שלום חברים יקרים, אנחנו כבר בתוך חודש ניסן המבורך. אתם יודעים, כל חודש הוא מלשון חידוש והתחדשות, ועל אחת כמה וכמה חודש ניסן עליו התורה אומרת "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה", שזה ממש ראש השנה להתחדשות.
חשוב מאוד לשים לב גם לדגש שהתורה אומרת "החודש הזה לכם" – זה לכם ובשבילכם, כביכול התורה מעוררת אותנו לאמץ את ההזדמנות להתחדש, ובצורה שעוד לא חווינו עד היום. לרוב מה שעוזר לנו להתחדש זה ללכת להתוועדות חסידית. לא רק בגלל המשקה או הכיבוד שיש בה, אלא בעיקר בגלל המשפיע שבדיבוריו מעורר את השומעים, וכמובן גם בגלל החברים הקבועים שכל חודש מתוועדים יחד. במצב כזה הלב נפתח לקבל גם תוכחה שבדרך כלל בן אדם נרתע ממנה ונסגר בפניה, אבל כשישנה אווירה מתאימה אפשר לקבל תוכחה שממש גורמת לאדם להשתנות לטובה.
אני רוצה לקרוא בפניכם מכתב של הרבי מלובביץ' – שיום ההולדת שלו יחול בשבוע הבא, בי"א בניסן – שכתב לאחד החסידים. כנראה נודע לרבי, או שהחסיד עצמו כתב לרבי, שאין לו חשק כל כך להשתתף בהתוועדויות החסידים. חבל מאוד שאדם מגיע למצב כזה, כי יש משהו מטיב, משמח ומרחיב לב במפגש החברתי הזה שנקרא 'התוועדות', שכל מטרתו היא להתפתח, לגדול ולעבוד את ה' יתברך ממקום יותר פנימי.
הרבי כתב לו כך (אגרות קודש חלק י, מכתב ג'שעז):
"הנה לפלא שסומך על כוחות עצמו, ואינו נמצא בהתוועדויות חסידיות. ואם בנוגע לחבר אחד אמר כבוד קדושת האדמו"ר האמצעי שזהו שתי נפשות אלוקיות על נפש בהמית אחת, על אחת כמה וכמה בהתוועדות חסידית שעל כך נאמר שעל כל עשרה השכינה שורה…".
לא רק לעצמי
נסביר: יש פתגם חסידי שאמר האדמו"ר האמצעי, שכאשר שני חסידים, או שני חברים, מדברים ביניהם בענייני עבודת ה', יש כאן הצטרפות מכפיל כוח של הנפש האלוקית של כל אחד מהם כנגד נפש בהמית אחת. כלומר, "נפש בהמית אחת" זהו הכוח ההישרדותי שלנו הדואג לתפקוד היום יומי, ולפעמים הוא גם זה שגורם לנו את הריכוז בעצמנו, את האגואיזם ואת העצבות. הנפש הבהמית מטבעה עסוקה רק בעצמה, ולא אכפת לה מהשני.
לעומתה, הנפש האלוקית הפוכה בדיוק – אותה מעניינת התכלית והשליחות המשותפת לכלל נשמות ישראל, ומבחינתה העזרה ליהודי אחר חשובה לה כמו העזרה לי עצמי. ולכן כששני יהודים מדברים ביניהם בעבודת ה', יש כאן מכפלת כוח מיוחדת לטיפול בנפש הבהמית הבודדת של כל אחד מהם.
זה הכוח הגדול שיש בהתוועדות – אומר הרבי, וממשיך במשפט משמעותי נוסף: "וכשנמצא בבדידות, היינו באין מי שיאמר מילה של תוכחת מגולה מאהבה מסותרת… מובן התוצאות מסדר כזה". הביטוי שהרבי נוקט בו מקורו בספר משלי: "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת".
