לכל אחד מאיתנו יש בכיס איזו תרופת פלא לשעת חירום. כל אחד מאיתנו, כשהוא באמת שבור ומרוסק, פונה לספר שמחזק אותו, אל הדיבור שירים אותו, או אולי לאיזה שיעור או רב שיפיח בו מחדש את ההתחלה החדשה, שינשוף על היהלום שלו ויסלק ממנו טיפה אבק ומשם הוא יראה אחרת את האופק, אולי באופן קצת יותר אופטימי.
בשבת האחרונה מצאתי את עצמי מחזיק יותר ויותר את 'סיפורי מעשיות' של רבי נחמן. אם סיפורי מעשיות מסתובבים סביבי, סימן שאני ממש צריך עזרה וחיזוק. זה מרשם הפלא שלי. כמובן, יש לרבנו את 'ליקוטי עצות' ואת 'משיבת נפש' – זה מה שנקרא 'תפריטים שונים להחייאה' – אבל סיפורי מעשיות הם מסוג ההתעוררות מהצד הנשמתי, הזקן והעתיק.
לפעמים המבוגר צריך איזו שהיא התעוררות מעשית, והוא יכול למצוא אותה ב'ספר המידות' או ב'ליקוטי עצות'. גם הילד הקטן יכול להתחזק קצת מ'חיי מוהר"ן', מהנהגותיהם של חסידים בשמחה. אבל כשהנשמה העתיקה שבקרבנו ממש מרגישה רעבה מול התפריט היומיומי של מלחמה, חדשות, הישרדות וכאב שעובר על כל אחד מהעם שלנו – 'סיפורי מעשיות' היא התרופה עליה אני ממליץ.
מיד אחרי הקידוש בשבת בבוקר התחלתי לדפדף. הילדים נשאו עיניהם ואמרו: עוד פעם סיפורי מעשיות? אנחנו כבר מכירים את הכל! נכון. אתם מכירים את כל הסיפורים, אבל איזה סיפור יכול להתאים ממש לזמננו? זו לא תקופת "אבדת בת מלך" של האדם בחיפושו. הוא גם לא יכול להשתלב טוב בסיפור "מעשה מחכם ותם", החכמה מול התמימות והאמונה. אבל יכול להיות שכמו תמיד, הסיפור האחרון, הגאולי, העלום והמורכב ביותר, הוא המתאים לתקופה שלנו – "מעשה משבעה קבצנים", הבעטלערס.
המתכון לחיים
אנחנו כבר בתוך חודש הגאולה, ובשבעת ימי הפסח אפשר לאמץ לכל יום קבצן, בעטלער. את אחת היצירות הספרותיות הנשגבות ביותר, שעוד מאות שנים אחרי שנכתבה ילמדו עליה בבתי ספר לקולנוע – איך לספר סיפורים בתוך סיפור, שהכל מתקשר בהכל והכל נראה לא קשור להכל – עושה רבי נחמן במעשיית השבעה קבצנים.
את הפתיחה של המעשייה אתם בוודאי אתם מכירים, אבל ככל שממשיכים הלאה מבינים עד כמה רבי נחמן ממש מדבר על ימינו אנו. המעשייה נפתחת באמירה: "אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים". הנה המתכון, חברים, עצרו הכל. רבנו מספר לנו איך להיות שמחים.
מעשה במלך אחד שרצה לבנות את המלוכה עוד בחייו ועשה משתה גדול, ותוך כדי שכולם שמחים הודיע המלך שהוא חוזה בכוכבים ורואה שהילד שלו, שעתיד לשבת על כיסאו, הולך ליפול ולרדת מהמלכות.
וואו, זו בשורה לא טובה, אבא. זה ספוילר, אתה מעביר לי מלכות ומספר לי שאני אפול.
כן, בני, כנראה זו דרך החיים, והנה ההוראה: "בְּכֵן תִּרְאֶה שֶׁלּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת כְּשֶׁתֵּרֵד מִן הַמְּלוּכָה, רַק תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה. וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, גַּם אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה".
