משפט אחד כמעט פוצץ את האירוע: "אני חושבת שכל המפגינים בקפלן הם שונאי ישראל! הם הורסים את המדינה!!" הדיבור באותו בוקר במעגל השיח בקפה קד"ם היה אמנם טעון מאוד מלכתחילה, אבל המשפט הזה, שנאמר על ידי אישה חילונית־ימנית בשנות השבעים לחייה, הביא את המתיחות עד לקצה. מהצד השני של השולחן ישבה בחורה צעירה שהייתה גם מהצד השני של הדעות הפוליטיות, והיא ממש נעלבה. היא צעקה עם דמעות בעיניים: "איך היא מדברת?? אני לא חוזרת למפגש הזה יותר!!"
למרות המתח באוויר, השיחה לא התפוצצה לגמרי ומפגש השיח התקיים עד סופו. בסוף המפגש, הבחורה הפגועה פנתה אל המנחה בתלונה: "איך היא יכולה להגיד עלי שאני שונאת ישראל? כל הסיבה שאנחנו הולכים להפגנות היא הדאגה למדינה שלנו! איך היא מעיזה לדבר אליי ככה?" בעידודה של המנחה, איכשהו הן הצליחו לחזור לדבר אחת עם השנייה. הבחורה הצעירה השתתפה במפגש יחד עם אמא שלה, ויחד הן שוחחו שוב עם אותה אישה עוד זמן רב עד שהתיישרו ההדורים. בסופו של דבר, התברר שאותה אישה מבוגרת הייתה חברת ילדות של הסבא של אותה בחורה… כך כתבה הבחורה למנחה באותו ערב: "לילה טוב לך! סתם לעדכן שדיברתי עם רותי וכל העניינים לובנו לגמרי לגמרי, ואפילו גילינו שהיא חברה טובה של סבא שלי, חחח… תודה רבה על הדחיפה לדבר איתה, כי זה ממש לא דבר שהייתי עושה בלי זה️".
בריכה סגורה וצמיגים בוערים
חשבתם פעם להכין קפה בניחוח יהודי? או לאפות מאפה מקרב לבבות? ראשית סבו, תושבת הר חומה בירושלים והמנחה של מעגל השיח בסיפור הקודם, לא רק חשבה על הרעיון אלא גם יזמה ופיתחה אותו והקימה בית קפה שכולו אהבה וקירוב לבבות: "כשעברנו מאפרת לשכונת הר חומה לפני שלוש שנים, נחתנו לתוך קלחת חברתית של תסיסה שלילית מאוד בין דתיים לחילונים", משחזרת ראשית את לידת היוזמה החדשה. "שכונת הר חומה היא שכונה מעורבת של דתיים וחילונים, בבניין שלנו למשל החלוקה היא חצי חצי. הסערה שאליה נקלענו הייתה סביב הפתיחה של בריכת השחייה בשכונה. הנושא היה מאוד טעון, וכל דיבור עם מישהו לא דתי בשכונה הגיע ישר לסיפור הזה. המלחמה בין הצדדים גרמה לכך שהבריכה החדשה שנבנתה עמדה סגורה על מנעול ובריח במשך שנתיים! התושבים הדתיים לא הסכימו שיפתחו בשבת, והתושבים החילונים לא הסכימו שיפתחו בריכה שתהיה לא פתוחה בשבת".
כצפוי, הסיפור שהעכיר את האווירה בשכונה הגיע בסופו של דבר לבג"צ, שכמובן חייב לפתוח את הבריכה בשבת. "עד שהסיפור הוכרע וירד מסדר היום, הרבה תושבים דיברו בהתלהמות וטענו שהדתיים חונקים להם את החיים", מתארת ראשית בכאב. "בקבוצות הווצאפ של השכונה הקולות היו מאוד סוערים וכעוסים. בקיצור, אווירה לא נעימה".
המתיחות בשכונת הר חומה תאמה את האווירה העכורה ששררה אז בציבוריות הישראלית בכלל: "אלה היו אותם ימים של ההפגנות סביב הרפורמה המשפטית", ממשיכה ראשית לתאר, "כך שיצא שמבחוץ שמענו קולות צורמים סביב הרפורמה ומבפנים סביב הסיפור של הבריכה. אמנם בגלל המלחמה קצת שכחנו מה היה, אבל זאת הייתה תקופה מטורפת. אני לא נוהגת לראות הרבה חדשות, אבל בקצת שראיתי נתקלתי בסרטון של חבר'ה שמפגינים בקפלן וחורכים עם צמיגים בוערים את האספלט של איילון. משום מה, כשראיתי את הסרטון הזה הרגשתי גם שנחרך לי הלב. הזדעזעתי מההבנה שחלק מאיתנו איבד שליטה וחוצה קווים אדומים שאסור לעבור אותם. היה נראה כאילו מישהו משחק במחשבות של האנשים, וכמו מין כישוף אוחז באנשים שמגיעים לידי טירוף של ממש.
