בס"ד

יום שישי, 29 מרץ, 2024
הכי עדכני
אהבה בתשובה

אהבה בתשובה

ר וויטל (48) היא שחקנית ומנחת סדנאות בתחום המודעות האישית. היא נשואה באושר מזה שש־עשרה שנה לבועז ליור (49), קצין בטיחות תעבורה ולזוג שלושה ילדים.
היא דתיה והוא לא.
ועכשיו כשהפיל שבחדר, מונח על השולחן, הם יכולים להתחיל לדבר אתי.
"אין סיטואציה בחיים בה האתגר הזה לא מלווה את חיינו" פותח בועז. "זה כמו להתמודד עם בן זוג שיש לו אלרגיה קיצונית לחלב. תמיד צריך לחשוב – את זה מותר לו לאכול, או לא? כאן מותר לו להיות, או לא?"
"זה נכון" מצטרפת רוויטל. "אין כמעט אף בילוי או חוויה זוגית ומשפחתית שלא מצריכה מחשבה פעמיים. אם רוצים לצאת לסרט – חשוב שיהיה נקי וערכי. אם מתכננים נסיעה לחו"ל – זה לא יכול להיות 'ספונטני' כפי שבועז היה רוצה. כשמתכננים לו"ז משפחתי בחג, יש לי את הצרכים שלי. זה חייב להיות מחושב ומוקפד. אבל זהו. אלו הם החיים ועם השנים למדנו לחיות עם זה, ולחיות עם זה בטוב".


