בס"ד

חבר אמיתי

חבר אמיתי

שלום חברים! אשרינו שאנחנו זוכים להתוועד דרך העלון הנפלא הזה – 'קרוב אליך'. עצם המילים 'קרוב אליך', מעוררות התפעלות. המילים האלו לקוחות מהפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", והן באות ללמד אותנו שאם עולים בנו לפעמים הרהורים, האם באמת יש בנו יכולת להגיע להתעלות רוחנית ולדבקות בה', הם לא נכונים. אמנם אלה מושגים גבוהים ומילים גדולות שמופיעות בספרים הקדושים, ולא תמיד נראה שיש לנו אפשרות להיות קרובים אליהם, אבל יש לנו יש מסר אלוקי – 'קרוב אליך'! פשוט ככה – כל העניינים הנשגבים הם 'קרוב אליך'.

יהודי טוב? חבר טוב!

לפני זמן מה ראיתי רעיון נפלא של רבי נפתלי מרופשיץ על עניין החברוּת. רבי נפתלי היה אומר: "מה שיכולים לפעול אצל רבי, יכולים לפעול אצל חבר טוב". יהודים הרי הולכים לרבי כדי לקבל ברכה או עצה. אז צריך לדעת שאת הישועות והעצות שמקבלים אצל רבי, יכולים לקבל באותה מידה אצל חבר טוב. הדיבור הזה של רבי נפתלי הוא ממש מפעים! (ביידיש זה נשמע יותר טוב: רבי נפתלי אמר, שמה שיכולים לפעול אצל 'גוטער ייד' – אדמו"ר – אפשר לפעול אצל 'גוטער פריינד' – חבר טוב).

אחר כך, הוא הוסיף ושאל: "אם ככה, אז למה יהודים בכל זאת הולכים בדרך כלל לרבי?" והוא גם תירץ: "כי קשה יותר למצוא חבר טוב מאשר למצוא רבי". געוואלד! כמה עמוק המושג של חברות טובה.

את הווארט הזה קראתי פעם במאמר של ר' איתיאל גלעדי, שבו הוא חיבר את האמירה של רבי נפתלי עם תורה של רבי בונים מפשיסחא. רבי בונים אמר, שכל אחד צריך שיהיה לו חבר טוב. מהי הדוגמה לחברים טובים? אומר רבי בונים: יהודה וחירה. בפרשת וישב מסופר על יהודה שהתחבר עם חירה "רעהו העדולמי". את הסיפור כולכם מכירים – יש שם דברים לא כל כך נעימים על יהודה – על החטא, או בחינת חטא, שהיה לו עם תמר. מה שמאוד בולט הוא שלמרות המצב הירוד שלו, יהודה, בכנות גמורה, מספר לחירה על כל מה שקרה שם.

אומר רבי בונים: כל יהודי צריך שיהיה לו חבר קרוב, כמו שחירה היה חבר טוב של יהודה. כל אחד צריך חבר כזה שהוא יכול לספר לו את כל ליבו. לדבר אתו על הנקודות הכי פנימיות והכי אישיות. חבר שאפשר לשוחח אתו בחופשיות גם על שגיאות ואפילו חטאים, והחבר הזה ימשיך לקבל אותך ויאהב אותך כמו קודם. כמובן, אין הכוונה שהחבר נותן לגיטימציה לחטאים, אבל הוא כן מאפשר לך לצאת מהבדידות ולספר באמת את כל מה שמעיק על הלב.

פנצ'ר חסידי

נראה לי שבעניין של חברות טובה קיימות שלוש המדרגות: הכנעה, הבדלה, המתקה. המשולש הזה לקוח מתורה של הבעל שם טוב. הרעיון הוא, כמו שלמשל מחליפים גלגל עם פנצ'ר. אם נסעתם וקיבלתם פנצ'ר (בעז"ה שלא יהיה לכם אף פעם, כן? זה רק לצורך המשל. היו לא תהיה…), אז ה'הכנעה' עניינה להכיר במצב החדש. לפעמים בן אדם ממהר, ואז גם אם הוא שומע שיש איזה רעש מהצד של האוטו, הוא לא מוכן לעצור. ההכנעה היא השלב הראשון, שאומר קודם כל להכיר במצב, להיכנע בפניו ולא לנסות להתווכח אתו.

השלב השני – ה'הבדלה' – יתקיים בשלב שנוציא את הגלגל שהתקלקל. אנחנו מבדילים מאיתנו את הקלקול. השלב השלישי – ההמתקה – יתקיים כשנתקין את הגלגל המתוקן. אלה שלושה שלבים שגילה הבעל שם טוב, ובחסידות מיישמים אותם כמעט על כל תהליך של תיקון, שצריך לכלול בתוכו הכנעה, הבדלה והמתקה.

גם בחברות טובה, בשיחת נפש עם חברים, ישנם שלושת השלבים האלה. ההכנעה