שלום חברים יקרים! שיהיה לכם ראש חודש אדר שמח ומבורך. הנה הגיע הזמן – "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אמנם אדר מביא שמחה גדולה בלבבות, אבל חשוב לשים לב שיש בינינו לא מעט אנשים שאדר גורם להם דווקא עומס נפשי כבד. מראש חודש ועד חג הפורים הם ממש נכנסים למתח. לא רק בגלל ההכנות המרובות של משלוחי מנות וצורכי סעודת פורים, אלא בגלל עצם ההוראה שכעת "מרבים בשמחה".
אולי מפתיע לשמוע, אבל יש אנשים שההוראה הזאת כל כך רחוקה מעולמם הפנימי, עד כדי שהיא מכניסה אותם לצער ולמתח. התיאור הזה אולי מעורר חיוך אצלכם ונשמע כסוג של מהתלה פורימית, אבל תדעו שבאמת לא מעט אנשים חווים כך את חודש אדר. אליהם אני רוצה לפנות בשורות הבאות, ולהתחזק ביחד איתם מהעצות המתוקות של רבי נחמן.
המקל שלי ואני
כידוע, לרבי נחמן יש כמה דרכים ועצות איך לשמוח באמת. המרחב של העצות שלו מקיף הרבה נקודות של שמחה. ישנן עצות איך לפתח שמחה פנימית – כמו למשל באמצעות מיקוד בנקודה הטובה, גם אם היא קטנה, ולתת לה תשומת לב מלאה. ישנן עצות איך לפתח את השמחה מבחוץ – לקפוץ, לרקוד ולמחוא כפיים ועוד. העצה עליה אני רוצה לדבר אתכם, הולכת בכיוון שונה.
במהלך החיים של כל אחד מאתנו, אנחנו זוכים לנקודות אור. כולנו יכולים לשים אצבע על זמנים טובים שהיו לנו, שבהם הייתה לנו בהירות של מחשבה וגדלות מוחין. רבי נחמן מדריך להגיע לשמחה על ידי הזיכרון של אותם זמנים. להיזכר ולחוות אותם מחדש. להתמלא באותו טוב שחווינו, ולהתמלא בהודיה לה' ובשמחה על הטוב שהקיף אותנו בימים השמחים שלנו.
רבי נחמן מדמה את המצב הזה לאדם עיוור שהולך אחרי מקלו, או לקבוצת עיוורים שאוחזים אחד בשני בשרשרת אנושית ארוכה, כאשר כולם תלויים באדם שהולך הראשון שהוא בעל יכולת ראייה, וממילא הוא מורה הדרך של כולם. בנמשל, גם העיוורים וגם המדריך הם שני כוחות שקיימים בתוכנו. המדריך שרואה את הדרך מגלם את האישיות שלנו כפי שהיא באה לידי ביטוי בזמנים של גדלות מוחין ומצב רוח מרומם ואופטימי. אלה הזמנים שבהם הופיעה ישועת ה' בצורה גלויה בחיים שלנו והנשמה האירה.
העיוור – או באפשרות השנייה, קבוצת העיוורים שהולכת בעקבות המדריך בעל העיניים – מבטא את הזמנים החשוכים של קטנות המוחין ובלבול הדעת והמחשבה. נראה לי שרבי נחמן מוסיף את המשל של קבוצת העיוורים כדי לומר שיכולים להיות הרבה ימים של עיוורון. לא זמן קצר, אלא ממש ימים רבים שבהם אין בנפשנו שום אור. החידוש של רבע נחמן הוא, שהזמנים בהם כן היה לנו אור בנשמה, מאפשרים לנו לתת אמון בכך שבעזרת ה' עוד נשוב להיות מוארים. כשיהודי נופל למצב ש'מרבים בשמחה' רחוק ממנו, צריך לזכור שיש זמני שמחה שנותנים תקווה. יש מקור כוח להאמין שנחזור לראות בבהירות, ולהרגיש בטוחים בדרך שבה אנחנו הולכים.
"ללכת אחרי עצמו"
אחרי כל ההסברים שניסיתי לומר בעצמי, כדאי לראות את העצה של רבי נחמן במילים שלו, בתורה רכ"ב בליקוטי מוהר"ן:
"צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבֹד ה' בְּשִׂמְחָה. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים שֶׁהָיָה מַזְרִיחַ לוֹ אֵיזֶה הֶאָרָה קְצָת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁכַּמָּה סוּמִים מַחֲזִיקִים עַצְמָן בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ סוּמָא, וּמַאֲמִינִים בּוֹ וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו. וְגַם הַסּוּמָא מַאֲמִין לְמַקְלוֹ – שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר מַקְלוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל. מִכָּל־שֶׁכֵּן, שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ אַחַר עַצְמוֹ. דְּהַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים הִזְרִיחַ לוֹ קְצָת וְהָיָה מִתְחַזֵּק וּמִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף שֶׁעַכְשָׁו נָפַל מִזֶּה וְנִסְתְּמוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ, עִם כָּל זֶה רָאוּי שֶׁיֹּאחַז בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים וְיֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאָז הָיָה מִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן גַּם עַכְשָׁו יְחַזֵּק לִבּוֹ מְאֹד, וְיֵלֵךְ אַחַר הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַזְּרִיחָה שֶׁהָיָה לוֹ אָז. אַף שֶׁעַכְשָׁו נָפַל מִזֶּה כַּנַּ"ל, עַד אֲשֶׁר בִּקְצָת יָמִים יַעַזְרוֹ ה', וְיַחֲזֹר וְיִזְרַח לוֹ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמֵן".
רבי נחמן אמנם ממקד את הדיבור שלו לענייני עבודת ה', אבל נראה לי שאפשר להרחיב את הרעיון שהוא מדבר עליו לכל ענייני חיינו. כדי לזכות לשקט פנימי ולשמחה פנימית, יש לנו אפשרות להחזיר את עצמנו במחשבה לזמנים הטובים שהיו לנו, ולחיות אותם מחדש. משפט המפתח בתורה הזאת, שמהווה את עיקר החידוש שלה, אלה המילים "מִכָּל־שֶׁכֵּן, שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ אַחַר עַצְמוֹ". אדם שומע בתוכו קולות של זמנים קשים שאומרים לו בתוקף: "אל תאמין בעצמך!" כנגדם, צריך להתחזק ולהאמין לעצמך מכוח הימים שבהם היית בגדלות מוחין. אנחנו צריכים לומר לעצמנו את ההפך: "אל תאמין שאתה בעצבות או בנמיכות קומה – כן תאמין לעצמך שאתה שייך לזמנים של הגדלות!"
חברים יקרים! אני מאחל לכם שגם אם נתקעתם ביום ערפילי, כמובן במובן נפשי, תצליחו לתת אמון בנקודה גבוהה ומאירה שמופיעה בכם מדי פעם, ושתצליחו להתרומם על ידה. לחיים!