בימינו כשרוצים לפעול על בן אדם שישתנה לטובה, בדרך כלל זה נעשה על ידי מילים טובות ובכך שמקשרים אותו אל הנקודות הטובות, האיכויות והעוצמות הפנימיות שבו. אבל יש פעמים שבהן מועילה דווקא תוכחה המגיעה ממקום אוהב. "תוכחת מגולה" שמקבלת את כוחה "מאהבה מסותרת".
לצער הלב, העובדה היא שרוב האנשים לא פנויים לתוכחת מגולה, אפילו לא במקרים נדירים. למדתי פעם דימוי ממטפל שאמר לי: כשאתה לוקח ספוג וממלא אותו במים, הוא יכול לספוג ואפילו הרבה, אבל ברגע שהוא הגיע למאה אחוז מהקיבולת שלו, אם תכניס אפילו עוד טיפה אחת היא מיד נוזלת החוצה. הכוונה היא, שיש אנשים שקיבלו כל כך הרבה ביקורת והערות בימי חייהם, ולכן גם כשרוצים להוכיח אותם על מנת שישתנו לטובה, הם לא יכולים לספוג את הדברים כלל.
לסיכום, כדאי לדעת שלפעמים התוכחה לא יכולה לעבוד על הזולת, אפילו לא ברמה של טיפת מים אחת. לא בגלל שאין מקום לתוכחה בחיים, אלא פשוט בגלל מה שאותו אדם עבר. לעומת זאת, במקרים אחרים כשהאדם מרגיש שאוהבים אותו – ובכך אנחנו חוזרים לעניין ההתוועדות – הוא יתפנה נפשית לקבל גם מה שנראה כתוכחה.
הכעס ששינה חיים
כאן מגיע הסיפור שסיפר הרב יונתן זקס ע"ה. זה סיפור שמרחיב את הנושא שלנו, שכאמור הכותרת שלו היא: לא להישאר לבדנו – או כמו שהרבי כתב: לא לסמוך על כוחות עצמנו – אלא להיות יחד עם חבורה שמחזקת את כל חבריה, ובמסגרתה גם שומעים תוכחת מגולה שמקורה באהבה מסותרת.
הרב זקס מספר כך:
"היו זמנים שעישנתי מקטרת. רע לעשן, וידעתי זאת. אנו מצווים לשמור על בריאותנו, והעישון מזיק לה מאוד בכמה וכמה אופנים. אבל אדם מתמכר, ואז קשה לו מאוד להירפא מהרגלו הרע, גם אם הוא יודע היטב כמה הוא מחבל בבריאותו ובבריאות הסובבים אותו.
"שנים על שנים ניסיתי להיגמל, אך שוב ושוב נכשלתי. אך אז התעורר עליי – הכוונה היא על העישון שלי – כעסו של אדם שכיבדתי מאוד. זה היה כעס קר, אך חוויתי אותו כסטירת לחי וזה ריפא אותי. ההלם היה כה גדול, שחדלתי לעשן מאז ועד עצם היום הזה. החוויה של היותי מושא לכעסו של אותו אדם שכל כך הערכתי, שינתה את חיי ואולי גם הצילה אותי".
זה שיתוף מאוד מרגש של הרב זקס. לא ידעתי שהוא עישן מקטרת, ובוודאי לא ידעתי שהיה קשה לו להיגמל. הוא מציג כאן תיאור אותנטי מאדם שהוא כל כך כיבד, וברגע שהוא נזף בו – ולדבריו אפילו לא ממש נזף, אלא רק "כעס קר" – זה ממש פגע בליבו ועורר אותו לתיקון, להשתנות לטובה.
חברים יקרים, כדאי לכם כבר לתכנן לאיזו התוועדות ללכת. ואתם יודעים, התוועדות זו לא רק מסגרת ההתוועדות במובן החב"די האהוב והידוע, אלא בכל מקום בו חברים מתכנסים ביחד לעסוק בעבודת ה' או בכל מה שמעורר לרצות להשתנות לטובה. בשביל מטרה שכזו ראוי לנו לצאת מנוחיותנו, ללכת לאותו מפגש ולזכות בכל המתנות הנהדרות שהרבי רמז עליהן במכתבו. לחיים, לחיים ולברכה!
