שלום חברים יקרים, שנזכה לכל הניסים של החודש. ראיתי בספרי חסידות ש־12 חודשי השנה מקבילים לטבע – 12 המזלות, ואילו החודש ה־13 הוא מעל הטבע. התקווה והייחול שלנו הם שחודש אדר שני וחג הפורים שבא עלינו, ישפיעו עלינו אור וברכה מעבר לכל מה שהכרנו.
אתם יודעים, יש לכל אחד מאיתנו לפעמים זכות להיות שליח של ההשגחה העליונה, וברגע מיוחד להביא ברכה ליהודי שעומד מולו או לכל אדם אחר. העניין הוא, שהרבה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו: יש כל כך הרבה אנשים סביבנו, מה כבר אני יכול לעשות?…
מספרים על הרבי מצאנז־קלויזנבורג שבאחת השנים, בשבת זכור, הוא האריך בעריכת השולחן בסעודה שלישית, ודיבר על הפסוק במגילה "איש יהודי היה בשושן הבירה", ואמרו במדרש "אל תקרי יהודי אלא יחידי" – איש יחידי היה בשושן הבירה. הרבי פירט רשימה של מאורעות היסטוריים שהמשותף להם הוא שבכל מיני תקופות היה זה אדם אחד שהציל את כל הדור. כמו למשל הרמב"ם שהגיע למצרים ומצא שם בורות מדהימה ביהדות, וממש העמיד מחדש את הדת על תילה. כך גם מסופר על רבי שמשון רפאל הירש, שכשהיה חילון נרחב מאוד בקהילה המפוארת בפרנקפורט עד שנותרו בה רק אחת עשרה משפחות שומרי שבת, הוא עשה מהפכה לטובה.
יהודים ביער
ובכן, חברים יקרים, עלינו לראות את עצמנו לעיתים כיחידים, "איש יחידי", וכשליחי ההשגחה – לא במובן של ניפוח האגו וגאווה יתרה חלילה, אלא להכיר בכך שיש משהו שרק אני יכול לראות אותו, מישהו שרק אני יכול לשים לב אליו. זה יכול להיות, למשל, חיוך או מילה טובה שנאמרת בדיוק במקום. וכאן מגיע הסיפור שסיפר לי בליל שבת האחרון חבר מהישוב בשילה, אהרן מסה.
אהרן הוא חסיד ברסלב שעובד כתקליטן, די ג'יי, והזמינו אותו לתקלט בבר מצווה בראש העין. באותו יום הוא תכנן לקום מוקדם בשביל להתבודד. אתם יודעים, יש אנשים שהתבודדות מאוד חשובה להם בסדר היום, ובשביל שהיא לא תלך לאיבוד הם מתכננים מראש מתי והיכן אפשר לשלב אותה לפני תחילת הלו"ז של המחויבויות, כי אחר כך זה כבר הרבה יותר מורכב.
בכל אופן, אהרן מספר שהוא זכה לא לקום מוקדם בבוקר… אתם יודעים, לפעמים יש לנו תוכניות טובות, אבל אז אנחנו קמים מאוחר ומתחילים לעלות בנו רגשות אשמה והתבאסות. אמנם רצינו שהיום יתחיל טוב, אבל בכל זאת המציאות היא יותר חזקה. אהרן קם והלך לעבודה, סיים את התקלוט בבר מצווה ובדרך חזור הביתה הוא גילה שליד ראש העין יש יער קטן, והוא גלש אליו עם האוטו כדי להתבודד.
כשהוא סיים, הוא ישב כמה דקות באוטו כדי ליישב את דעתו לפני שהוא ממשיך בדרכו. פתאום מישהו נקש לו בחלון. הוא פתח את החלון והאיש אומר לו: שמע, אני פה עם חבר. הוא מיואש מהחיים ונחוש לשלוח יד בנפשו. אולי אתה רוצה לנסות להגיד לו כמה מילים?…
כנראה הנוקש ראה מדבקות של ברסלב על האוטו, וחשב שמכאן תבוא הישועה… בכל אופן, אהרן יצא מהרכב. אתם יודעים, במקרה כזה כל אחד מאיתנו שיבקשו ממנו דבר כזה, בטח יחשוב: מה אני יכול לומר? אבל יש סייעתא דשמיא שמגיעה באותו רגע באופן ישיר למי שליבו פתוח.
