בס"ד

אמת היא מה שיש ומה שהיה, וכל שקר יושב על אמת שכזו. כשהיינו קטנים חיינו עם האמת הפנימית שלנו בלבד. מה שעבר לנו בראש זה מה שקרה, וכך גם הקרנו את הדברים כלפי חוץ, עצוב – בוכים, שמח – צוחקים, ואומרים את האמת… שלנו כמובן. לפעמים הדמיון נכנס לתוך היומיום, ופילים יכולים היו לשחק איתנו תופסת.
כשילד משקר במודע, צריך לשאול למה. השקר הוא סימפטום למקום שלא משלים עם מצב קיים. הילד ממציא אמת שונה כשלא טוב לו עם זו הקיימת. ילד יכול לספר שלאבא שלו יש מטוס כי הוא רוצה להרשים, ואנחנו יכולים להבין שהמקום הנוכחי שלו לא מספק אותו. אני זוכרת שבתור ילדה החלטתי שסבא שלי לא נפטר וסיפרתי לחברות שלי שהוא נסע לחו"ל. גם בגיל מבוגר יותר, אם מישהו משקר בנוגע לכך שיש לו שתי דירות בחו"ל, קשה לו מאוד עם מצבו הכלכלי, ויותר מכך עם המקום החברתי אליו נקלע. מישהי שמשקרת לעצמה ואומרת שהוא מאוד אוהב אבל לא יכול היה להמשיך את הקשר כי הוא ממש עסוק בתקופה זו – לא מסוגלת להכיל את הפרידה. כשאנחנו ממציאים פקק תנועה שלא נברא, זה פשוט מפני שאיננו מוכנים שהבוס יראה אותנו כמו שאנחנו.

שכבות של איפור
בכל המקרים האלו האמת נמצאת מתחת לשקרים ומחכה בשקט שאולי משהו יראה. והיא שם כדי לומר לך דברים. לומר לך שאת לא לוקח אחריות עד הסוף ומגיעה בזמן, וזה בגלל ששעות השינה שלך לא מספיקות לך. כן, זו האמת. איך תשני את המצב אם לא תדעי? היא שם כדי שתדעי לחזק את ביטחונך העצמי כשתגלי שאת מנסה להרשים בכל כך הרבה רוח.
השקר, שנראה מבריק כל כך מבחוץ, הוא שמאפשר לך לקבל עוד עוגייה כי אמרת שעדיין לא קיבלת, ומעביר לך את האיחורים בשקט, וסותם את חוסר הביטחון בשכבות של איפור. הוא זה שמרחיק אותך מהתיקון, מהאמת שלך. מהיכולת לראות ולשנות או לקבל. הוא זה שלוקח את הזמן לעצמו ומשאיר אותך ריקה ולא ברורה. את מנסה לצרף נתונים ולהבין איך את פועלת, אך המידע לא זמין בתוכך עד הסוף, כי יש שם עטיפה של שנים שכבר נראית לך חלק ממך.

חופשייה לרקוד
האמת, שהאמת היא יציבה וכנה. אם תדבקי בה, שום פחד לא ישרוד בך. כי כשאת חפצה בָּאמת, את מוכנה לשמוע, ומוכנה לראות את עצמך ואת זולתך כפי שהם. אמר לי פעם איש חכם, שכשאת לא מנסה להיות מישהי אחרת, את פשוט חיה, ואם יאמרו לך שמה שאמרת הוא לא נכון, אז תשמחי כי רצונך להכיר את הנכון, ולא להוציא אותך יודעת.
כשאת לא מנסה לעמוד מול העולם על כיסא גבוה ולומר שזו את – את חופשייה לרקוד כי אין לך לאן ליפול. דווקא היכולת לומר "כזו אני. בזה מעולה, בזה נוראית, בתחום ההוא אל תשאלו אותי כי אני לא יודעת. כן, לפעמים אני נופלת, לפעמים צורחת. בטח שרוצה להשתפר, ועם זאת מודעת ומקבלת את האמת, אני כזו עכשיו" היא המאפשרת התקדמות שקטה ובוטחת.
אז איך מביאים את האמת הזו אל חיי? לא צריך להתאמץ מדי. היא שם. צריך רק לגלות. הרצון לראות את האמת והתפילה המבקשת את הזכות לראות יותר, להכיר אותי, את הבריאה ואת הבורא שחותמו אמת – הם אלו שפוקחים את עינינו, לאט לאט שלא נסתנוור, שנוכל להכיל, לראות ולתקן.

סדנאות וטיפולים:
[email protected]

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן