חברים יקרים, אנחנו בתקופה מיוחדת לעם ישראל, ואני רוצה לשתף אתכם במחשבותיי בימים גדולים אלה, בסמיכות ליום ההילולא של הרבי מלובביץ זי"ע, על הקשר הייחודי של ראש הממשלה עם הרבי.

אולי כדאי להקדים ולומר שכל אחד צריך חבר חב"דניק… הקשר של בנימין נתניהו עם הרבי התחיל למעשה בזכות החבר החב"דניק שלו – ר' שמריה הראל, יליד קיבוץ כיסופים, שהיה פקוד שלו בסיירת מטכ"ל.

לימים ר' שמריה אריאל חזר בתשובה והפך לחב"דניק, והוא מספר שבחודש החגים תשמ"ה נודע לו שביבי עבר מוושינגטון לניו־יורק לקראת המינוי שלו כשגריר ישראל באו"ם. בעקבות זאת הוא נסע אליו בחול המועד סוכות עם ארבעת המינים, כמו חב"דניק טוב, כדי להציע לו לברך עליהם. כשהגיע, ביבי בקושי זיהה אותו… הוא כמובן שמח לראות אותו, ואז ר' שמריה הציע לו לבוא אל הרבי לשמחת תורה, וביבי הסכים מיד.

כידוע, בחוץ לארץ חוגגים את החגים יומיים, כשביום השני של החג יש אפשרות לישראלים הנמצאים בחו"ל ומתכוונים לחזור ארצה לנהוג בו כמו ביום חול. ולענייננו, במשך שנים רבות היה נהוג שנציגים ממשלחות ישראליות בניו־יורק היו מגיעים להשתתף בהקפות של הלילה השני של שמחת תורה אצל הרבי, בבית המדרש שהיה גדוש באלפי חסידים.

הגויים מעריכים תקיפות

בכלל, במעגל השנה אצל הרבי היו כמה שיאים של שמחה וחוויית עוצמה של קדושה, אבל אולי שיא השיאים היה בהקפות של שמחת תורה שנמשכו עד לפנות בוקר. נוסיף ונספר שבלילה השני של החג – עליו אנחנו מספרים כעת – ההקפות אצל הרבי היו מתחילות בשעה מאוחרת מאוד, סביב חצות הלילה. זאת כיוון שלפני כן נערכה התוועדות ארוכה כהכנה לשמחת ההקפות, וגם מפני שהמוני חסידים, אברכים ובחורים, היו יוצאים לקראת ערב לשמח יהודים בבתי הכנסת הפזורים ברחבי ניו־יורק, והרבי היה מתחיל את ההקפות רק לאחר שכולם חזרו מההליכה שארכה שעות מספר.

ובכן – כפי שמספר ר' שמריה – ביבי הגיע לפני התחלת ההקפות, והיה די מורכב לפלס לו את הדרך עד למקום עמדו של הרבי בקדמת בית המדרש. איכשהו הם הצליחו להידחף ולהגיע קרוב לבמה המוגבהת, וכשהרבי נכנס וצעד למקומו ר' שמריה וחבריו עודדו את ביבי לגשת אל הרבי. ביבי ניגש אל הרבי ואמר לו: "רבי, באתי לראות אותך". הרבי קיבל את פניו בחיוך רחב ואמר לו: "רק לראות, לא לדבר?" ומיד התחיל לדבר איתו…

ר' שמריה ממשיך ומספר: עמדנו למטה, למרגלות הבימה, ועקבנו במבטנו אחרי השיחה המיוחדת. כמובן, לא יכולנו לשמוע דבר מחילופי הדברים, בגלל הרחש של האלפים סביבנו. חשבנו שהרבי ייתן לביבי ברכה ויפטור אותו לשלום, אבל השיחה הלכה ונמשכה. חלפו 5 דקות, 10 דקות, רבע שעה… וביבי עדיין עומד שם. הרבי ממשיך ומדבר איתו, הקהל כולו מחכה להתחלת ההקפות, השעה כבר רבע לשתיים לפנות בוקר – והשיחה נמשכת כשאיש אינו יודע מתי היא תסתיים… הרבי מדבר וביבי מקשיב. כך הדבר נמשך 40 דקות!