"הבנתי אז שני דברים. הראשון נולד מהמחשבה הפשוטה, שכשפוגשים את האנשים האלה בתוך מסלול החיים, הם יכולים להיות החברים הכי טובים שלך. הם באמת אנשים טובים, והאהבה בינינו היא אמיתית. הבעיה היא שבבמות הציבוריות לא פוגשים את זה והתקשורת מלבה כל דבר מוקצן, כאשר הפער בין הטירוף הזה לבין האופי האמיתי של האנשים הוא אדיר. אז הבנתי שצריך לפגוש את האנשים מקרוב.
"הדבר השני שהבנתי הוא שכל הטירוף הזה נגרם כתוצאה של ניתוק מהתורה. אנשים עלולים להגיע לשיגעון כזה, כי בתוך תוכם באמת יש צמא. כשאדם הולך במדבר צמא, הוא יכול להגיע לאובדן שפיות בגלל תחושת הצימאון. כשיש צמא ויש חוסר בתורה, יהודים מגיעים לכל מיני שיגעונות, והבנתי שכדי לפתור את הבעיה מהשורש צריך לחדש את התודעה. הרב קוק מסביר את הפסוק בספר דניאל: "יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ", שהכוונה היא שהמשכיל, כלומר אדם בעל הבנה עמוקה, מבין שכל הרשעות של הרשעים באה בעצם לברר ולזכך את הצד הטוב ולעורר את הצדיקים לפעולה. אז כנראה שכל הבלגאן שראינו מסביב בא כדי לעורר אותנו להעמיק יותר בקודש ובתורה, ומתוך כך גם לפעול בכיוונים חדשים".
התובנות של ראשית הניעו אותה לחשוב הלאה, איך אפשר לתת מענה לבעיות הדור: "חשבתי על כך שיש כיום הרבה ארגונים נפלאים שעוסקים בקירוב, בתים יהודיים למיניהם, שליחי חב"ד ברחבי הארץ והעולם, מלגות לסטודנטים, חיילים או תלמידים, אבל עדיין יש שאלה גדולה – איך מגיעים לכל העם? לא רק חבר'ה צעירים שנמצאים במסגרות כאלה ואחרות.
"השאלה הבאה הייתה – איפה בעצם אנשים נמצאים הכי הרבה? והתשובה הייתה: או בעבודה, או בבית או במסעדות ובתי קפה. אז הבריק לי הרעיון: 'וואלה, בוא נפתח בתי קפה!' החלום הראשוני באמת הוא לפתוח בתי קפה בפריסה ארצית, שבכל אזור בארץ יהיה בית קפה שאנשים יאמרו: "הערב נצא לקפה ומאפה, עם הרצאה או מפגש תרבות יהודית". הרעיון הוא ליצור מקום שמרכז את האנשים שחיים באותו אזור מגורים, על בסיס של תוכן יהודי. ברעיון הזה יש מטרה כפולה: לחבר בין דתיים לחילונים, ולהפגיש עם תוכן של תורה גדולה".
בעגלה ובזמן קריב
כיוון שגם חלומות גדולים מתחילים לממש מנקודה מסוימת, התחילה ראשית עם פיילוט של בית קפה בשכונה בה היא מתגוררת – שכונת הר חומה. "מובן שכדי לפתוח בית קפה גדול צריך הרבה כסף, אז התחלתי עם עגלת קפה". כשפנתה ראשית אל אנשי המנהל הקהילתי של השכונה, הרעיון המאחד והמקרב התקבל בהתלהבות, ומתוך רצון לעזור הציעו לה להציב את עגלת הקפה בחצר של המבנה החדש של המנהל שנחנך כמה ימים קודם לכן.
"נסעתי לדרום עם שני ילדים באוטו לקנות עגלת קפה. זו הגיעה בסוף עם מנוף ומוקמה בכניסה לבית המנהל הקהילתי, ונקרא שמה בישראל: 'קפה קד"ם', כלומר, ראשי תיבות של קפה דיבור מפגש".
