"עומדים להתחתן? סגרו לכם את האולם עקב 'שאגת הארי'? עשינו עשרות חתונות אצלנו בתקופת הקורונה וגם לאחריה. עכשיו אנחנו נקראים שוב לדגל. אתם מוזמנים לערוך את החופה שלכם אצלנו בחצר הווילה באשקלון – ללא תמורה".
המודעה הזו, שמתרוצצת בימים האחרונים בקבוצות הוואטסאפ ובפייסבוק, היא הרבה יותר מהזמנה טכנית. היא קרש הצלה לזוגות שביום המאושר בחייהם מצאו את עצמם מול שערים נעולים ואי־ודאות של עננת מלחמה. מאחורי המילים האלו עומדת יפה סלומון – אישה עם חיוך מרגיע, מקלט גדול ומקום אינסופי בלב.
עבור רוב האנשים, אזעקה באשקלון היא סימן לרוץ למחסה. עבור יפה ובעלה הרב אריה, זהו הסימן לפתוח את השער – ולא רק בשביל להזמין עוברים ושבים להיכנס למקלט שלהם. המיזם הייחודי להם, שנולד עם סגירת האולמות בתקופת הקורונה בשיחת סלון בין יפה לבעלה בשעה 12 בלילה, חזר לפעול במלוא המרץ עם פרוץ המבצע הצבאי הנוכחי.
"ברגע ששמעתי שסוגרים אולמות, לא חשבתי פעמיים. פרסמתי בכל מדיה אפשרית, ואתם לא תאמינו – הטלפון פשוט לא מפסיק לצלצל. אני כל היום עסוקה בלהיענות לפניות של זוגות ובני משפחה מודאגים, כשלפעמים אני מגלה שמדובר בסבתא, דודה, אמא או חברה של אותה כלה, כשאחת לא יודעת מהשנייה…".
התקופה הכי יפה
התפקיד של יפה – מגשרת ומטפלת משפחתית במקצועה – הוא לגשר על המתח ולהרגיע את ההיסטריה. "אני אומרת להם שהכל יהיה בסדר, וזה לא אסון. אני מראה להם תמונות של זוגות שהתחתנו אצלנו בתקופת הקורונה, וכולם בדיעבד הודו לנו. הם גילו שחתונה אינטימית בחצר יכולה להיות לפעמים יותר יפה, מרשימה ושמחה מהחתונה שהם תכננו מלכתחילה. הרבה זוגות שהתחתנו אצלנו והתכוונו לעשות אחר כך אירוע 'אמיתי' באולם רגיל, חזרו ואמרו לנו שהם לא ראו צורך באירוע נוסף, כי היה כל כך יפה ומיוחד.
"אנחנו מרגישים צורך לעזור במה שאפשר. מה שה' נותן לנו, זה בשביל שנעזור גם לאחרים, וזה עושה לנו טוב. במקום להיות בצער ובמתח בגלל המלחמה, אנחנו שמחים עם אנשים ופוגשים מכרים חדשים. גם בתקופת הקורונה, במקום להתחבא כל אחד בבית שלו – זו הייתה התקופה הכי יפה שלנו. פגשנו אנשים, שמחנו ביחד. ה' שמר עלינו ולא היה לנו אף פעם מקרה של הידבקות. אנחנו גם שומרים על קשר עם רבים מהזוגות שנישאו אצלנו. הזמנו חלק מהם לשבתות – אלה שגרים קרוב – ויש זוגות שהתחתנו אצלנו ואחר כך עשו אצלנו את הברית של הבן שלהם!
"בגלל שאנחנו קרובים לעזה, אירחנו כאן גם הרבה חיילים לאירועי גיבוש ואווירה בבית ובחצר שלנו, וגם לסתם לינה וארוחות. הרבה פעמים כשלוחמים קיבלו חופש והבית שלהם נמצא הרחק בצפון, למשל, הם באו להתארח ולישון אצלנו".
הכל כלול
החצר של משפחת סלומון מאובזרת בחלק מהציוד הנדרש וערוכה לכל תרחיש. "יש לנו חצר גדולה ומקלט ענק מתחת לקומת הכניסה שיכול להכיל עשרות אנשים", אומרת יפה. "יש מקום לקבלת פנים, ואפילו ציוד שרכשנו עוד מהקורונה – שולחנות וכיסאות שקנינו במיוחד". השירות ניתן עם כל הלב וכל זה, להזכירכם, ללא תמורה כספית.
בעלה של יפה, הרב אריה סלומון, הוא רב מכהן במועצה האזורית חוף אשקלון ועורך חופות מבוקש בארץ ובעולם, ששמח להשיא את הזוגות – אם כי כמובן ניתן להביא רב חיצוני. מהפן הלוגיסטי, יש מקום לדי־ג'יי – "אפשר להפעיל מוזיקה עד 11 בלילה, יש לנו שכנים סבלניים מאוד שמעריכים ושותפים במשימה", אומרת יפה – מקום לקייטרינג וגישה נוחה למלצרים. ואם לא די בכך, יפה עצמה מנהלת את האירוע ומסייעת בהפקה, החל מהמלצות לגבי הלוגיסטיקה ועד עיצוב השולחנות באביזרים משלימים שרכשה לאורך השנים, מתוך זרימה והקשבה לרצונות של כל משפחה ומשפחה.
"אם יש צורך, אנחנו עושים גם שתי חתונות ביום – אחת בבוקר ואחת בערב. ממש עכשיו עשינו ברית מאוד מרגשת, ומחר בעזרת ה' יש חתונה שנכנסה לנו עכשיו, מהרגע להרגע. כלומר, היה זוג שתפס את התאריך וכעת הם עדכנו שהם מבטלים, אז נתתי אותו לזוג אחר. בינתיים לפי היומן, נרשמו הרבה זוגות לחתונות, עד פסח".
בכלל לא מיוחדים
במבצע 'עופרת יצוקה' הבית של משפלת סלומון ספג פגיעה ישירה של טיל גראד ונהרס בחלקו. "היה לנו נס גדול שירדנו למקלט. מאז יש לי הרצאה שאני מעבירה לקבוצות מטיילים שבאות אלי הביתה, בנופשים שאני מארגנת, או באירועים שאני מוזמנת אליהם – 'איך לקבל טיל גראד הביתה ולהישאר בחיים'.
"זו בעצם הרצאה יותר רחבה: אני מספרת על הילדות שלי בשכונת 'מאה שערים' בירושלים במשפחה חרדית. על המעבר שלי כילדה לאשקלון ומינוי אבי מורי, הרב יוסף חיים בלוי זצ"ל, לרב העיר. על נישואיי עם בחור ישיבה בוגר ישיבת 'חברון' והגעתנו לגור באשקלון, כשהיום יש לנו שבעה בנים שלמדו בישיבות חרדיות ששלחנו אותם לצבא. הבית שלנו פתוח לכולם: חילונים, דתיים, חרדים, עולים חדשים – כולם מתקבלים פה באהבה. אנחנו גרים בכוונה תחילה בשכונה מעורבת ולא בשכונה דתית, כי אנחנו מאמינים שכולנו צריכים להיות ביחד.
"הרבה פעמים", מסיימת יפה, "אנשים אומרים לי: 'וואו, איזה אנשים מיוחדים אתם', ואני אומרת להם: אנחנו בכלל לא מיוחדים, אנחנו לא יוצאי דופן, יש עוד המון כמונו. פשוט לא פגשתם אותם. אני מרגישה שזו שליחות".