זה רצון ה'
בועז ורוויטל הכירו לפני קרוב לעשרים שנה. רויטל, המגיעה מבית מסורתי, התחילה אז לגשש את דרכה לשמירת מצוות אבל עדיין לא ידעה לאן זה יתפתח. "התחלתי לשמור שבת ולאט לאט התחזקתי במהלך הנישואים. עם הזמן גבר בי הרצון לקרב את בועז ולהחזיר אותו בתשובה. הייתי מאוד נלהבת מהתורה, מהמצוות ומהשיעורים המרוממים ששמעתי. אבל בועז לגמרי לא היה בעניין. למעשה, מהשמיים לימדו אותי שזה כלל לא ענייני האם הוא יחזור בתשובה".
בועז, היא ניסתה להפעיל עליך מניפולציות?
"בהחלט, היא שלחה אותי לסמינרים של החזרה בתשובה, דרך 'יד לאחים', 'ערכים' ושיעורי תורה, היו הרבה ניסיונות בדרך 'לקרב' אותי. אבל אני באמת לא שם. לא מתחבר לזה".
"במהלך השנים", משתפת רוויטל, "היה לי ברור ש'הנה, זה יקרה עוד רגע' אבל זה לא קרה… אני חזקה בעולם האמוני והדתי שלי, אבל הבנתי שיש לי תפקידים אחרים בעולם. מאז ומתמיד הילדים היו נוסעים עם בעלי בשבת לטיולים. בתחילת הדרך נכנסתי למתח רב, הייתי עצובה והצטערתי מזה מאוד. אבל ברגע שהבנתי שבנתיים אני לא מצליחה ושזה דבר שלא תלוי בי, זה עזר לי מאוד להשלים עם המצב וגם התבגרתי ולמדתי להבין שבמידה מסויימת בעלי מאזן אותי בעבודת ה' שלי.
"אגב, בועז, אני מודה לך על זה. אני לא יודעת אם אי־פעם אמרתי לך את זה" היא פונה אליו תוך כדי הראיון. "תביני, הוא צדיק נסתר מבחינתי. למדתי בשנים האחרונות שהעיקר זה המידות של הבנאדם. איך אנשים מתנהגים". 
הזכרת את הנסיעות בשבת. מהו הסטטוס־קוו בבית?
"הבית כשר לחלוטין, בשבת יש 'מצב שבת'. פלטה, מיחם, שעון שבת. בבית אסור לילדים להשתמש במכשירי הנייד, המחשב והטלוויזיה אבל יכול להיות שכשהם בחוץ עם חברים הם כן משתמשים ואני למדתי להרפות. מדי פעם הילדים הולכים לבית כנסת בערב שבת. אני תימנייה ובעלי אשכנזי ומאוד חשוב לי שהם ילמדו קצת עם 'מורי' והם אכן מקפידים על לימוד סדור.
"אין ספק שהקושי הגדול מבחינתנו הוא עניין טהרת המשפחה. זהו עניין מהותי שיש בינינו פער בתפיסה שלו. למעשה, זה אולי הקושי הכי גדול שאנחנו מתמודדים אתו".
עברתם את כל תהליכי הבירור האלו לבד?
"היום אני מסתכלת לאחור ויודעת להגיד שכל צעד שעשיתי בלי להתייעץ, הסב נזק לזוגיות שלנו. אני קיבלתי קבלות בבת אחת והחלטתי החלטות. התחלתי לכסות את הראש, להקפיד על צניעות, להתרחק ממנהגים קודמים. זה לא עשה טוב לבועז. 
"ברוך ה', עם הזמן פגשנו אנשים טובים בדרך, ביניהם הרב אבנר קוואס שסייע לנו לפתור משברים רבים לאורך הדרך בתחילה, וכן את ארגון 'התקשרות זוגית' שמלווה את חיינו בשנתיים האחרונות ומסייע לנו להתמודד עם העניין גם בצורה משפחתית. למעשה, לו היה קם הארגון הזה כשהיינו בתחילת דרכנו, סביר שהיה נמנע מאתנו מפח נפש רב".
אתם סבורים שהפערים אצלכם גדולים יותר מאצל כל זוג ממוצע?
"היום אני יודעת להגיד שפערי ה'גבר־אישה' קדמו לעניין ה'חילוני־דתייה'. בגלל שלא ידענו לזהות את הנושא האמיתי, כל דבר אוטומטית התקשר לשאלה הדתית, שאתה לא ידענו להתמודד.
"למדנו עם השנים בצורה הברורה ביותר, שכשאנחנו מלבנים את הבעיות הזוגיות שלנו, אז העניין הדתי נפתר. בהתחלה היו הרבה רגשות שליליים וקשים בינינו. אכזבה, מרמור, תסכול ועוד. אבל עם הזמן זרמנו, נכנענו למצב והבנו שזה מה שיש וצריך ללמוד להסתדר עם זה – ביחד" אומרת רוויטל.
חשוב לרוויטל להציג דברים כהווייתם, ולספר שלא תמיד היה קל ללבן את אותן בעיות זוגיות שהיא מזכירה. 
"במשך שנים ניסינו למצוא את העמק השווה" היא אומרת. "הגענו כמעט לפי התהום, וראינו כמה פעמים את הסוף, אבל ידענו לעזור לעצמנו ברוך ה'. הלכנו לגישור שדווקא ליכד אותנו. מה שהתחדש לנו שם היה שלא הדת היא הגורם המפריע בינינו אלא דווקא היכולת ללמוד איך לחיות יחד כזוג. ברגע שהפנמנו את זה, הצלחנו לעלות על מסלול של זוגיות תקינה, תקשורת בריאה המאפשרת לכל אחד לחיות את חייו".
מה לגבי חינוך ילדים?
"היום כשילדינו גדולים (15, 13, 8), השאלות שבעיקר מעסיקות אותנו הן סוגיות של חינוך בגיל ההתבגרות, כפי שמעסיקות כל זוג הורים" אומר בועז. "בחרנו לשלוח את ילדינו למוסד חינוכי מסורתי, ששייך לחינוך העצמאי (בית הספר 'רמות' בהוד השרון), ושם הם לומדים לצד ילדים נוספים שהמציאות המשפחתית בביתם דומה לשלנו. מבחינתנו זה היה עמק השווה. בבית הספר הם לומדים להכיל את השונה ולתת מקום לכל העולמות".
רוויטל, עמוק בלבך, את ודאי רוצה לראות את ילדייך הולכים בדרכך וחוזרים בתשובה שלמה?
בועז בוחר לענות במקומה ואומר "תראי, זה הרי ברור שכל הורה רוצה לראות את ילדיו הולכים בדרכיו, לא ככה? הם ראו בבית את שתי האפשרויות. מכאן והלאה זה בידיים שלהם".
רוויטל מצטרפת לדבריו – "היום חשוב לי יותר מכל שהילדים שלי יהיו בעלי אמונה, ואני מאמינה שהאמונה בה' תשתרש בלבם. אם הם לא ילכו בדרכי ה', זה כבר לא שייך לי, הבחירה של הילד בעתיד היא לא על אחריותי. אני לימדתי אותם שיש בורא לעולם אבל אני לא יכולה להיות אחראית על זה. חשוב לי מאוד שתהיה אמונה בלבם והם יחליטו לגבי הקיום של ההלכה למעשה. 
ומה לגבי בועז, את ודאי חולמת לראותו חובש כיפה ומקבל עליו עול מלכות שמיים?
"זה נכון. אבל אם בעבר הרצון הזה שלי היה אגוצנטרי, כי רציתי שהוא יהיה אתי, כמוני, הרי שהיום זה לגמרי מתוך אהבה גדולה אליו. אני מרגישה שבזכות הכלים האמוניים שלי, יש לי יותר כוח מאשר לבעלי. אני יכולה לפנות לה' יתברך ולהתמודד עם כל קושי בעזרת אמונה ותפילה. היום אני חושבת  כמה חבל שבועז לא מחובר לקדוש ברוך הוא, כמה הוא מפסיד. ועדיין, לצד המחשבה הזו, אני אוהבת אותו ומעריכה אותו על מי שהוא וזה הדבק הכי חזק".
 
