שבתות נחמה. שבת ונחמה משורש אחד נחצבות. לכן דווקא בשבת נפתח הפתח לקבל נחמה.
במשך ימות השבוע מסך יורד על חיינו. מכסה מאיתנו את נקודת העוגן של הקיום, מסתיר נקודה פנימית שיכולים היינו להישען עליה. כי בזמן שאנחנו עסוקים וטרודים, הנקודה נעלמת ובורחת לנו, בלי שנוכל להרגיש אותה. אך בשבת מורם המסך, ומשהו בעינינו נפקח לראותה.
לנקודת החיים הזו, קורא ר' נתן, הארת הרצון. כי כשיש רצון, יש חיים. כשהרצון ער וחי, גם תנועת החיים רעננה. אך כשהרצון כבוי וחסר, גם החיים כבויים. חסר הרצון שיאיר לנו, שייטיב עימנו, בעצם נוכחותו, מלאת החיים.
שבת היא מרחב עדין ושקט, שברגישות מעורר אותנו לרצון שהוא הרבה יותר עמוק מכל הרצונות שמשכו אותנו במשך השבוע. הרצון המתעורר בשבת אמיתי יותר, נצחי יותר. והוא מגע ידה של הנחמה.
כי מה ינחם לב שבור, שעדיין לא התאחה? מה ינחם נפש רצוצה, שהמציאות עדיין טופחת על פניה? הנחמה אמנם אינה משנה מציאות, אבל ריפוי והרפיה היא יכולה לתת. נוכחות פשוטה של רצון, שיודע שמעל לכל השברים, יש אור גדול יותר, גבוה יותר. רצון ששואף לאמת אמיתית יותר, שרואה רחוק יותר. זוהי נוכחותה של הנחמה.
כשרבי נחמן דיבר על רצון, הוא ראה שעדיין הדברים לא מתיישבים על לב תלמידיו. הוא זיהה שהתורות העמוקות נשארות רחוקות מהנפש. לכן התחיל לספר סיפורים. הוא רצה לנגוע בנפש באמצעות הדמיון, להעביר מסרים בדרך עקיפה, כך שיחלחלו עמוק יותר לתוככי הנשמה. וכך תוכל גם הנחמה לגעת.
ורבי נחמן מספר על בן מלך, התועה ביער. הוא עובר מכשולים וקשיים, הוא רץ, בורח, מתחבא, ולא מוצא לנפשו מרגוע. הוא ממשיך חסר מנוחה, עד שלפתע פוגש דמות פלאית, שר' נחמן מכנה אותה, 'אדם היער'. בן המלך הולך בעקבותיו, אמנם חושש, אבל מרגיש שאולי אצלו ימצא את קצה החוט שיוביל אותו אל הדרך חזרה. והם הולכים, והנה על השביל הוא רואה נחשים ועקרבים. בן המלך פוחד, איך יעבור כאן?? אך אדם היער, בשלווה האופיינית לו, אומר משפט שמהדהד עד אלינו: "הלא גם זה יפלא, אלא מאי, איך תכנס ותבוא לביתי?! והראהו את ביתו שעומד באויר…".
אדם היער חי למעלה, בביתו שבאוויר. מלמעלה הוא רואה אחרת לגמרי את מה שאנחנו רואים כאן למטה. מלמעלה הוא שואל שאלה מטלטלת, שמבקשת מאיתנו תשומת לב לשאלה עמוקה יותר. שאלה שלפני כן בכלל לא ראינו.
כי אולי כל אחד צריך לשמוע את השאלות הקשות יותר, אולי כל מי שעסוק בעקרבים, זקוק למי שישאל אותו על בית באוויר. שישאל את השאלה היותר אמיתית של החיים, שמכוונת גבוה יותר, שמוציאה אותנו קצת מעצמנו. שמראה לנו שיש עוד משהו מעל הנחשים. והוא הרבה יותר אמיתי ממה שנראה כאן למטה.
ומי שאבוד ביער הנפש, זקוק לאדם המכיר את הסבך, ואת כל פיתולי הנפש. ומתוך הסבך ישאל את השאלה הנכונה לו בדיוק, שתכוון אל רצון פנימי יותר, אמיתי יותר. רצון הנוגע בנצח, המביא נחמה.
