ידוע שכוחות שליליים הנמצאים בגוף ולא יוצאים, עושים בלאגן בתוכנו, ממש כמו אותו סנדוויץ' ששכחנו בתיק ובכל יום שעובר הוא מסריח יותר. אבל לא רק אנרגיות שליליות עושות לנו בלגאן אלא גם כוחות טובים שאינם יוצאים החוצה, מביאים אתם תסכולים עצומים. הכוחות הללו נעים בתוכנו ומנסים למצוא ביטוי בעולם החיצון, וכשאנחנו לא נותנים להם מקום הם יכולים להתפרץ דרך כעס, דיכאון וטירופים קטנים.
והעולם היה מאושר
הכרתי מישהי שממש מיררה את חייה וחיי בעלה, לא בכוונה. אחרי בירור קצר הבנו כי חיים שקטים ושלווים בתחום הנפשי, ממש משעממים עבורה. כוחות הטיפול שלה ביקשו מציאויות שבהן יהיה להם ביטוי, ובינתיים היא ניסתה למצוא ולפענח בבעלה ובקשר שלהם דברים שלא ממש היו שם. היא טיפלה בו ובהם בעל כרחם.
היה ברור שכאשר כוחותיה הטיפוליים יקבלו את מקומם, היא לא תזדקק למקומות הללו מבעלה. בשל העובדה שלוקח כמה שנים ללמוד מקצוע שכזה, היא החליטה להתנדב בארגון של סיוע נפשי, הקשבה ועזרה לנערות. ההצלחה היתה עצומה, הארגון צהל, הנערות שמחו, ובעלה – שוחרר מ"תפקידו" כבעל שריטות הנזקקות לפירוק לגורמים. הכוחות שלה הגיעו לייעודם והעולם היה מאושר.
כשהיצירה בוערת בך
מישהי נוספת שפגשתי היתה בתהליך תשובה ארוך. היא השקיעה את זמנה בלימודי יהדות ובבניית עולם חדש שלא הכירה, וזאת במקביל לעבודה שלא עניינה אותה והייתה מטלה אינטנסיבית לשם פרנסה ותו לא. היא שמה לב כי משהו בה כאילו בוכה, צועק ומשתגע. היא ממש חשבה שהיא הולכת ומשתגעת, לעתים הציף אותה כעס עצום, כמעט ללא סיבה נראית לעין, משהו מאוד לא רגוע הילך בה. כאשר הבטנו אל עברה, היא נזכרה שעד לפני כמה שנים חלק ניכר מזמנה הושקע באמנות וציור.
רק שאלתי אותה מה היא יצרה והיא החלה לפרט בדיוק את הצבעים, הקווים והמרקמים. אור חדש ניצת בעיניה. היא היתה אומנית רעבה. כוחות היצירה והחידוש שבה פשוט לא נתנו מנוח לנפשה – היא היתה חייבת בדחיפות ליצור. כבר למחרת היא נרשמה לסדנא של אומנות פלסטית, כזו שניתן להישאר בה שעות לאחר הסיום הרשמי ולהשתמש באינספור החומרים והכלים שבה. ואכן כבר בשבוע שלאחר מכן היא הייתה במקום פנימי אחר.
חסדו גבר עלינו
חסדו של ה' מופיע לעתים בכך שהוא לא נותן לנו שקט במקום לא לנו. הוא יזכיר לנו מבפנים את הכיוונים שאותם אסור לנו לפספס, את המקומות בהם נפשנו חייבת לעבור. אכפת לו מאתנו, הוא רוצה בטובתנו האמתית ולא ברגיעה חולפת; לא בשקט אלא בשלווה בה כל חלק מהותי בנו מקבל את מקומו.