ומה יקרה אם הבן יהיה עצוב? "גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת, אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה – עַל שֶׁאֵין אַתָּה מֶלֶךְ, כִּי אֵינְךָ רָאוּי לִמְלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהַחֲזִיק עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמְּלוּכָה. אֲבָל כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה, אֲזַי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מְאֹד". אם באמת תוך כדי הנפילה שלך אתה ממש תצליח להישאר בשמחה ולהבין שהכל מאיתו יתברך, אני אהיה בשמחה יתרה.
הנה המתכון קצר לפּנים, כמו שאומרים, אבל עמוק מאוד.
ואז מה קורה עם המלך החדש, הצעיר?
הוא מקבל את המלוכה ויודע שיש נבואה שהוא ייפול, אבל הוא מנסה בכל דרך להגן על עצמו מהנפילה הזאת. איך?
הוא פשוט מקבץ חכמה ושכל מכל מקום שאפשר. הוא מקדם רק את מי שחכם, הוא מקדם רק את מי שיש לו שכל. וכך בעצם הפך לממלכה של חכמה. ממלכה ששואבת את כל החכמות שבעולם, סטארט אפ ניישן. ממש ככה. כל החכמות מרוכזות במקום אחד – טכנולוגיה, פילוסופיה, חכמה מעשית וחכמה צבאית.
מעודף החכמות הללו קרו תהליכים מאוד מעניינים. ביניהם, שהמדינה של המלך החכם, יחד עם יועציו החכמים שקודמו בשל חכמתם, שכחה מהם תכסיסי מלחמה.
מומים במתנה
זה היה השלב בו הילדים שלי קפצו: היי! תכסיס מלחמה! זה מה שעשה לנו החמאס.
בדיוק כך, בגלל שהחמאס לא שכחו מי הם ומה הציווי הדתי שלהם להילחם בנו, ואנחנו כנראה שכחנו מרוב שנהיינו סטארט אפ ניישן, שמקבצים את כל החכמות ושוכחים קצת את האמונה, אז יצא שהפעילו עלינו תכסיסי מלחמה.
כך נפלה מדינתו של בן המלך שהפך להיות מלך. הוא שכח מהם תכסיסי מלחמה. הוא שכח שבעצם תכסיסי מלחמה הם תוצאה של התבוננות עממית על החיים. להסתכל על החיים דרך התורה ולא דרך האייפון.
רבי נחמן ממשיך לספר את הסיפור, שמתפצל לשבעה סיפורים שונים כשמם של שבעה בעטלערים. שבעת הקבצנים מגיעים ליער, ופוגשים בזה אחר זה זוג ילדים שנפלטו במלחמה שקרתה כנראה באותה מדינה של המלך. כבר אין מדינה, והילדים לבדם ביער מחפשים את דרכם, והבעטלערים נותנים לילדים האלה לחם לאכול ומזון, כביכול מזון חומרי, אבל גם מעניקים להם מתנה – את המום שלהם.
לכל אחד מהקבצנים היה איזשהו פגם גופני, שבעינינו הוא מום. אחד היה חרש, אחד היה אילם, אחד היה עקום צוואר, אחד לא היו ידיים, אחד לא היה לו רגליים. והבעטלערים אמרו לילדים: אנחנו נותנים לכם את המום שלנו כמתנה. למה לתת מום כמתנה? מדוע לתת למישהו מתנה שיהיה ללא רגליים או ללא ידיים או ללא ראייה?
ככל שמתפתחת העלילה אנחנו מבינים שמדובר בדברים רוחניים. מי שאינו רואה הוא בכלל לא רואה את השטויות שיש בעולם הזה, ומי שאינו שומע הוא בכלל לא שומע את הדברים הרעים שאומרים אלא רק את הדברים הטובים, ומי שאינו יכול לדבר אינו מדבר את הדברים הלא טובים של העולם.
בעצם, משם מתחילה איזושהי מסכת שעוברת בין איים לנשרים גדולים, ללב ולמעיין, שלכולם יש חוט אחד מחבר. "חִדְלוּ עוֹד מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים! שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם", אומר הנשר לחבורת החכמים שעשו תחרות ביניהם מי זוכר את הזיכרון הכי קדום. אחד זכר שהוא נולד, אחד זכר שהיה בבטן אימו, ואחד – שהוא כנראה היה צדיק – זכר שלא היה כלום בעולם, שהיה אַיִן. אז אמר הנשר: אותך אני אקח על גבי, "אַתָּה בּוֹא עִמִּי, כִּי אַתָּה כְּמוֹתִי. כִּי אַתָּה זָקֵן מְאד וַעֲדַיִן אַתָּה יַנִּיק מְאד, וַעֲדַיִן לא הִתְחַלְתָּ לִחְיוֹת כְּלָל".