אהרן הלך אחריו אל רכב חונה, וראה בפנים אדם עם פנים נפולות ומבע אטום. הוא פתח את הדלת ואמר לו: אחי, אפשר לתת לך חיבוק?
למרבה הפלא, האיש נענה. הוא קם ויצא החוצה ונענה לחיבוק חם של יהודי, חיבוק של חסיד, וממש מיידית האדם המיואש הזה התחיל לבכות… אתם יודעים, במצבי קיצון, מבחינה נפשית הבכי הוא סימן טוב, זה כמו סדק בתוך החומה העצומה. רגע אחרי זה, החבר שהביא אותו וניסה לדבר על ליבו ללא הצלחה, גם הוא התחיל לבכות. אהרן המשיך בסיפור ואמר לי: גם אני התחלתי לבכות! אתם יכולים לתאר לעצמכם את הסיטואציה: שלושה יהודים עומדים ביער ובוכים.
אחרי שנרגעו קצת, אהרן אמר לו עוד כמה מילים טובות של אמונה והם המשיכו בדרכם. זה לא אומר שכל ההתמודדות נפתרה ברגע אחד, אבל הייתה שם אלומת אור ברגע הקריטי והם יצאו מעודדים.
ידיים מלאות
חשבתי הרבה על הסיפור הזה ועל ההזדמנות שניתנה משמיים לאהרן. לפעמים אנחנו אנשים יחידים שנועדנו לשליחויות מסוימות, לרגע המתאים שבו יש לנו יכולת לומר מילה טובה או להעניק חיבוק. חשבתי על המילים שקראנו בבוקר הפורים בפרשת "ויבוא עמלק": "ויהי ידיו אמונה". הכוונה הפשוטה היא שהידיים של משה היו פרושות בתפילה, אבל כדאי לדעת שהאמונה שלנו גם באה לידי ביטוי בידיים. אדם מאמין שעוטף בזרועותיו ומחבק מישהו שצריך חיזוק, האמונה עוברת דרך הידיים שלו.
ימימה ע"ה אמרה פעם משפט: הידיים מבורכות מאותה מחשבה שממלאה אותם. זאת אומרת, כשאתה במחשבה טובה, הכתיבה שלך והבישולים שלך מושפעים מהידיים. הידיים שלנו יכולות לכתוב טור מלא אמונה עבור עלון שבת, הידיים שלנו יכולות להיות מלאות אמונה ולהכין אוכל טעים באהבה לבני הבית, והן יכולות להיות מלאות אמונה ולהעניק חיבוק. בכל פעם שאנחנו רוצים לחבק את הילדים, אפשר גם להגיד בפה "ויהי ידיו אמונה" ולהעביר להם דרך הידיים את האמונה.
לכן בחנוכת המשכן משה רבנו אומר לבני ישראל, אחרי שהם סיימו את כל עבודת המשכן: יהי רצון, שתשרה שכינה במעשה ידיכם. הידיים המבורכות אלו ידי האמונה. דרך אגב, את הפסוק הזה – "ויהי ידיו אמונה" – רבי נחמן מזכיר הכי הרבה פעמים בליקוטי מוהר"ן: 14 פעמים.
בכל אופן, אסיים בכך שאהרן אמר לי: אתה יודע, מיכי, מה המסר שלקחתי מהסיפור הזה? אל תתבאס אם סדר היום משתבש, תן אמון בהשגחה.
חברים יקרים, כמובן לא צריך לעשות אידיאולוגיה מזה שאתה מאחר ולהגיד "יהיו לכך השלכות טובות…". אבל כשקורה משהו בניגוד לרצון ולתכנון שלך, תן אמון בהשגחת הבורא יתברך ותאמר לעצמך: הנני, אני פתוח לברכה שתגיע גם ממה שנראה כשיבוש, ועל זה נאמר: יש עניין שנשתבש הכל לטובה????. לחיים לחיים!
