חברים יקרים, ראש השנה בפתח, ואנחנו מחפשים זכויות ומעשים טובים שמכוחם נזכה לכונן עולם חדש, עולם של חסד – "עולם חסד יבנה". והנה מילותיו של רבי נחמן מתוך הדרשה האחרונה שנשא, בראש השנה האחרון לחייו (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ח), שם אמר: "וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, כִּי הִתְקַבְּצוּת הַחֲסָדִים שֶׁעַל יָדָם יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בִּבְחִינוֹת 'כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת 'לְהַגִּיד בַּבּקֶר חַסְדְּך וֶאֱמוּנָתְך בַּלֵּילוֹת'". כלומר, יש בכוח החסדים שלנו לחדש את העולם.

בהקשר לזה, אני רוצה לספר לכם סיפור מיוחד על רבי חיים עוזר גרודזינסקי שהיה רבה של וילנה ונודע בגאונותו הפלאית, מעבר למידותיו המתוקנות והנהגתו את הציבור, כמי שהיה ראש מועצת גדולי התורה בימים שלפני מלחמת העולם השנייה. על גודל כישוריו מספרים שהיה כותב תשובות הלכתיות בשתי ידיו – שתי תשובות שונות… זה נשמע לא יאומן, אבל יש הרבה עדויות כאלו עליו, ואכן מדובר בתופעה פלאית ויוצאת דופן.

לענייננו, כשעמד להדפיס את הספר המפורסם שלו – שו"ת אחיעזר – הלך לבקש הסכמה מרבי אליהו חיים מייזל, רבה של לודז', שגם הוא היה מגאוני הזמן. כשר' אליהו חיים ראה את ספרו, הוא יצא ממש מכליו והתבטא בסגנון זה: לא ידעתי שיש גם בדורנו מישהו כמו ה'שאגת אריה'…

על המשך הפגישה הזו סיפר ר' חיים עוזר. "ילדות הייתה בי, ושאלתי את ר' אליהו חיים: רבי, מדוע אינך מחבר איזה ספר? ענה לי ר' אליהו חיים: גם אני מחבר ספר, בוא וראה. הוא הכניס אותי לחדרו, והראה לי ספר עם כריכה עבה, וכשפתח אותו ראיתי בו רשימות ובהן שמות רבים של משפחות עניות, יתומים ואלמנות, שהוא דואג לפרנסם ולכלכלם. ר' אליהו חיים אמר לי: הנה הספר שלי. עם הספר הזה אבוא לעולם האמת…".

בלי להתחשבן

חברים יקרים, כאן מגיע הקטע החשוב והמשמעותי בסיפור, אבל לפני שנגיע לסיומת הזו חשוב להדגיש: אלה לא רק דברי חידוד בין שני גדולי ישראל. בעצם, רבה של לודז' אומר לרבה של וילנה: זה הספר שעמלתי על חיבורו. כמו שמחבר ספר נותן את תמצית ליבו ונפשו כדי להעלות על הכתב את חידושי התורה שלו ואת הבשורה שלו לעולם התורני, כך אמר ר' אליהו חיים שאת ליבו ותמצית הווייתו הוא השקיע במעשי החסד במקום לחבר ספר תורני.

עד כאן הסיפור שהגיע לידיעתנו כפי שר' חיים עוזר סיפר בעצמו, וכאן מגיעה הסיומת שבשבילה אני מביא את הדברים להתוועדות שלנו לקראת ראש השנה. רבי חיים עוזר התבקש לישיבה של מעלה בה' באב ת"ש, וזמן מה סמוך לפטירתו התבטא בפני אחד ממקורביו: "עכשיו אני רואה שר' אליהו חיים צדק בדבריו, ואכן היה ראוי להשקיע במעשי חסד…".

הסיפור הזה תפס אותי מאוד, ובהקשר לעניין שבו פתחנו שאנחנו מחפשים זכויות לשנה החדשה. עד השנה החדשה נותר לנו עוד כמה ימים יקרים, וביכולתנו לאמץ ולקבל את הכוח מהעצה הנפלאה של "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" – שעל ידי אמונה בלילות החשוכים בונים ומכוננים את העולם בחסד; כמו גם שחסדים של אמת, בנתינה לא מתחשבנת של חסד ועזרה לזולת בכל הזדמנות הנקרית לידינו, נותנים לנו את הכוח ל"אמונתך בלילות", להאמין גם בזמני חושך ומצוקה, שזה יסוד קיומנו. יש לנו כאן, אם כן, הזמנה לראש השנה ולימים הסמוכים אליו, ובעצם לכל השנה כולה, לראות היכן אפשר להיות בנתינה, בהארת פנים ובעזרה למי שזקוק לכך.

הגאונות שבתמימות

כיוון שהזכרתי את ר' חיים עוזר, אני רוצה לספר משהו עליו בהקשר החסידי. הוא מאוד העריך את הרבי הריי"ץ ועמד עמו בקשרי ידידות עמוקים. בזמנו, בשנים שלפני המלחמה, הרבי הריי"ץ שהיה אז בפולין יזם הוצאה לאור של גליונות 'התמים' – מאסף רב-תוכן של חידושי תורה וסיפורי חסידים שהופיעו מבית המדרש של ישיבת 'תומכי תמימים'. ומספרים שפעם אחת הביא אחד החסידים, רבי שמואל זלמנוב שהיה מעורכי הגליון, לר' חיים עוזר חוברות אלו, והוא ביקש להשאיר אותן לעיונו.

כשהרב זלמנוב בא לבקר אותו שוב כעבור מספר שבועות, הוא שאל לחוות דעתו על הקובץ הזה, כשכוונתו הייתה בעיקר למערכות התורניות שהופיעו בו מפרי עטם של רבני ישיבות חב"ד ותלמידיהן. להפתעתו, ר' חיים עוזר אמר לו: אכן כן, חידושי התורה יפים וטובים, אבל הדברים הללו לא היו חידוש עבורי – כך אמר בכנות, והמשיך: קראתי בעיקר את המדורים על תורת החסידות וסיפורי חסידים, שאלו עבורי חדשות שלא ידעתי עליהן קודם לכן… חברים יקרים, זה ממש מפעים! גאון הגאונים מספר כמה הוא נהנה לקרוא את סיפורי החסידים והרעיונות החסידיים שהופיעו בגליונות 'התמים'.

אפשר לקשר את הסיפור גם לדברים שדיברנו קודם, כי כדי להיות בעמדה של חסד ונתינה אנו צריכים להתחבר למידת התמימות שבנו. לרבים מאיתנו יש עמקות יוצאת דופן בהוויות העולם, אבל דווקא בתחום העזרה לזולת, בוויתור ובהתחשבות, ראוי לנו לחזור אל מידת התמימות.

מעניינת העובדה שגם רבי נחמן עשה עניין גדול מאוד ממידת התמימות והפשיטות ודיבר עליהן כעל עיקר בעבודת ה', וגם בחסידות חב"ד קרא הרבי הרש"ב לישיבה המיוחדת שהקים ולתלמידיה בשם 'תמימים'. מכוח התמימות שלימד רבי נחמן והתמימים של אדמו"רי חב"ד אנחנו יכולים לקבל את הכוח לאותם חסדים, לאותה נתינה ולאותה ברכה שאנחנו יכולים להביא לעולם שסביבנו, מתוך אותה תמימות שיכולה לחדש את העולם.

לחיים, לחיים, שנזכה להיכתב בספרם של צדיקים ובספרם של תמימים, או בספרם של תמימים צדיקים וצדיקים שהם תמימים. בברכת "עולם חסד יבנה" וחידוש העולם, לחיים!