר עוד יותר מנצחנות. חוץ מהיכולת להאיר פנים ולראות טוב בזולת, חשוב לשים לב ולהיות ערניים שלא להיכנס למאבק של מידת הנצחנות. זאת מידה שדי בקלות אפילו אנשים גדולים נופלים בה מבלי לשים לב. לפעמים ממריבה קטנה כזאת, עלול להיות שטוב וברכה שעמלו עליהם שנים רבות יוסטו הצידה, והבן אדם יישאר עם מאבק אגו. נראה שהאיגרת של הרבי היא עצה חשובה לל"ג בעומר ובכלל, כדי לזכות במתנות הללו של "אנן בחביבותא תליא". לזכות ולקבל מרשב"י את הנקודה הפנימית שמעולם לא נפגעה, להתמלא ממנה אורה ושמחה, ולקבל ממנה כוח להמשיך ולתקן את המציאות החיצונית, גם אם היא נראית לעיתים שבורה.

חברים! אני מקווה שתיקחו אתכם את הרעיונות הללו, יחד עם כל מה שספגתם בל"ג בעומר. כדאי פשוט לנסות לזכור ולהתאמן על משפט המפתח המופלא הזה, שכל בעל יאמר לאשתו, הורים לילדיהם ואיש לרעהו: "אנן בחביבותא תליא מילתא".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן