שלום חברים. אתם יודעים, יש אנשים שכשאנחנו נמצאים במחיצתם, מתעורר בנו הרצון להיות טובים יותר, להיות יותר בנוכחות, לשים לב יותר למילות התפילה, לחפש יותר הזדמנויות לחסד ולנתינה. להיזכר בריבונו של עולם… מכירים את זה?
עבורי, אחד האנשים האלו הוא הרבי מאמשינוב שליט"א, שאני כל כך מעריך. הרבי מלמד אותנו מהו כלל ישראל. ההתייחסות שלו לכל הציבורים, העדות והחוגים היא באהבה ובכבוד יוצאי דופן, והוא ממש מגלם את דמותו של מנהיג אמת. אבל מה שתופס אותי במיוחד זה לראות אותו מעניק ברכה בשימת לב מיוחדת.
זכורני להיות אצלו כמה פעמים ב'טישים', והבחנתי שכשהוא היה מברך את הנוכחים ב'לחיים' – כשעוד היה אפשר לעבור אחד אחד מולו – בכל פעם זה היה בכזו שימת לב יוצאת דופן: "לחיים טובים ולשלום". המילים קיבלו משמעות ועוצמה, כמעט היה אפשר לראות את הקולות. כשמבקשים מהרבי ברכה, הוא נוכח בריכוז מלא מול פני המבקש. כך גם כששואלים שאלה בעצה והדרכה. ותדעו לכם, זו חוויה יוצאת דופן לראות אדם ער, אדם בנוכחות, שה"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" נמצא אצלו כהוויה מתמדת.
יש לכם זמן לחשוב?
זכורני שבאחת ההזדמנויות, בימים שעוד הייתי פועל בהודו, ראיתי אותו בגבעת שאול יוצא מניחום אבלים אצל משפחה מסוימת. ניגשתי וביקשתי ממנו ברכה 'על הדרך', או איזו שאלה קטנה. אתם יודעים, לפעמים גם אנשי מעלה עונים על הדרך, בחיפזון או כלאחר יד, וממשיכים הלאה. אבל הרבי נעצר, הסתכל עליי ושאל כמה שאלות מתעניינות. הרגשתי כל כך נבוך… זה היה מרגש מאוד לקבל שימת לב עוצמתית כל כך עבורי מהאיש שאני כל כך מעריך.
במאמר מוסגר, אני מדגיש את המילה "מעריך". פעם שמעתי מדוד בן יוסף ע"ה, מחבר הספר 'האם יש סיכוי לאהבה', שאמר לי שהוא לא כל כך אוהב שאומרים על אנשים שמעריצים אותם. הוא היה אומר כך, בשנינות: כשאתה מכבד אדם הוא הופך להיות מכובד, וכשאתה מעריץ אדם הוא הופך להיות עריץ… לכן אני מעדיף להשתמש בביטוי "מעריך".
בכל אופן, הנוכחות ושימת הלב של הרבי כלפיי ממש פעלו בי לרצות להיות כזה. לא במובן של חיקוי חלילה, לחמוד את המדרגה שלו כביכול, אלא להיות משהו מעין זה, בבחינת זה. אמרתי לעצמי: גם אם אזכה לטעום מהמדרגה הזו מעט שבמעט, זה כבר עניין גדול ונפלא.
מספרים שהרבי הוזמן פעם לחתונת צאצא של אחד המחותנים שלו, אבל הוא אמר שלא יוכל להגיע. המחותן בכל זאת ביקש: נו, שנזכה שהרבי ישתתף איתנו במחשבה. הרבי שתק לרגע ואמר: לא יהיה לי זמן לזה…
הבנתם? לפעמים, כשמישהו מבקש את נוכחותנו, אנחנו משיבים לו כלאחר יד: טוב, אני אהיה איתך במחשבה. אבל אצל הרבי, הדיבור הידוע של הבעל שם טוב ש"במקום שמחשבתו של אדם נמצאת – שם הוא נמצא כולו", זו אמת חיה. בן אדם יכול לכוון את מחשבתו לחלוטין למקום ולזמן מסוים, וממש להיות שם. אפשר להשתתף, למשל, בשמחה של חבר אפילו במחשבה, אם רק נזכור שזה עניין רציני לגמרי ונתייחס אליו ככזה.