אין לסיפור הזה תקדים בתולדות חב"ד, ובוודאי כל אחד מאיתנו מעוניין לדעת מה דובר בשיחה הזו. ובכן, במקום היה גם עיתונאי, חסיד ושמו ר' גרשון ג'ייקובסון (אביו של המרצה הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון), והוא עמד בסמוך והאזין לתוכן לשיחה. לימים סיפר שהרבי מנה באוזניו של ביבי את תולדות כל מלחמות ישראל בעידן המודרני, כשהוא מסביר לו איך בכל מלחמה הניצחון הצבאי נהפך לתבוסה מדינית על ידי הפוליטיקאים… הרבי אמר לו: כאשר גויים באים ודורשים חלקים מארץ ישראל, צריך לעמוד מולם בתקיפות ולא להיענות לתביעותיהם. עמי העולם – הסביר הרבי – מעריכים תקיפות, הם מבינים שפה של נחישות. ולכן כאשר עומדים מולם בתקיפות, הם מעריכים את זה. הם לא מקבלים את העמדה הזאת כדבר שלילי אלא להפך, ולכן על הנציגים היהודיים מוטל להיות תקיפים בעמדותיהם.

דרך אגב, חברים יקרים, אני חושב שבדברים הללו יש גם מסר שאפשר לקחת להתוועדות שלנו. בדברים מסויימים ראוי לנו לנהוג בבחינת "רך כקנה" – בגמישות ובסבלנות, אבל בדברים הנוגעים לכבוד ישראל וכבוד ה' צריך לעמוד בתוקף ובגאון. באופן אישי, כל אחד יכול להתייעץ עם המשפיע שלו או המשפיע הפנימי שבתוכו, ולחשוב מתי נכון להיות רך כקנה ומתי לעמוד בתוקף על העקרונות שלנו, בלי לערבב בין הדברים.

השקר בורח

לימים, כשראיינו את ראש הממשלה ושאלו אותו מה הוא זוכר מאותה שיחה, הוא חזר על כך שהרבי אמר לו: "אתה הולך לאו"ם, זה אולם שיש בו הרבה שקרים, חושך ואפלה. עליך לזכור שכשאתה מדליק נר אחד של אמת באפלה הגדולה ביותר – החושך מגורש. הדלק נר של אמת!"

כמובן, גם כאן יש הזדמנות בשבילנו – לזכור שדיבורים שמגיעים מנקודת אמת יכולים להישמע גם אם בחוץ שוררים שקר וציניות. מילים שנובעות לא מנצחנות אלא מנקודה פנימית אמיתית – יכולות בוודאות לעורר את לב השומעים.

גם בשנים האחרונות, כשראש הממשלה נאם באו"ם, הוא הזכיר את השיחה הזו שכנראה חקוקה בו מאוד: "בשנת 1984", כך פתח וסיפר, "כאשר מוניתי לשגריר לתפקיד שגריר ישראל באו"ם, ביקרתי את הרבי מלובביץ שאמר לי – ואני מקווה, גבירותיי ורבותיי, שאיש מכם לא ייפגע, כיוון שמניסיוני האישי כאן אני יודע שיש כאן אנשים ונשים מכובדים מאוד, הגונים ובעלי יכולת המשרתים את מדינותיהם – אתה תשרת בבית של שקרים רבים, אבל הוא גם אמר לי שבמקום החשוך ביותר, אורו של נר בודד יכול להראות למרחק".

בהקשר זה צריך לזכור, שיחד עם התקיפות שעלינו להפגין, כאמור, ראוי לנו שהדברים גם יהיו בבחינת דברים המתקבלים על הלב. ואני מקווה שכל מי שיקרא את הדברים הללו, יסתכל עליהם בבחינת דיבורים של התוועדות חסידית ולא בבחינת אקטואליה פוליטית – נקרא לזה אקטואליה רוחנית… ומי ייתן שהרצון להתעצם עם העוז היהודי ייתן כוח לכל מקבלי ההחלטות, ולנו כולנו, בתקופה זו ובכל תקופה אחרת.

חברים יקרים, לחיים! "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל". לחיים לחיים.