שלום חברים יקרים. בשבת זו, י' שבט, יחול יום ההילולא של הרבי הריי"צ מלובביץ' זי"ע, ובהמשך לכך זהו היום בו חתנו הרבי זי"ע החל למלא את מקומו בהנהגת הציבור.
השבת הזו, יחד עם העובדה שהפרשה מאוד מאתגרת ומלאת תלונות וטרוניות מצד בני ישראל, נקראת "שבת שירה" – השירה הנצחית, מאז קריעת ים סוף ועד הגאולה האחרונה ותחיית המתים, עליה נאמר "אז ישיר משה" – בלשון עתיד.
מה זה אומר לנו? בפשטות, טבע האדם הוא שגם כשיחווה את הגילויים המדהימים והשמיימיים ביותר, ההתפעלות מכך מחזיקה מעמד במשך זמן מסוים ואחר כך הוא שוכח את הפלא ואת הברכה. בהקשר זה, אני רוצה להביא בפניכם מכתב שהרבי שיגר ליהודי שהתאונן בפניו כמה חייו קשים ומבאסים… והרבי, בדרכו המיוחדת, מוכיח אותו במילים נוקבות על כך שהוא מתעלם מהטוב המשמעותי שבה־בעת ממלא את חייו.
כמובן, חשוב לציין שאמירת תוכחה באופן כללי צריכה לבוא רק לאחר הוודאות שהמאזין הוא בעל אמון במוכיח ובעל לב פתוח לקבלת התוכחה, כך שיש סיכוי שהיא תועיל לו. אחרת, לפעמים אפשר לומר לזולת דברי טעם, אבל כשהוא כלל לא פתוח לשמוע אותם – זה לא יועיל ואפילו ייצור התנגדות. לכן כתוב בפסוק "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת", כשאחד הפירושים הוא שזו סיבה ותוצאה: כשיש "אהבה מסותרת" אזי ה"תוכחת מגולה" היא טובה ומועילה. אין ספק שכאשר צדיק כמו הרבי, אוהב כל ישראל, משתמש במילות תוכחה, ודאי שזו תוכחה מועילה.
לא להיות כפוי טובה
ועכשיו – למכתב של הרבי (אגרות קודש חלק יב, אגרת ד'צ).
שלום וברכה!
במענה על מכתבו בו כותב מצבו עתה וכן אשר כל משך ימי חייו לא ראה טוב, ומבקש להזכירו וכן זוגתו וילידיהם שיחיו לברכה.
שמתם לב? האיש "כל משך ימי חייו לא ראה טוב", אבל הוא מבקש ברכה לאשתו ולילדיהם…
וכנראה שאינו מרגיש בהסתירה במכתבו עצמו.
כי איש אשר בורא עולם הזמין לו את בת גילו וברכם בילדים, יאמר שלא ראה טוב מימיו, הרי הוא כפוי טובה במדה מבהילה.
ובודאי לא יגעו ח"ו דברים אלו בברכות השי"ת שהשפיע להם עד עתה, אבל המשך ההשפעה וברכה זו וההוספה בהן – אין זה צריך להיות סיבה להמשיך להיות כפוי טובה.
כלומר, הרבי מוסיף וכותב לו שלא יחשוש חלילה שהתוכחה תפגע בברכה השופעת בחייו; הברכה תמשיך להתקיים, אבל המתבקש הוא שהאיש יפנה את ליבו אליה.
והרי מאות ואלפים מבני אדם מתפללים כל יום ויום להתברך בפרי בטן, והיו נותנים את כל אשר להם בשביל בן יחיד או בת יחידה, ועדיין לא זכו לזה – יברכם השם יתברך במילוי משאלות לבבם לטובה בקרוב –
חשוב להדגיש: יש אנשים שייתכן שיקראו את המכתב הזה של הרבי במקורו, או את הטור הזה, ויעלה בהם כאב על כך שהם עוד לא מצאו את בני זוגם או שטרם התברכו בילדים… אנחנו כמובן מקווים ומתפללים שהברכות של השם יתברך שהרבי מזכיר במכתבו יחולו גם עליהם במהרה, אבל למעשה, כל אחד יכול לקחת את הדברים ביחס למלאוּת שיש בחייו ולזכור להודות עליה – מי שבריאותו טובה יכול להיזכר במי שבריאותו חסרה, ומי שפרנסתו מצויה יכול להיזכר במי שפרנסתו חסרה.