הלל למצפה
טוב, אני חייב לכם הסבר, למה התעוררתי עכשיו לדבר על הרבי הקדוש והיקר הזה, מצדיקי דורנו?
אז ככה. ביקרתי השבוע בבית כנסת חסידי בירושלים, ויצא לי ללמוד מעט לפני התפילה. מצאתי שם חומש עם פירוש הרמב"ן מבואר. לביאור קוראים 'אור לעיניים', וכתב אותו הרב שמואל הלחמי, בהוצאת מוסד הרב קוק. עד כאן אין חדשות מסעירות.
אני קורא להנאתי את ההקדמה של הרב הלחמי, והנה אני רואה שהוא מספר שביחס לכל דבר שהוקשה לו בכתיבת הביאור, הוא נכנס אל הרבי מאמשינוב הידוע בקרב חסידיו כמי ששנים רבות משקיע בלימוד הרמב"ן וגם מסר שיעורים בפירושו, והרבי ישב איתו על כל עניין וביאר לו!
בספר הזה, מעבר לביאור על פירוש הרמב"ן, יש מדור הערות וציונים, וביניהם יש מאות הערות מהרבי בעצמו. והמחבר, הרב הלחמי, כותב בהקדמה שבכל מקום בהערות שכתוב "שמעתי", הכוונה שהוא שמע מהרבי מאמשינוב.
מה אומר לכם חברים יקרים? אני כל כך אוהב לקרוא דברים מהרבי, ועטתי על הספר וההערות כמוצא שלל רב. התחלתי לדפדף בחומש, ובמקום לקרוא את הביאור השלם, עברתי על ההערות וחיפשתי היכן נמצאות הערות המסתיימות במילה "שמעתי", שאלה בעצם ביאורים של הרבי.
לכן, מרוב שמחה על האוצר שגיליתי, אשתף אתכם בפנינה שקראתי שם מהרבי. אדלג על ההקשר, ואקרא לכם את ההערה של הרבי בפירוש הפסוק בתהילים "לך דומייה תהילה": "לך דומיה, זה שממתין באמת לישועה של השם, תהילה".
כלומר, אנחנו בדרך כלל מפרשים את המילים הללו במשמעות שכלפי הקב"ה השתיקה היא התהילה, כמו שרש"י מפרש: "לפי שאין קץ לשבחך, והמרבה בשבח אינו אלא גורע". אבל הרבי פירש במשמעות אחרת הפונה אל האדם: "לך דומיה" – מי שממתין דומם ומצפה באמת לישועת ה', "תהילה" – בסוף הוא יהלל וישבח, כי הדבר שהוא מצפה לו יגיע ומבוקשו יתמלא.
אגב, אוסיף דבר מעניין, בקשר לפרשת השבוע ומלחמת 'חרבות ברזל' שאנו בעיצומה. בסוף הפרשה כתוב שאסור להניף ברזל על האבנים של בית המקדש, ובלשון הפסוק "כי חרבך הנפת עליה ותחללה". כותב הרמב"ן: "והזכיר כאן הברזל בלשון 'חרב', כי כל כלי ברזל אשר בהם פיות כורתות יקראו חרב".
חברים יקרים, לקראת סיום אני חוזר שוב להתכווננות הגדולה של הרבי בכל מילה, ולרצינות בה הוא מקשיב לכל אחד. נזכרתי במילותיה של ימימה ע"ה שאמרה: לְנַסּוֹת בַּיוֹמְיוֹם, כָּל שָׁעָה שֶׁל הַיּוֹם, לִהְיוֹת לֹא כְּמֵמַהֵר בְּמַעֲשֶׂיךָ, וְלֹא דָּרוּךְ בִּזְמַן קֶשֶׁב.
לחיים לחיים. בברכת אהבת חברים.
