חמש וחצי לפנות בוקר. אור קלוש של איילת השחר נשפך על רחובותיה הנמים של נתניה. דמות נראית בחסות האפלה. נרתיק גיטרה על גבה ולרגליה נעלי
מהר מהר מהר, אין זמן, זה או עכשיו או לעולם לא. עכשיו! * עוד רגע. מה הלחץ? אז היא קראה לי לבוא לארוחת צהריים, הכל
הלוואי ויכולתי להיות 'בן חורין', בן חורין אמיתי חף משעבוד ומיצר. הלוואי והיה לי אומץ להיות ככה אפילו לרגעים, עד שאתרגל להיות כזאת באמת. לעמוד
שלום חברים יקרים, אנחנו כבר בתוך חודש ניסן המבורך. אתם יודעים, כל חודש הוא מלשון חידוש והתחדשות, ועל אחת כמה וכמה חודש ניסן עליו התורה
אנחנו כבר מריחים את פסח, החג בו יצאנו ממצרים ומכוחו אנחנו יוצאים כל שנה מחדש מכל המגבלות והכבלים הסוגרים עלינו. אתם יודעים, יציאת מצרים היא
לכל אחד מאיתנו יש בכיס איזו תרופת פלא לשעת חירום. כל אחד מאיתנו, כשהוא באמת שבור ומרוסק, פונה לספר שמחזק אותו, אל הדיבור שירים אותו,