היוזמה הטריה של עגלת הקפה סבלה מכמה חבלי לידה. חודשים ספורים אחרי הפתיחה החגיגית נפתחה מלחמת שמחת תורה, ובעלה של ראשית – בן יעקב סבו (ממובילי מיזם ההסברה 'סוללים דרך' ובעל תשובה בעצמו) – יצא כמו רבים וטובים למילואים במשך תקופה ארוכה מאוד, והקשיים על ההתמדה בתכנית קד"ם הלכו ונערמו. "בימים הראשונים למלחמה היה מתח מאוד גדול באוויר ומועקה קשה מכל הסיפור של הטבח בעוטף", נזכרת ראשית. "המיקום של המבנה בו הייתה עגלת הקפה צופה על כפר ערבי שכן, והיה מפחיד להתמקם שם כרגיל. בנוסף, הייתי לבד עם הילדים בבית, ובניגוד לחלומות שלי לא הצלחתי לגייס עובדים שידחפו את המקום קדימה במקומי. ראיתי שהעסק הזה דורש משאבים ותשומת לב שהיה קשה לעמוד בהם".
במשך כחודש וחצי המקום היה סגור, עד שראשית הצליחה להתארגן מחדש ולפתוח אותו, כשבשלב הראשון היו "רק קפה ופיצות, כדי שיכירו את המקום. עוד לא הייתה אפשרות לשילוב של התכנים שאותם חלמתי להנגיש. אחרי זמן קצר הבנתי שכדי להגשים את החלום המקורי, העגלה לא מספיקה וצריך מקום סגור שאפשר לשבת בו בכיף".
בהשקעה גדולה של כסף וזמן נבנה לבסוף קפה קד"ם הנוכחי, ששוכן במבנה זכוכית מעוצב היטב המזמין את הבאים בשעריו לשבת בנוח ולפתוח את הלב. "שדרגנו את התפריט הגשמי לרמה של בית קפה, ואז הגיע גם התור של התפריט הרוחני", אומרת ראשית בחיוך. "אחרי שתושבי השכונה התחברו למקום יצרנו לוח פעילויות לאורך כל השבוע, שהמטרה שלהן היא מפגש בין אישי. לא רק מפגש בין אנשים ממחוזות מקוטבים, אלא קודם כל מפגש שיש בו דיבור אמיתי, בניגוד לתקשורת דרך מסכים שמאפיינת את הדור שלנו".
את הרעיון של קירוב לבבות בדיבור ישיר, ראשית סבו 'מביאה מהבית'. אביה הוא ר' גבע ראפ העומד בראש ארגון 'פנים אל פנים', מרצה במכון מאיר ובעל תשובה בעצמו. "אני זוכרת בתור ילדה שיצאנו פעם לטיול משפחתי, וכשישבנו לאכול באיזה חניון הייתה שם עוד קבוצה של חילונים. אחרי זמן מה שהיינו שם, אבא שאל אותי אם כבר שוחחתי איתם. לא הבנתי כל כך מה הוא רוצה, אז הוא הסביר: "ראית קבוצה של יהודים, תנסי לדבר איתם!". עם הכיוון הזה גדלתי, ואני שמחה להמשיך אותו ברעיון של קפה קד"ם".
תן פלאפון – קבל שיחה
איך אתם מעודדים אנשים לדיבור משמעותי דרך בית קפה?
"קודם כל, יש לנו מבצע. כל זוג שמגיע לשבת אצלנו ומפקיד את הפלאפונים בכניסה, מקבל קינוח עלינו! מעבר לזה, בכל יום ראשון יש לנו מבצע של מפגש 'הורה וילד', כשכל משפחה שמגיעה לבלות זמן איכות של הורים וילדים, כמובן מפקידים את הפלאפונים, ובתמורה מקבלים קלפי שיח, ופל בלגי וקפה בחצי מחיר…".
ומה בנוגע לאחדות הלאומית שבעקבותיה יצאת לדרך?
"גם בכיוון הזה מתקיימת פעילות ב"ה. בכל יום שלישי יש מפגשי שיח דתיים־חילונים שיוצרים חברויות של ממש. שני ושלישי בבוקר יש בית מדרש לנשים, ובימי רביעי בערב סדנת זוגיות לגברים. כך גם סוף השבוע זהו זמן של הרצאות לקהל הרחב שמעניקות תכנים במרחבי דעת חדשים.
"חשוב לי להדגיש: אנחנו אומרים בפה מלא לציבור שהם מוזמנים למפגש שיח שהוא סביב המסורת היהודית שלנו. הדיבור, השיתוף והאחדות הם סביב הבסיס המשותף שלנו, שהיא המסורת היהודית השייכת לכולנו. לפני כמה שבועות התקשרה אלי אישה חילונית־שמאלנית וביקשה להצטרף למפגשי השיח הנשי. הסברתי לה את הנקודה הזאת לכתחילה, כדי שהיא תגיע עם תיאום ציפיות ולא תהיה מופתעת. היא קיבלה את מה שאמרתי לה, ואמרה שבכל זאת חשוב לה לבוא. היא ציטטה לי את המשפט המפורסם של יעקב חזן: 'רצינו לגדל דור של אפיקורסים, אבל גידלנו דור של עמי ארצות'…".
