שלום חברים! שיהיה לכם ראש חודש כסלו שמח ומאיר! שנזכה לחודש של הרבה אור, שפע של ניסים גלויים, ויחד אתם נזכה ליכולת לראות את ההשגחה הפרטית ואת הניסים הנסתרים שהיא מעניקה לנו כל הזמן.
הברכה המיוחדת של החודש הנפלא הזה מתאחדת עם הברכה הגדולה שעליה מסופר בפרשת השבוע. כאשר יצחק אבינו עובר לחיות בגרר, למרות השנה הקשה והאזור הצחיח, הוא זוכה בשפע ברכה: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'". המילים של התורה "מאה שערים" באות לבטא שפע עצום. מקובל להסביר, ש"מאה שערים" פירושו – פי מאה. גם אם לא מחשבים את זה בדיוק פי מאה, בכל מקרה ברור שהמילים מסמלות ברכה עד בלי די.
כידוע, כשהקימו את אחת מהשכונות הראשונות בירושלים שמחוץ לחומות, ורצו לברך אותה בשגשוג וצמיחה, נתנו לה את השם הזה: "מאה שערים". השם הזה נבחר בזכות שייסוד החברה שהקימה את השכונה התרחש בפרשת תולדות, וגם בגלל שהיו שותפים באותה חברה מאה בעלי בתים מירושלים. בכל אופן, השם הזה בוודאי בא גם לסמל שפע גדול.
חברים יקרים! אני מאחל לכם שתזכו גם אתם לזרוע, ולמצוא בסופו של דבר מאה שערים. אתם יודעים שזריעה יכולה להיות גם פעולה ברוחניות. לא רק זריעת חיטה בקרקע נחשבת זריעה, אלא בכל היבט בחיים אפשר לזרוע. תבורכו, ותמצאו "מאה שערים", כלומר שממש תראו איך כל מה שאתם פועלים הולך ומתברך עוד הרבה יותר ממה שחלמתם שיקרה. לחיים!
"שישה ימים להנחילם"
חסידים מספרים סיפור מעניין על הרבי הקדוש מסלונים, בעל ה'נתיבות שלום', מהשנים שבהן טרם התמנה לאדמו"ר. הוא אמנם היה ראש ישיבה, וחתן של הרבי הקודם – הרבי בעל 'ברכת אברהם', אבל הוא לא היה עדיין רבי.
בחסידות סלונים, בכל ליל שבת, גם אם הרבי לא נמצא ואין טיש, עורכים עונג שבת. החסידים, בכל מקומות מושבותיהם, מתאספים יחד בלילות שבת, ושרים זמירות וניגונים המעוררים את הנפש. לעומת 'עונג שבת' כפי שנוהגים לקרוא להתכנסות כזאת במחוזותינו, אצל החסידים ההתכנסות הזאת נקראת 'זיץ', כלומר 'לשבת'. יש גם מקומות אצל חסידים שקוראים לזה 'באטע' (ויז'ניץ), ואחרים קוראים לזה 'פארברענגען' (חב"ד), 'שבת אחים', טרינק (גור) וקאווע (בעלז). בכל אופן, הרעיון די דומה אצל כולם, ובסלונים בחרו בשם 'זיץ'. כשהרבי נמצא יש טיש, ואם הוא איננו יש 'זיץ'.
בשנת תשכ"ז, הרבי בעל ה'ברכת אברהם' שהה בטבריה שהייתה באותה עת המרכז הגדול של חסידי סלונים, ואילו חתנו ה'נתיבות שלום' היה בירושלים. בזמן מלחמת ששת הימים, בליל שבת, שהיה למעשה היום האחרון של המלחמה, ה'נתיבות שלום' ישב ב'זיץ' עם התלמידים והחסידים שהיו בשכונת מאה שערים בירושלים. בשלב מסוים, הם שרו בדבקות את הפיוט של ר' אהרן מקרלין – "י־ה אכסוף נועם שבת". כשהם הגיעו לבית השלישי: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך", ושרו את הסיום שלו: "כל ששה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך", ה'נתיבות שלום' חזר על אותן מילים פעם אחר פעם. זהו דבר מקובל ודי נפוץ אצל חסידים שנוהגים לחזור כמה פעמים על המלים הראשונות של אותו בית: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך", אבל הפעם, הייתה התעוררות מיוחדת של הרבי דווקא על המילים "כל ששה ימים".
אחרי אותה שבת, כשהתברר שהמלחמה הסתיימה באמת אחרי שישה ימים, החסידים ראו בזה סימן משמים. הם הבינו שבשירה של ה'נתיבות שלום' הייתה רמוזה מעין בקשה לעורר רחמים, שהמלחמה לא תארך יותר מששה ימים. המילים של הפיוט היו בעצם תפילה, שהחזרה של עם ישראל ל'נחלת יעקב בחירך' תארך רק שישה ימים. נכון שבאופן פשוט 'נחלת יעקב' הכוונה היא לדבקות בתורה ובמורשת הרוחנית של עם ישראל, אבל בסופו של דבר אין מקרא יוצא מידי פשוטו. 'נחלת יעקב' היא כמובן גם ארץ ישראל השלמה, וכל החלקים ששוחררו אז בשישה ימים הם בוודאי נחלת יעקב. כל העניין היה לפלא אצל החסידים שזכו לראות איך אכן כך התרחש, והמלחמה הסתיימה ביום השישי.
חברים! זכינו לעוד כוונה חדשה לי־ה אכסוף בליל שבת, ולהתחבר גם לארץ ישראל. גם המכבים שמאירים לנו בחודש כסלו החזירו לעם ישראל את נחלת יעקב, וכך השבת אנחנו זוכים לכל הברכות – "מאה שערים" של ברכה ושפע גדול, יחד עם נחלת יעקב. שיהיה לכל אחד מאתנו, בכל אופן שהוא זוכה לזרוע ולהצמיח, שפע גדול בקציר, ולכל עם ישראל שימצא פי מאה ברכה גלויה ונפלאה באדמת ארצנו הקדושה. לחיים!