הרווחתי בעל טוב יותר
אצל עינב (33) וארז (34) לוין, הורים לשלושה ילדים בגיל הרך, המציאות שונה במקצת ממה שחוו רויטל ובועז. אם בשל העובדה שארז הוא הדתי ועינב היא החילונית, ואולי זה בזכות גילם הצעיר שאפשר להם לחפש ולמצוא סביבה תומכת כבר בשלב מוקדם של נישואיהם.
"הכרתי את בעלי כשחזרתי מטיול במזרח, הוא היה אז חילוני ו'היפי' למראה, לבש שרוואל, גידל שיער ארוך והשתתף במסיבות טראנס. אם היו מספרים לי אז שכך יראו חיינו, שש שנים מאוחר יותר, לא בטוח שהייתי מאמינה" מספרת עינב. ארז קצת חושש מהחשיפה האישית והיא כאן גם בשבילו.
"ארז גדל בבית חילוני לגמרי, נטול סממנים דתיים או מסורת. אני זו שהגיעה מבית מסורתי. העובדה שבמשפחה שלי כל ערב שבת נפתח עם קידוש וארוחה משפחתית מלכדת, מצא חן בעיניו".
מה הניע את תהליך התשובה שלו?
"אחיו של ארז חזר בתשובה לפניו וזה התחיל לקרוץ לו. אחרי שנה בה היינו יחד, הוא אמר לי שהוא רוצה לשמור שבת. אני המשכתי לצאת עם חברות בשבת ואחרי המפגש הייתי נוסעת אליו הביתה. היה ברור שהקשר שלנו הולך לקראת חתונה ולארז לא היה שום סממן חיצוני 'דתי'. התחתנו כשהוא היה במהלך בירור רוחני, ולי לא לגמרי היה ברור לתוך מה אני נכנסת".
ואחרי החתונה?
"החלטנו יחד שהבית יהיה כשר. השתדלתי לכבד את המרחב הדתי שלו ואת ההחלטות שלו. היה לי חשוב שהוא ישמח. היה לי קשה לא לשמוע מוזיקה בשבת, אבל לא שמעתי כי בכל זאת כיבדתי אותו. הייתה הרבה סובלנות וכבוד הדדי וכל עוד היינו זוג לבד, זה לא הקשה עליי. אני המשכתי לנסוע בשבתות לצד קידוש בערב שבת, עד שנולד בננו הבכור (היום בן חמש). בהתחלה לקחתי אותו אתי לכל הבילויים והסידורים בשבת, לארז הדבר הפריע, וזאת הייתה הנקודה בה היה ברור שצריך להחליט לאן הבית הזה הולך. התחלנו להבין שיש לנו אחריות על דור ההמשך".
היה לכם עם מי להתייעץ?
"ארז עבר תהליך מאוד ארוך עם כל מיני רבנים. היו רבנים רבים שלא תמכו ואפילו רק הקשו עלינו את דרכנו. לקח לנו זמן למצוא רב שמכיל אותי ומקבל את החילוק בינינו ומבין שאני פשוט לא בקטע. על אף שארז היה מאוד מכיל וסובלני, היו החלטות לא קלות לאורך הדרך". 
ומה עם החברים והמשפחה?
"הדרישה מבחוץ לא הקלה על העניין, כיוון שהיא מאוד דיכוטומית. 'רגע, אבל היא לא דתיה, אז למה אתה אתה?' או – 'תגידי, את מסכימה לשמור טהרת המשפחה? אבל את לא מאמינה בזה!', או חברות שאמרו לי – 'אל תוותרי לו!'". 
"גם למשפחה היה מאוד קשה לעכל את זה שאחד מאתנו יהיה דתי ואחד לא. אפילו העדיפו שגם אני כבר אחזור בתשובה כדי שלא נהיה 'מוטציה' שהחברה מתקשה לעכל. בכלל, יש דקויות מאוד עדינות כי מצד אחד כולם אומרים – ידעת למה את נכנסת וידעת עם מי את מתחתנת, אז מה את רוצה… ומצד שני – וואו, לכו תבינו מה זה לעבור שבת ביחד, או איך מחליטים לאיזה גן לשלוח את הילד?! יש הרבה בדידות בניסיון להסביר את הסיטואציה הזאת. כמובן שיש גם יתרונות".
