קשה לקרוא את הקללות בפרשה. גם חז"ל התקשו בזה מאד.
יום אחד שאלו חכמים בבית המדרש, איך יתכן שהקללות הכתובות בספר ויקרא, בסופן מופיעה טובה ונחמה וחביבות הקב"ה לעם ישראל, ואילו הקללות הכתובות בספר דברים מסתיימות ללא שום נחמה כלל?!
השאלה הייתה כל כך קשה ומטלטלת, ולא ידעו החכמים תשובה. קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר, חבל על חסרונו של בר יוחאי! ר' שמעון בר יוחאי היה באותם ימים גנוז במערה, ואיתו גנוזים סודות התורה. באותם רגעים של קושי הרגישו החכמים ביתר שאת את חסרונו, וחסרון חכמתו שיכולה הייתה להאיר את עיניהם.
הבינו החכמים שאם יוכלו להתחבר למקום סודו של ר' שמעון, יוכלו להתחבר גם לסודה של התורה, ולסודם של הקללות. אך איך יוכלו לעשות זאת?
לפתע באה יונה. יונה שנשלחה לראשונה כשעוד היו המים על הארץ ולא נודע עדיין "כי קלו המים". הייתה זו היונה שגילתה סוד זה לנח. וכעת אותה יונה הייתה מזומנת לשליחות נוספת של גילוי סוד. נשלחה היונה לר' שמעון ובפיה מכתב עם שאלתם של החכמים.
היונה מגיעה ור' שמעון בוכה. בוכה על ריחוקו מחכמים, ובוכה על שאלתם הכואבת. בוכה על הריחוק הקיים בעולם, ריחוק שמסתיר את קשר החברים, ומסתיר חכמה מעיניהם.
ר' שמעון בוכה, כי גם מעיניו נסתר הדבר. בוכה ר' שמעון את כאב העולם, כאב ההסתרה, כאב הריחוק של אדם מחברו, כאב הריחוק מרבש"ע. בוכה ובוכה עד שנגלה לעיניו אליהו. אליהו הנביא זכור לטוב, שמזכיר לנו שיש חיבור בעולם. שכל פעם ששכחנו שיש חיבור בינינו, הוא בא להזכיר לנו. הוא לא רק משיב לב אבות על בנים, אלא גם משיב את ליבנו אל כל מה שרחק מאיתנו.
ואליהו זכור לטוב מזכיר לר' שמעון את הסוד הגדול של החיים. הסוד שהוא תורת הסוד של ר' שמעון. והסוד הוא שהנחמה כבר כאן.
הנחמה מסתתרת בתוך הקושי. היא לא כתובה במפורש בקללות, כי היא נסתרת. היא נמצאת מאחורי הדברים. נמצאת מאחורה ומוכנה להציץ ולהראות את פניה רק למי שיחפש אותה, רק למי שיאמין בה. רק למי שיכין את ליבו.
מי שמכין את הלב ומעורר אותו להרגיש את רבש"ע בתוכו, מעורר אותו לחיות חיים מלאים של לב, מלאים ברגשות, וציפיות וגעגוע לא-ל חי. מי שמכין את ליבו, אולי יזכה שהנחמה מאחורי הקללות תציץ אליו, אולי יזכה שהאהבה מאחורי הקשיים תתגלה אליו. כמו שהתגלתה היונה, כמו שהתגלה ר' שמעון, כמו שנגלה אליהו הנביא…
הכנת הלב זו העבודה של חודש אלול. הלב שלנו הרבה פעמים סגור, חסר הרגשה, סתום מפנינו, כמו סוד חתום עבורנו. "גל נעול מעין חתום". וכשהלב נעול, גם ההוויה שלנו נעולה עבורנו. החיים האמיתיים שיכולנו לחיות, נעולים בפנינו.
כשאדם פותח את הלב להרגיש, משהו בתוכו מוכן להיות. הוא מזמן את עצמו להוויה חדשה שתיפתח לו בחיים. שלא תישאר בסוד מפניו.
תנועה קטנה בנפש של מוכנות להיות. רק להיות מוכן להיות, מוכן להרגיש, מוכן לפתוח את הלב. חודש אלול, אומר ר' נחמן, הוא רק התנועה הקטנה הזו בנפש לעבר ההוויה, לעבר הלב.
כשעם ישראל נגאל ממצרים, השם שאיתו הוא נגאל היה "אהיה". זה לא שם הוויה בהווה, שם שמסמל את מה שכבר קיים בעולם. אלא זה שם של עתיד. שם שפותח פתח להוויה שתהיה. הוויה שהיא עדיין לא, אבל אפשר להתחיל להרגיש אותה, להריח אותה.
אפשר אולי כבר להריח את השנה החדשה שבפתח, ואיתה הנחמות והאהבות שיתגלו אלינו.
