אדמו"ר הזקן בפרק זה בתניא מחדש חידוש מופלג. אחרי שהוא מספר על מעלת הנפש של אדם מישראל, הנפש האלוקית ומה ששייך לקליפת נגה, הוא מגלה סוד מופלא: התורה והמצוות הן לעילא ולעילא ממעלת הנפש האלוקית של האדם – ויש הרבה מה להעמיק בדיון הזה – אך את הפרק הזה מסיים בעל התניא ומלמד ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". מפני שלא רק שמצוה היא מעלה עליונה ונשגבה, אלא היא עליונה ונשגבה אפילו מחיי העולם הבא. בעולם הבא "צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה", רק מה"זיו והארה". אבל אדם העושה מצוה בעולם הזה, על-ידי קדושת המצוה השכינה שורה בו ממש!
כאן אנחנו עומדים על סוד עליון ונשגב. הרי אם היינו חושבים על היכולת האין-סופית של מישהו טוב לגמרי, היינו מבינים למה הוא בורא את העולם הבא. אבל לא קל לנו להבין: למה לברוא את העולם הזה?! כל מי שהיה פעם בעולם הזה מבין היטב את השאלה… עולם הבא הוא עולם שכולו טוב, כולו גילוי אלוקות, "ולא יִכָּנף עוד מוריך" – עולם נפלא! ודאי שראוי לברוא אותו. אבל למה לברוא את העולם הזה עם כל הרע המרובה שבו?
הרמח"ל ורבים אחרים מגדולי ישראל מסבירים הסבר שמקורו ב'בית יוסף': עיקר ההתמודדות של הנשמה בעולם הזה, היא מפני הבחירה שלה פה. כאן היא נעשית 'שותפה' לקדוש ברוך הוא, ועל כך היא מתוגמלת בטוּב שתקבל בעולם הבא. שאם לא כן, כל מה שנקבל בעולם הבא יהיה כ"נהמא דכיסופא", כמו אדם שמקבל לחם בחסד, במתנה, והוא בוש בכך. בכדי שלא תהיה בושה בעולם הבא אנחנו צריכים שתהיה לנו שותפות, והבחירה בעולם שלנו במאבק הגדול בין הטוב והרע מאפשרת לנו את השותפות.
אבל כאן, בפרק שלנו אדמו"ר הזקן מגלה עוד רובד עליון ונשגב ביותר ביחס למעלת העולם הזה על גבי העולם הבא. דווקא ההעלם של העולם הזה וההסתרה שבו, מאפשר להחביא בתוכה, לגנוז בקרבה, אור יותר עליון מאשר האור שבעולם הבא. אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ואורו "לית מחשבה תפיסא בהם כלל", אלא רק כפי שהאור ירד ממקומו כפי שהוא בפני עצמו. אם כן, אמנם בעולם הבא אנחנו נהנה מזיו השכינה, אך כיון שאנחנו נבראים, ממילא יהיה גבול להארה אותה אנחנו יכולים לקבל. ודווקא הירידה לעולם הזה מאפשרת לגנוז למעננו את השכינה עצמה.
הביאור הזה מסדר את המחשבות באופן מופלא ומחודש – מהי הסיבה ומהו המסובב. בעצם, לפי דברי אדמו"ר הזקן, העבודה בעולם הזה היא הסיבה, והעולם הבא הוא רק התוצאה. והלא תמיד הסיבה משובחת, עליונה, נשגבה ומקורית יותר מן התוצאה! וטעם הדבר, מפני שאדם העושה פעולה של מצוה, או לומד תורה בעולם הזה, כיון שיש לו מסכים חיצוניים, הקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו בקרבו ממש. ולכן כשהוא הולך להביא ביכורים, למשל – צריך לעמוד מפניו, מפני השכינה המתגלה בקרבו. ולעתיד לבוא, יתגלה הזיו של אותה שכינה שזוכה אדם בעולם הזה שתשרה בו. ואם כן, העולם הבא הוא 'ענף' של גילוי אלוקות גדול ונשגב של העולם הזה. זוהי המעלה הנפלאה של קיום תורה ומצוות בעולם הזה שהיא עליונה על הכל.
