מהר מהר מהר,
אין זמן,
זה או עכשיו או לעולם לא.
עכשיו!
*
עוד רגע.
מה הלחץ? אז היא קראה לי לבוא לארוחת צהריים, הכל בסדר. באמת, אני רק מסיים את הפרק ומיד מגיע.
אי אפשר ככה עם כל הלחץ הזה, שום דבר לא בוער ולא צריך לקרות עכשיו, אפשר לקחת את הזמן.
*
אם נחכה רק עוד רגע אחד אנחנו עלולים להישאר כאן לנצח.
כבר מספיק שנים משכנו את הזמן, חשבנו שלא יקרה כלום אם נחכה רק עוד רגע. חבל שהיינו צריכים להגיע לרגע הזה, נס שלא הגענו לרגע הבא.
*
יואו.
אמא חופרת. תוריד את הפח מיד. כאילו מי ישמע מה יקרה אם הפח יחכה עוד רגע. רגע לפה, רגע לשם, זה באמת לא כזה קריטי. רק בראש שלה דברים צריכים לקרות עכשיו.
לא, לא רק בראש שלה. גם הר"מ בישיבה רוצה שאני אכנס עכשיו לכיתה, גם המורה לנהיגה רוצה שאני אדייק, ואפילו נהג האוטובוס לא הסכים לחכות רגע עד שאני ארוץ.
עולם אכזרי.
*
הם פה קרובים, אורבים לנו בכל פינה.
עכשיו הם לא יכולים לעצור אותנו, מחר כבר יהיה מאוחר, זה יעבור להם.
אחר כך הם כבר לא יתנו לנו ללכת.
*
בית חשוך. כולם כבר הלכו לישון.
אלה הרגעים הכי מפחידים ביום, המפלצות יוצאות החוצה.
לא בקטע של סרט אימה או משהו כזה, בקטע של החיים האמיתיים. את המפלצות שלי אף אחד לא רואה, גם אני לא, אבל הן זורעות הרס וחורבן. אחרי שהן הולכות נשארת אדמה חרוכה.
*
הלוואי שהם היו רק בחוץ, אם זה היה ככה לא היינו צריכים להזדרז כל כך.
הבעיה היא שהם בפנים, בכל חור, לא נותנים מנוחה.
עבדים מבחוץ ועבדים מבפנים.
*
איך כל פעם אני מגיע לרגע הזה? המחשב ואני, אחלה שם לסרט.
כל מה שאני לא רוצה לפגוש נמצא כאן, במרחק לחיצה על כפתור. נס שבישיבה מכריחים אותנו לקנות נוקיה, אחרת המפלצות היו הולכות איתי בכיס.
זה רגע קריטי שבו אסור לחכות אפילו רגע, אם אני נכנס זה כרטיס לכיוון אחד, לצאת זה סרט.
ברגעים האלה אני כל כך מתחרט על כל הפעמים שאני אומר 'עוד רגע'.
*
בכל הזמן שאנחנו כאן פיתחנו הזדהות פנימית, הכנסנו את האויב פנימה.
לא מספיק שהם משעבדים אותנו, גם הפכנו את עצמנו לעבדים.
האמת היא שהם לא יכולים לעשות לנו שום דבר, אבל אם נחכה הרע שבפנים כבר יפתח הזדהות מוחלטת עם הרע שבחוץ וכבר לא נצא מכאן.
*
עכשיו אין עוד רגע, צריך ממש עכשיו לקום וללכת.
זה הזמן לצאת.
*
עכשיו אין עוד רגע, צריך ממש עכשיו לקום וללכת.
זה הזמן לצאת.
*
לצאת ממצרים.