רבי נחמן אומר לנו, שבעצם יש מצב שאתה יכול להיות גם "יניק" כמו תינוק מתחדש, וגם "זקן" מצד הנשמה. ומצד הנשמה אומר הנשר הגדול: שובו אל האוצרות שלכם.
הסיבה לגניחות שלנו
מהם האוצרות שלנו, ילדים?
שאלה טובה. האוצרות שלנו הם הפתרון שלנו. האוצרות שלנו הם הדרך שלנו. אנחנו צריכים רק להסתכל על המציאות סביבנו ולשאול את עצמנו: מה חסר לנו?
אנחנו מאמינים בני מאמינים, אבל להאמין בה' זו דרכו של עמנו מאז ומתמיד. המשימה כיום היא להאמין שגם אני יכול בדור הזה לעשות את השינוי. להפוך את הקערה על פיה ולהאמין שאני נלחם את המלחמה הכי צודקת בעזה. זה נקרא להאמין בעצמי, זה לשוב לאוצרות.
לשוב לאוצרות, זה לחזור לתשובה, לנקודה הטובה. למצב בו עוד לא היה טשטוש בהגדרת המטרה. זה מה שקורה לחיילים בעזה, זה מה שקורה למי שמכיר את השורש שלו ולמי שמבין שלכל העולם יש שורש אחד, שם אנחנו נמצאים.
הבטחתי לילדים להמשיך את הבעטלער השני ביום אחר. הם התאכזבו, אבל היו בציפייה.
לפחות דבר אחד לקחתי: מדינה ששוכחת תכסיסי מלחמה, חייבת לשוב לאוצרותיה.
אז הנה מתכון כלל־ישראלי לחודש הגאולה – לחזור לאוצרות שלנו. לראות את המציאות דרך הצד הנשמתי שלנו. לפעמים אנחנו זועקים וגונחים ולא מבינים למה. אז הנה, הנה הסיבה לצעקות ולגניחות שלנו. הנשמה שלנו רוצה שנשוב לאוצרות שלנו.
עוד סיבה לכך שהתחלתי להיות כזה נחמד לילדים, היא כי הבטחתי להם שבעזרת השם תוך כדי המלחמה אני גם אכתוב ספר קומיקס על ההתגלגלות שהובילה אותנו למלחמה, איך קרה שאומת ההייטק שכחה את תכסיסי המלחמה.
למה לא ספר למבוגרים? שאלו אותי. ספר למבוגרים יבוא אחר כך, אבל ספר לילדים זה המוצר שכרגע נחוץ יותר מכל, להסביר לדור הבא מה קרה כאן. יש פה נפקא מינה עצומה מכל המלחמה הזאת. זה סיפור של אומה שהלכה אחרי השכל, וכנראה שכחה את מקומה של הנשמה. לא שהיא שכחה את עניין הנשמה, אבל היא שכחה את המינון הנשמתי בחיים. ואת זה כדאי להזכיר לילדים, כי המבוגרים הם כבר בבחינת בן המלך שכבר הודיעו לו שייפול והוא לא שעה לאזהרות. הילדים הם אלו שצריכים להבין שכשתבוא הנפילה, הם צריכים לשוב לאוצרות שלהם.
חברים יקרים, בעזרת השם כשספר הקומיקס יהיה מוכן אחלוק אותו פה איתכם, וגם את הספר שאחריו. ובעיקר, תזכרו שזה החודש שנועד עבור הילדים – "והגדת לבנך". זה מה שאני ניסיתי לעשות להם באותה שבת, וזה מה שבעזרת השם אנסה להמשיך לעשות לילדים של כולנו דרך הקומיקס או דרך כל הלבשה אחרת, בעקבות השיטה של רבנו להלביש את התורה בסיפורי המעשיות.
פסח כשר ושמח!
