פעם חי בצרפת אמן ושמו מרסל דושאן. הוא היה לוקח חפצים יומיומיים והופך אותם ליצירות אמנות. החידוש שלו פתח זרם שלם באמנות, שבו האמן משתמש בחומרים קיימים ומכליל אותם ביצירה, במיצג או בתמונה שלו. הרעיון שלו, שהשפיע עליי עמוקות גם כמלחין, הוא שעצם הבחירה של האמן, והדרך שבה הוא מציג או ממסגר את הדברים, הופכת אותם ליצירה אישית.

זה קרה לי לפני 25 שנה עם 'שיר הקרמבו'. הלחנתי מילים שלקחתי בכלל ממדור שו"ת הלכתי בעלון שבת. הייתה לי בזה אמירה: השירה כבר קיימת במציאות. העולם שלנו הוא שיר, וצריך רק להרכיב עדשה מיוחדת כדי לראות היכן ומתי היא מסתתרת.

כל ההקדמה הזו היא כדי לספר לכם על שיר חדש שהוצאתי השבוע – 'למען אחיי ורעיי'. הסיפור שלו הוא כזה: בתחילת המלחמה קיבלתי מסרון מאדם שלא הכרתי, איתן פינקלשטיין (כנראה הייתי ברשימת התפוצה שלו). הוא שלח טקסט כל כך מרגש, שקרא לכל מי שלבו נדב אותו לעשות מעשה עבור מעגלי הפצועים והנפגעים ביום שאחרי…

הנה חלק מהדברים שהוא כתב:

"זו פנייה לצרף יחד את עם ישראל לחיבור ליעד חדש: 50 שנה לפחות של אהבה וסיוע לכל מי שנפגע במלחמה הזו. עכשיו מתחיל המבחן האמיתי – שלא נשכח אותם. לא נשכח את אלה שנפצעו בגוף ובנפש, את אלה שאיבדו את היקר להם מכל, את המשפחות השכולות, את החטופים והחטופות שחזרו ובני משפחותיהם, ואת החיילים שחזרו ולא מצליחים לחזור לעצמם. כל אלה הם אחים שלנו. לא נשכח אותם לא ביום ולא בלילה! לא נשכח ולא נניח להם, עד שיקבלו את מקסימום האהבה שיש לעם היהודי לתת, את מקסימום העזרה בכל תחום מתחומי החיים. נמצא להם זיווגים, פרנסה… זו אהבה אינסופית. אנחנו נהיה המשפחה שלהם… נעבוד קשה כדי שהם לא יהיו לבד לעולם! לא ננוח ולא נעצור: 50 שנה לפחות… נחסיר פעימה בלב ביחד כל יום מחדש, נבכה ביחד ונעזור להם ככל הניתן לחיות בעוצמה, לחזור לחיים בכל הכוחות ולתת תקווה, אהבה ושמחה".

המסרון תפס אותי בבוקר שישי כזה, מטייל בחורשת הירח בשכונת קטמון. הגיטרה הייתה עליי, ואפרת בדיוק היתה בשחנ"ש עם אחותה… על המקום התחלתי להלחין משפטים מהמסרון. לקחתי משפט מפה ומשפט משם, ומשם והלאה השיר עבר כל מיני גלגולים, הוספנו עוד מילים ופזמון. משהיה מוכן, שמעתי את קולו העמוק של ענק הזמרים – יהורם גאון. שלחתי לו הקלטה, וממש באצילות המאפיינת אותו הוא חזר אליי מרוגש והסכים מיד לבצע אותו איתי (איזה כבוד!).

לֹא נִשְׁכַּח וְלֹא נַנִּיחַ לְכֻלָּם

נִתֵּן לָהֶם אֶת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ
זוֹ לֹא חָכְמָה לִהְיוֹת אָדָם
שֶׁמִּסְתַּתֵּר מִכָּל הָרַעַשׁ בָּעוֹלָם

לֹא נִשְׁכַּח עַד שֶׁנַּעֲלֶה בָּכֶם חִיּוּךְ
וְכָל אֶחָד יַרְגִּישׁ אֶת הַתִּקְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּעָם שֶׁלָּנוּ
הַלֵּב שֶׁלִּי עַכְשָׁו שָׁקוּף
אֲנִי הוֹלֵךְ יָשָׁר, הָעוֹלָם הָפוּךְ

לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי אֲהוּבַי
לְמַעַן בָּנַי וּבְנוֹתַי, יַקִּירַי
לְמַעַן כָּל מִי שֶׁנָּתַן אֶת כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר וְלֹא נִשְׁבַּר

לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי אֲהוּבַי
לְמַעַן בָּנַי וּבְנוֹתַי, יַקִּירַי
לְמַעַן כָּל מִי שֶׁנָּתַן אֶת כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר
אֲנִי שָׁר.

והנה, לכבוד שבת 'בְּרֵאשִׁית', שזה גם אותיות 'תָּאֵב שִׁיר', אסיים בתזכורת והזמנה לכולנו לחפש את השירה שקיימת, מרחפת ומסתתרת בבריאה כולה!