את הפסוק "והיה עקב תשמעון", מסביר ר' שלמה על פי החסידות: להאזין ולשמוע לעקב שלו, לפעמים אדם צריך להקשיב לרגליים.
מתי?
כשהראש מבולבל ולא יודע מה להחליט. כשהראש לא מחובר מספיק למה שבאמת בורא עולם רוצה ממנו.  
כך כותב ר' שלמה:
"יהודי קשור עם הקדוש ברוך הוא גם כשהראש לא מבין. יהודי קשור עד לרגליים, עמוק עמוק. לפעמים אני נשאר במקום, כי הרגליים לא רוצות ללכת. ולפעמים אני ממהר בלי לחשוב, כי כך רוצות הרגלים. הגוף – חצי ממה שעושה הוא הצגה. העקב הוא החלק הכי אמיתי. אם מישהו הולך לפגישה, והנה הוא רואה את מי שהוא הולך לפגוש מגיע מרחוק. הוא צריך להסתכל איך הרגליים שלו עצמו מגיבות. אם הוא מתחיל ללכת מהר לקראת האיש, סימן שהוא מחובר. אבל אם הרגליים לא זזות, הולכות לאט, סימן שהוא לא כל כך…".
הרבה שנים הלכה אתי התובנה הזאת. למדתי שצריך האדם להקשיב פנימה ללבו, הקול הפנימי מדבר אליו ומספר לו על העולם מסביבו.
יום אחד מצאתי עצמי שוב מהלך ביער של עין זיתים. למרגלות העיר צפת. מרחוק ראיתי דמות מתקרבת. היה זה ידידי, אליהו רועה הצאן והחליל בידו. כדרכו, היה מדבר עמי מעבודת ה'. אמר לי פסוק: "ולא תתורו אחרי לבבכם", ופירש הפוך מהפשט: בדרך כלל מבינים שהפסוק אומר לא ללכת בעקבות הלב. אבל לדעתו ה' אומר לנו לפעמים לא להתחכם עם הלב ולא לתור ולא לדרוש אותו.
אל תתורו – אלא לכו אחרי הלב בפשטות.
נפרדתי מאליהו. השקט ירד על השדה. שמעתי את צלילי החליל מרחוק ואת קול פסיעותיי העולות בהר המכוסה אורנים. הצל שלי החל מתארך על פני השדה וידעתי שהשמש קרובה לבוא.
התחלתי שר לעצמי את השורות הראשונות עם המנגינה. הנה השיר:

הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ
מִצֵּל גּוּפִי הַמִּתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
רַגְלַי אֵינָן מְגַלּוֹת לִי אֶת כִּוּוּנָן
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּרֵד פֹּה גֶּשֶׁם
זוֹהִי שְׁתִיקָה שֶׁל אֲדָמָה מְחַכָּה
וְעוֹד נַצְמִיחַ כְּמוֹ רַקֶּפֶת עַל הַסֶּלַע
אַחַת אֵינָהּ דּוֹמָה, הֲרֵי, לַחֲבֶרְתָּהּ
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ רַךְ וְיֵשׁ קָשֶׁה
כְּמוֹ הָאֲדָמָה וְהַסְּלָעִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה
הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה
אֵינְךָ מְגַלֶּה אֵינְךָ מְכַסֶּה
הַכֹּל צָפוּי וְהַכֹּל נִסְתָּר
וּמָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶעֱשֶׂה
וּמָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶעֱשֶׂה
יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, רַק אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה