שלום חברים! אם גם לכם קר כעת, אשמח לחלוק אתכם התבוננות חדשה. לפעמים קשה לנו עם החורף שהוא חשוך וקר, אבל התורה לימדה אותנו כלל: "ויהי ערב ויהי בוקר" – תמיד, כשיש מצב של הסתרה וחשכה, הוא בעצם הקדמה והכנה לגילוי חדש של אור גדול. ממש כמו בזמן של גשמים ושלגים, שבו אמנם הרבה אנשים חווים מצוקה, כל אחד בקטע אחר – בוץ, הצפות, או סתם קור שבגללו קשה להסתובב בחוץ, אבל בשכל אנחנו מבינים שיש כאן שפע גדול.
כל הבריאה כולה בנויה בצורה כזאת, שקודם כל יש את הערב, החשכה או הקושי, ובעקבותיו מופיע הבוקר. מי שהחורף מבאס אותו, שינסה לתאר לעצמו איזה אביב מדהים, ואחר כך גם קיץ נפלא, מצפה לנו אחרי ריבוי הגשמים הללו. בכל מקום נוכל לראות פריחה – אפילו בסדקים של המדרכות בבני ברק תהיה פריחה מדהימה…
האמת היא שכבר עכשיו כיף להסתובב בכל רחוב שהוא, ולראות את הזרימה הנפלאה של המים, זאת חוויה נפלאה. המים האלה לא רק ממלאים את אקוויפר ההר, ואת שאר מאגרי התהום. רבי נחמן אומר שכל העשירות, וכל השפע הם על ידי הגשמים. "כִּי כָּל מִינֵי עֲשִׁירוּת דְּהַיְנוּ כָּל מִינֵי דָּגָן, וְכָל הָאִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים, וְכָל מִינֵי מַתָּכוֹת הֵם רַק עַל יְדֵי גְּשָׁמִים וְכֵן כָּל הָאוֹצָרוֹת הֵם עַל יְדֵי גְּשָׁמִים". כל צורות השפע שקיימות בבריאה, באות על ידי הגשמים.
רבי נחמן לומד זאת מהפסוק: "יִפְתַּח ה' לְך אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מְטַר אַרְצְך". זמן הגשמים הוא עת רצון. משהו טוב קורה בבריאה בזמן הזה. אם רק נכוון את עצמנו לקליטת התדר הזה שבאמת פועל כעת, נראה איך יש כאן עת רצון בכל הרבדים ובכל הרמות.
קוצר רוח ואטמי אזניים
הבעיה שלנו להסתכל כך, נובעת מכך שבעיצומה של הסערה, אין לנו יישוב הדעת לשמוע מילים כאלו, שמחמיאות לחורף ולחושך, בתור זמן של שפע ושל טוב. קושי דומה לזה רואים בפרשות שלנו, כאשר מופיע משה רבינו במצרים ומבשר לעם ישראל על הגאולה. התגובה של העם היא: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".
נסו לחשוב מה קרה כאן – משה מגיע, ואומר לבני ישראל את המילים הכי מעודדות שיש. ארבעת לשונות הגאולה! אלה פסוקים שמכילים את המילים הכי מרגשות שיש! אלה מילים נפלאות, שדרך אגב, בעקבותיהם קבעו חכמינו לשתות את ארבע הכוסות בליל הסדר, (מעניין מה היינו עושים אם התורה הייתה אומרת שמונה לשונות או שתים עשרה לשונות של גאולה – לחיים!) ולמרות המילים הנפלאות הללו, לא שמעו אל משה.
העמדה הנפשית כאן היא מאוד משמעותית. לפעמים כשאתה בא לעודד ולנחם בן אדם בשעה קשה, והוא מסרב לשמוע, חשוב לקלוט את מצבו ולהבין שהקשיחות שלו לא באה מרוע לב. הוא פשוט לא פנוי ולא מסוגל לשמוע אותך, בגלל גודל הקושי שהוא חווה. כשבן אדם נמצא במצב מנטלי כזה, הוא פשוט לא שומע. המשימה שלנו היא קודם כל לדעת שהמציאות הזאת קיימת, ומתוך כך גם ללמד זכות על אדם שסובל ולא רוצה לשמוע מילים טובות.
המצב של קוצר רוח, הוא ממש כלא נפשי, שהוא מסובך יותר מכלא פיזי. לא רק שהמציאות הממשית של הבן אדם קשה, אלא גם התודעה שלו כלואה. וכשהוא לא מקבל מילים כאלה, גם היכולת שלו להיחלץ ממצבו נפגעת קשות. כי אם בן אדם שנמצא בעיצומו של שעבוד או כלא נפשי ופיזי, מצליח להתעלות ולשמוע את מילות הנחמה, נפתח לו אופק, אור בקצה המנהרה, ואז מתעוררת אצלו התקווה.
הרמח"ל אומר שהמילה 'תקוה' היא מלשון קו. קו שמקשר בין המקום שבו נמצא הטוב אל המקום החשוך שבו אני נמצא. אם אני נמצא במקום של קושי והשפע, הגאולה והתיקון נמצאים בזמן אחר או מקום רוחני אחר, אז התקווה להגיע לשם יוצרת קו. מתהווה חיבור ישיר בין המקום שבו נמצא הטוב הזה, של האמת שבהבטחה האלוקית, לבין המקום שבו אני נמצא. כבר ברגע הזה, של התעוררות התקווה, בן אדם יכול לחוש איזה שיפור או איזה תיקון. לכן, המצב הכי כואב הוא כשלא פנויים לשמוע, והמילים הטובות לא פועלות על האדם.
אז גם אנחנו יכולים להבין יותר את הזולת שלא מקשיב, וגם בן אדם שנמצא במצב כזה יכול ללמוד שהוא יכול לבחור להקשיב. הוא יכול לבחור לקחת נשימה עמוקה. כנגד ה'קוצר רוח' של הסבל או של הכעס, אפשר לעשות מין מדיטציה, לנשום עמוק, ולהביט רחוק. אפשר גם להתבונן בנשימה שלנו, וגם באופן של בחירה, לנסות ולשמוע את הדיבורים של משה.
גשם והגשמה
כל העניין הזה קשור מאוד לעניין הגשמים שפתחנו בו. החכמה הגדולה היא, שכבר בעיצומם של הסערות והגשמים, שעלולים ליצור אצלנו קוצר רוח, נזכור את ההבטחה שיש בהם. שנהיה קשובים לכך שכל העניין של הגשמים וההצפות, נועד אחר כך לזה שהעולם יתמלא בשפע של פריחה באביב, ובכל כך הרבה צבעים של החי והצומח.
תחשבו כמה צבעים מדהימים טמונים בבטן האדמה, בתוך הפקעות והזרעים של הפרחים בכל צבעי הקשת. בסופו של דבר, הגשם הוא זה ש'מגשים'. הוא מוציא מהכוח אל הפועל את כל מה שהקדוש ברוך הוא טמן באדמה. לולא הגשם, כל העושר הזה היה נשאר רק בפוטנציאל.
אז אתם מוזמנים להסתכל על החורף הסוער שלנו כעניין חגיגי. גם אם ברגע נתון יש קשיים, ולא כל התנאים אידיאליים בשביל לעבור את הסערה הזאת כראוי, תחשבו על מה שמחכה בסוף. חורף טוב!