אמת קורנת
מסדר ההגדה כבר התייחס בעצמו לשאלה זו, ולכן אנו פותחים ב"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". המסר של גאולת ישראל בעבר, בהווה ובעתיד שמשתקף בליל הסדר, אמור להיות מסר שחייב ויכול להגיע לכל יהודי באשר הוא. הפער המטריד אותו ביותר הוא דווקא הפער הרוחני, לא הגילאי, ואם לדעתו אפשר לדלג עליו – בוודאי אפשר לדלג גם על פערים גילאיים.
המפתח נעוץ בדברים "בכל דור חייב אדם לראות את עצמו", ולחלק מהגרסאות נאמר "להראות את עצמו", כאילו הוא יצא ממצרים. ככל שאדם יותר רואה את עצמו ככזה, כך הוא יכול להראות את עצמו. ואין הכוונה להצגות מלאכותיות אלא להיות כזה באמת ולהקרין לסביבותיו עד כמה חווית השעבוד היתה חוויה קיומית, ועד כמה היכולת לצאת ממנו היא אמיתית.
אם חווים נכון את היציאה הלאומית והנפשית ממצרים, גם גדולים וקטנים מתרשמים מהאורות הללו עוד לפני כל המילים שייאמרו. זה נותן משמעות לליל הסדר, וכשהילד חווה אווירה כזו יש לו סבלנות שגם אם יהיו מילים שהוא לא מבין, עצם האווירה והקרנת הקודש לעתים חזקות יותר מהמילים. הילדים סופגים לא רק את מה שנאמר אלא גם את הדרך שבה נאמרים הדברים. חוויות עצומות לא תמיד מתורגמות למילים מובנות.
אם נקודת המוצא קיימת, אפשר במהלך ליל הסדר לדבר בכל פעם לזמן קצר לסוג אחר של בן אחר וגיל אחר. בדקות בהן הריכוז הוא בחלק מהנוכחים, גם האחרים קשובים מפני שהם מבינים שמתרחש פה משהו גדול. זו אינה הבנה שכלתנית אלא הבנה נפשית.
בכל שולחן חג יסבו סביב השולחן גילאים שונים וחלק גדול ממה שהילדים חווים זה לא רק הפעלות, שמצויות כיום יותר מדי, ודיבורים ברמתם, אלא גם את התוכן שלא נאמר. הסיפור בפה והאורות והאווירה הפנימית משלימים זה את זה.