למשל?
"יש לנו תקשורת זוגית טובה מאוד שבלעדיה לא היינו יכולים לעבור את זה יחד. ובסופו של דבר הרווחתי את ארז טוב יותר. ארז שעובד על מידותיו. הוא אף פעם לא כפה עלי שום דבר ולא ביקש ממני כלום. אני מצדי פיתחתי אנטי מאוד גדול. היו תקופות שממש 'התפוצצתי' מדברים שהוא עשה, אבל אלו פשוט היו חומות שפיתחתי כמגננה. ככל שהוא התמתן, כך גם אני הסרתי את המחסומים שלי וקיבלתי אותו".
ארז, אני תוהה לגבי מידת הסבלנות שלך. כמה סבלנות יש לך עד שעינב תחזור בתשובה שלמה?
"הוא מתפלל עליי בכל יום" צוחקת עינב.
"הקדוש ברוך הוא חיכה לי במשך עשרים ושלוש שנים, אולי עד היום הוא מחכה לי שאשוב בתשובה שלמה ולכן יש לי סבלנות", אומר ארז. "אני שמח באשתי כמו שהיא. אני מאמין ויש לי ידיעה שיש בורא לעולם אבל אין לי שום ציפיות או דרישות מעינב להיות גם היא במקום הזה ולכן אני לא עסוק בזה בכלל".
ומה לגבי הציפייה מילדיך?
"אם ילדיי ייקחו מהחום, מהעדינות, מהמידות המדהימות שיש לעינב, אני אשמח מאוד! לגבי דרכם באמונה, אני מקווה שהם יצעדו בדרך הטובה והנכונה להם". 
עינב: "אני היום לא מסתכלת על המינוחים דתיים וחילונים. אנחנו בית יהודי וכולם יהודים. חשוב לי שהם יהיו אנשים בחיריים ושיהיו מאושרים עם מה שיבחרו. חשוב לי שזה יבוא מהם ולא מאיתנו". 
על מה בכל זאת התפשרתם?
"מצאנו דרך בה כל אחד מרגיש בנוח עם המקום שלו. עד היום אני לא שומרת שבת במרחב הפרטי וארז שומר אותה בשלמות. 
"לאחר מחשבה רבה, הילדים מתחנכים בגני חב"ד, אבל לא מהסיבות הדתיות, אלא משיקולי נוחות ובעיקר כי בגני חב"ד אמרו לי – "בואי כמו שאת, בשמחה". כמובן שלקראת כיתה א', בסוף השנה הזו, נצטרך לקבל החלטה משמעותית יותר, לאיזה בית ספר לשלוח את הילדים".
מה עזר לכם בדרך?
ארז: "יום אחד אמא שלי קראה כתבה על זוג 'מעורב' כמונו שעבר סדנא משמעותית לחיזוק הזוגיות דרך ארגון 'התקשרות זוגית'. החלטנו לנסות. הגענו לסדנא כשיש לנו ילד בן שנתיים וחצי ותינוק בן חודשיים וזאת הייתה הצלה גדולה עבורנו. נכנסנו לסלון של עמי ואביטל ברעם (מייסדי הארגון ע"ו), ונדהמתי לגמרי. פתאום קלטתי שיש שם עוד עשרה זוגות שהם בדיוק במצב שלנו. זאת הייתה הקלה משמעותית לדעת שאתה לא לבד. בהמשך גם קיבלנו כלים מעשיים לתקשורת זוגית טובה ובונה, לחיים של קבלה וסובלנות, וגם קהילה גדולה ותומכת של קרוב למאה משפחות דומות לנו, שפזורות ברחבי הארץ. יש לנו מנחים והרצאות, שבתות משותפות, והחממה הזו ש'התקשרות זוגית' מעניקה לנו היא מתנה גדולה ולעתים הצלה של ממש לזוגות רבים".
עינב: "בסך הכול אנחנו חיים חיים סטנדרטיים והמלחמה היומיומית שלנו היא להיות יחד, כמשפחה וכזוג. הפערים אמנם מורגשים בחגים ובשבתות אבל בסופו של דבר יש כאן אהבה חזקה ורצון להיות יחד".

