זה היה באחת ההתוועדויות בהן השתתפתי במסגרת אירועי 'צמאה' הנערכים בירושלים לרגל י"ט כסלו. בשעה אחת וחצי אחרי חצות הלילה, כשאווירה של התרוממות רוח הורגשה באוויר, נשמע קולו של בחור שעמד ממקומו ושאל: "כבוד הרבנים והמשפיעים החשובים, עברתי בגיל צעיר תקופות מאוד לא פשוטות והן רודפות אותי. הן מעגנות אותי אליהן ותוקעות אותי בעברי. מה עושים? איך משתחררים מעבר אפל ומתחילים ליצור ולחיות בהווה מואר?…"
מה יש לומר? בואו נודה על האמת – למי מאיתנו אין איזושהי חוויה שלילית – פנימית או חיצונית – שתוקעת אותו? איך נוכל להתעלות על הקשיים ולצמוח גם ממשברים?
מי שבסיפור חייו עונה על שאלתנו ומלמד את השיטה לחיים מוארים ומלאי אופטימיות, גם כשהמצב האובייקטיבי איננו נראה מעודד, בלשון המעטה, הוא יוסף הצדיק.
הבדיחה מספרת על אישה פשוטה ובעלת לב רך שהקפידה לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע. מדי שנה, כשהייתה קוראת בפרשת וישב את סיפורו העגום של יוסף ההולך במצוות אביו לראות את שלום אחיו, היה ליבה נשבר בקרבה כל פעם מחדש, כשהיא זועקת בתסכול: "יוסף, הרי כבר בשנה שעברה הלכת לראות את שלום אחיך וראית לאן זה הוביל… מה, לא לומדים מהניסיון?! שוב לחזור על אותה הטעות?!…"
ברור לכל שהחזרה על קריאת סיפורו של יוסף בכל שנה ושנה, איננה אלא משום שסיפורו מהווה עבורנו הוראה לחיים. זו איננה דרמה משפחתית חלילה, אלא תורה והוראה נצחית בשבילנו. בפרט שעם ישראל כולו נקרא על שם יוסף, כנאמר בתהלים: "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף", והנביא עובדיה אומר "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה", כך שבוודאי יש בסיפור חייו לקח לכל הנקראים על שמו.
הרגע בו יוסף מגלה את זהותו האמיתית לאחיו – אלה שזלזלו בחלומותיו, השביעוהו מרורים וכפו עליו ניתוק מאביו אוהבו במשך עשרות שנים, היה יכול להיות ומתבקש היה שיהיה – רגע של סגירת חשבונות. "צחקתם עליי, אה? צוחק מי שצוחק אחרון!"
אבל זהו, שלא. כשיוסף רואה שאחיו "נבהלו מפניו", כואב לו עליהם ועל הסיטואציה הלא נעימה בה הם מצויים, והוא אומר להם בקול רך: "גשו נא אליי". ואז הוא מנסה לשכנע אותם שבעצם "רק טוב עשיתם לי" ואומר: "אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם!" ובהמשך הוא שב ומחדד זאת: "ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה – כי האלוקים". זה בכלל לא אתם, זה הקב"ה! היה שווה הכול בשביל שאהיה לכם למחיה…
ואנו עומדים משתאים, הכיצד?! איך הוא עושה את זה? האומנם ניתן להשאיר את העבר הלא פשוט שלנו מאחור, ולהביט רק אל העתיד?
יוסף אומר להם כך: ידעתי תמיד כי כשם שגלגלי העגלה מסתובבים בזכות מנהיגה – כך גלגל העולם וגלגל חיי מסתובבים על ידי "סיבת כל הסיבות". כשאני במרומי הגלגל – שליחותי האלוקית נמצאת שם, וכשאני למטה – שליחותי האלוקית היא דווקא באשפתות. זה מה שהחזיק אותי כל השנים הללו. בזמנים הכי קשים שאבתי עידוד מהידיעה שהגלגל עוד עתיד להתהפך, ועד שהוא יתהפך – מצאתי ערך ומשמעות במצבי הלא מרנין, בשל הידיעה שכעת דווקא בו נמצאת שליחותי!
פעם התוועדנו בכפר חב"ד עם המשפיע הנודע רבי מענדל פוטרפס. בשלב כלשהו, פנה בחור מסוים אל ר' מענדל ושאל: הרב מתוועד על כך שאנו צריכים לבטל את ה'ישות' שלנו, להניח בצד את רצונותינו, ולפעול מתוך התבטלות מוחלטת לקב"ה! כיצד זה מתאים עם דברי חז"ל לפיהם "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"; הרי אם אני סבור מתוך שכנוע פנימי שכל העולם נברא רק "בשבילי", קשה עד בלתי אפשרי שאהיה בביטול ובענווה?!…
ר' מענדל הקשיב לשאלתו בקשב רב, השעין את ראשו על ידו ואמר: "שאלה טובה".
ואז נעמד בחור בעל-תשובה אמריקאי וביקש לספר סיפור אישי. הוא תיאר בפנינו שכאשר הוא נכנס אל חדרו של הרבי ל'יחידות', הוא העלה את השאלה הזו בדיוק. ר' מענדל נדרך. הוא ביקש ממנו שימתין רגע עם תשובת הרבי על שאלתו, ונעמד ללבוש את המעיל העליון שלו ('סירטוק') ולחגור את עצמו בגארטל, מתוך יראת הכבוד שהייתה לו לשמע דברים מהרבי. לאחר שהיה מוכן, הוא סימן לבחור שכעת הוא יכול לחזור על מענה הרבי לשאלתו, והוא אמר כך:
הרבי אמר שהבנת מאמר חז"ל "בשבילי נברא העולם" כאומר שכל העולם כולו נוצר רק לצורכי – בשביל לשרת אותי ואת רצונותיי – איננה נכונה. ההבנה האמיתית שונה לגמרי.
"עולם", כידוע, הוא מלשון 'העלם', והוא נקרא בשם זה משום שהאלוקות הממלאת אותו איננה ניכרת על פני השטח. העולם נדמה כגשמי וחומרי בלבד, ו'נשמתו' והאלוקות שבקרבו – חבויות ונסתרות. תפקידו של היהודי – המשיך הרבי – הוא לגלות את 'נשמת העולם' ולהוציא את האלוקות החבויה במעמקיו, אל מעל לפני השטח. וזה נעשה על ידי שהוא מנהל את משאו ומתנו באמונה, על ידי אכילה לאחר שברך תחילה, ובכלל – על ידי קיום מצוות ולימוד התורה.
זוהי כוונת חז"ל באומרם: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". אל תאמר שההעלם נברא בשביל שפלוני יפעל לבטלו ולגלות אלוקות בעולם, כדי שהוא יצא לשליחות. לא! "בשבילך נברא העולם" וההעלם, בשביל שאתה תגלה את הקב"ה בעולם!
מי שזוכר שההעלם הוא חלק משליחותו, ושגם רגעים בהם הוא נתקל בהסתר פנים הם חלק ממשימת חייו, יראה את מצבו באור אחר. הוא ימצא גם בקושי את נקודת האור ויחוש בכל מצב משמעות, כיוסף בשעתו שגם בבור, בעבדות ובבית הסוהר – תמיד הייתה לו שליחות.
לחיים, לחיים ולברכה!