תוכלי לספר על הדינמיקה בתוך המפגשים האלה?
"במפגשי השיח של הנשים, השתתפו סך הכל עשרים נשים, עשר דתיות ועשר חילוניות. רובן מהשכונה, אבל הגיעו גם מהאזור מסביב – מוצא, מבשרת ועוד. באמת דיברנו שם על הכל, גם בנושאים הכי בוערים שעל סדר היום כמו גיוס חרדים ועסקת חטופים. למרות האווירה הטעונה, התוצאה היא שמכירים ומתחברים בצורה עמוקה. כל אחת מביאה את עצמה לגמרי בלי לפחד מה יגידו עליה, וכולן מקשיבות עד הסוף מתוך כבוד אמיתי אחת לשנייה.
"כשנשים מדברות ככה, אז הן עד הסוף בפנים, עד בכי ומריבות. באחד הדיונים הכי סוערים, אחת הנשים ששייכת לצד השמאלי של המפה הפוליטית אמרה בקול רם: "וואי אני רוצה לכעוס עליכן, אבל אני לא מצליחה! אני פשוט אוהבת פה את כולן!"…".
דיבור פשוט מחולל שינוי
"היה לנו עוד סיפור מיוחד, עם בחורה ממטולה שפינו אותה עם כל התושבים בתחילת המלחמה. גם היא הייתה מהצד השמאלי לגמרי, ואחרי מה שקרה בשמחת תורה היא התנדבה להיות מחנכת לכיתה ו' של בית הספר של קיבוץ בארי ששכן אז במלונות ים המלח. היא השתתפה במפגשים אצלנו כמה חודשים עד שהסדרה הסתיימה, כשגם אחר כך היא המשיכה לשמור על קשר. אחרי כמה שבועות היא שיתפה אותי בתהליך התחזקות שהיא עוברת – שמירת שבת, כשרות ועוד. כששאלתי אותה מה קרה שהיא עוברת כזה מהפך, היא אמרה שני דברים: הראשון היה שהמלחמה עוררה בה הרבה מחשבות על הזהות שלה, והשני היה שבמפגשי השיח, דווקא בגלל שהיא הייתה צריכה להסביר ולייצג את הצד החילוני בסיפור, הדברים התבררו אצלה יותר לעומק, ובסופו של דבר היא מצאה את עצמה מזדהה הרבה יותר עם הצד הדתי של הסיפור…".
יש גם מפגשים יותר ספונטניים שמתרחשים תוך כדי ישיבה בבית קפה?
"הרבה דברים טובים קורים כשיש מקום כזה שהוא מאפשר ומקבל ומסביר פנים. לפני חודש בערך הגיעו שתי נשים לאכול בקד"ם בזמן בו התקיים במקום מעגל שיח, ובלי תכנון מראש הן הצטרפו לקבוצה. החיבור של בית קפה שאליו אנשים מגיעים רגועים בכיף, עם תרבות ותכנים עמוקים, עושה טוב. זה גם חיבור שמייצר גלים – בן אדם מגיע לאכול, ואז הוא נחשף לתכניה מעניינת עם אפשרות לחברותא או שיעור, ומרגיש בנוח לבחור את מה שטוב לו. ככה הוא מגיע בלב פתוח וקורים דברים נפלאים.
"רק לפני כמה ימים היה מפגש ממש עוצמתי. אישה חילונית מאוד שחיה עם בן זוג לא יהודי השתתפה בסדרת מפגשים שהסתיימה לאחרונה, ואחרי המפגש האחרון היא כתבה לי: "אנחנו נצטרך לעשות המשך לחברות שלנו מחוץ למפגשים. אני באמת לא רואה איך אפסיק עם ההנאה הזאת".
"אנשים בימינו צמאים לקשר ולדיבור אמיתי, ברמה הכי פשוטה. אישה אחרת כתבה לי את המשפטים הבאים: "לא הצלחתי לתמלל במילים ממה כל כך התרגשתי. נראה לי שהדיבור בינינו הרגיש כמו ממש עשייה משמעותית ולא סתם דיבורים, למרות שבעצם דיברנו דיבור פשוט. האמת היא שהוא לא היה פשוט, אלא דיבור מחולל שינוי. מתרגשת להיות חלק מזה"!…"