זאת אומרת, יש כאן הזמנה להשתמש בנאמר באופן יצירתי כדי לעורר שמחה והודיה ולא כעוד סיבה להתבאסות. כמו כן, מי שיקרא את זה והוא לא בזוגיות ולא בהורות, שיאמר לעצמו: אם רק הייתי בזוגיות והורות, ודאי הייתי מזדהה עם מה שהרבי אומר. אתם ודאי מבינים את שיעורי הבית שאני מציע כאן לכל הקוראים.
נמשיך במכתב:
והוא אשר קבל ברכה זו, וכנראה מבלי תפלה יתירה על הדבר, אינו מכיר בהעושר והאושר אשר בזה וכופל במכתבו כהאמור לעיל! ועוד מסיים אשר אינו מאמין ח"ו שיעזרו לו מלמעלה, כי נגזר ח"ו שכל ימיו יהיו עניים ומרודים!
מובן שאין כוונתי לומר שהפרנסה צריכה להיות בצמצום או מצב הבריאות בחלישות וכו' –
אלא באתי לעורר, אשר אפשר זהו הטעם לחלישות הבריאות ולהעדר הרחבה בפרנסה, כיון שאיננו מכיר כלל בברכת השם יתברך בענין עוד יותר עיקרי מאשר שלימות בריאות והרחבת הפרנסה, והיא הברכה בבנים ובנות הולכים בדרך ד'.
וכשאין מכירים בטוב הנראה והנגלה הניתן מלמעלה, ובפרט כאשר אי ההכרה היא באופן מבהיל כל כך עד שבא לביטוים החריפים שבמכתבו, מהו הפלא, אם מלמעלה אין ממשיכים ברכה בשאר הענינים?
במילים אחרות, הרבי אומר: יכול להיות שהעובדה שאתה מזהה חוסר בתחומים מסוימים היא תוצאה מעצם העניין שאתה לא מכיר טובה על הברכה שכבר ברשותך.
כריך השירה
חשוב לציין כאן את הדרך המיוחדת של הרבי בהעברת מסר: גם כשהוא ישיר ונוקב, הרבי אומר זאת כהצעה נימוסית ולא כקביעה גורפת. יש בכך גם לימוד גדול עבורנו: הרי אנחנו לא יודעים מה קורה בשמיים ולא מבינים בסיבות ותוצאות, ולכן חשוב מאוד שאמירת תוכחה תלווה ברכּוּת ועדינות, כמו שהרבי כותב: "באתי לעורר אשר אפשר זהו הטעם…". כלומר, אמנם יכולות להיות עוד אפשרויות, אבל לפעמים הלב מרגיש את העניין שהוא כך.
והרבי מסיים:
תקותי ששורותי אלה המעטות בכמות תספיקנה להאיר עיניו לראות את המצב כמו שהוא, וכשיתחיל לעבוד את השם יתברך מתוך שמחה אמיתית ופנימית, בודאי תתוסף ברכת השי"ת גם בהנוגע לבריאות ופרנסה, וכמובן מהכתוב בכמה מקומות ומהם בזהר ח"ב קפ"ד ב'.
בודאי יש לו קביעות בלימוד תורת הנגלה ובלימוד החסידות, ועל כל פנים יעשה כזה מכאן ולהבא, ומהנכון לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם, ובכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה.
לחיים! איזו זכות יש לנו להקריא את הדברים הללו בסמיכות לי' שבט, ובכך להכין את הלב לשבת שירה – לומר את השירה מכל הלב, ולהיזכר שגם כשיחסרו לנו דברים מסוימים אנחנו עדיין נאמר את השירה ונודה על כל הטוב שהוא מנת חלקנו. אגב, זה כל כך יפה שבמסורת ישראל קוראים בהפטרה השבת את שירה דבורה, וכך יש לנו כמו כריך של שירה – אם אפשר לקרוא לזה כך: בתחילת הפרשה שירת הים, אחריה התלונות של עם ישראל, ואנחנו מסיימים שוב בשירה. יהי רצון שכך גם תהיה שירת שבתנו הקרובה, אמן. לחיים לחיים!