טיפים להצלחת הזוגיות המעורבת:

חיזוק הדיאלוג ולא אידיאולוגיה – חשוב לרכוש כלים ולפתח את התקשורת הזוגית.
לא לגנוב מצוות.
לפתח יכולת משותפת לדבר על צרכים גם אם הם שונים ומנוגדים.
בניית אמון מחודש.
אין כפיה ברוחניות.
השינוי לא יגיע מהרצון שלך לשנות אותה.
הכל בהשגחה פרטית וגם זה שאשתך לא שם זה לא טעות של הקב"ה.
בן/בת הזוג אינם המכשול בתהליך שבחרת זו הזדמנות שלך להעמיק בעבודה אישית פנימית ולהעמיק את עבודת התשובה הזדמנות נהדרת להפוך חסרון ליתרון.
בנישואין אין צודק אחד או אמת אחת, מי שמנצח בזוגיות הוא בהכרח גם המפסיד, להתבצר ולהשליך את הבעיה על בן הזוג מקבעת את התהליך הזוגי.
לא צריך הסכמה או התאמה או אהבה כדי להצליח, צריך להפשיל שרוולים לעבוד ולפתח את המרחב הזוגי, שם גם נבנית אהבה, התחושה שבנינו יחד מרחב משותף הוא לא בדיוק מה שאני רוצה ולא בדיוק מה שאת רוצה, אלה משהו חדש, יצירה חדשה משותפת של גם וגם.


מאת עמי ברעם רב, יועץ זוגי ומגשר מייסד עמותת התקשרות זוגית

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן