תפילת "עלינו לשבח" נתקנה על ידי יהושע בן נון בכניסה לארץ, שהתרחשה בסמיכות לחג הפסח. אחרי ארבעים שנה של נתק מהגשמיות, במדבר, תחת ענני כבוד, עבר עם ישראל טלטלה. עמים זרים ועובדי גילולים, אדמה שצריך לחרוש והתעסקות עם גשמיות, כל אלה מחכים בארץ אך אין להתבלבל ויש להמשיך לשמור על הרגש המרומם, על הבידול מעובדי האלילים ואפילו מ"משפחות האדמה", משפחות שרק הארציות מעסיקה אותן.
אחרי טיול מופלא עם ה' לבדו, עם סיום התפילה אנחנו חוזרים לעולם העשייה, וזו חוויה מטלטלת. כל העניינים ה'גויים' וה'ארציים' ממתינים לנו מעבר למפתן בית הכנסת, ואנחנו מודים לה' שהבדילנו מהם; הם לא מתאימים ליהודי שחוזר עכשיו מעולם האצילות. אנחנו הולכים לצאת אל העולם, אבל לא בשביל להיטמע בו אלא בשביל לתקן אותו במלכות שד־י.
לראות מהרה בתפארת עוזך
החלק השני של "עלינו לשבח" עוסק בגאולה, היא מטרת ותכלית בריאת העולם הזה ועבודתנו בו. עם סיום התפילה וכניסתנו לעולם הזה, אנו מתפללים על ה"סיום" האמיתי. התכלית של עבודת ה' הכל כך חשובה דווקא בעולם הזה, תתגלה כאן רק בימות המשיח, אז ישקף העולם את המטרה שלשמה נברא, ואנחנו מתחננים לראות זאת במהרה.
עם התגלות ה' מגיעה גם שנאת הרוע, "אוהבי ה' שנאו רע", העברת הגילולים וכריתת האלילים. בספרים מופיע רמז מעניין: בתורת הסוד מדובר על מאה ועשרים צירופים לשם "אלקים", כי את חמש האותיות של שם "אלקים" אפשר לסדר ב־120 צורות (זוהי העצרת המוכרת לנו מעולם המתמטיקה). אלו הם צמצומים שונים שדרכם מתגלה ה' בעולם. לעומתם: ה"גלולים" בגימטרייה הם 119 וה"אלילים" הם 121, אלו הם ביטויי התנגדויות לגילוי ה', על ידי הוספה או גירעון.
ואחרי ככלות הכל
זוכרים את "אדון עולם" שאמרנו עוד לפני הקורבנות, בתחילת המסלול? כשאנחנו נוחתים באותו שדה תעופה של עולם העשייה, אנחנו שוב פוגשים ב"עלינו לשבח" גילויי מלכות ה' וגם את המצב של "ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא". בחסידות מוסבר שהמלכות הזו מופיעה ב"עלינו לשבח" בתיאור קבלת מלכותו של ה' לעתיד לבוא: "כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלוך בכבוד", "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
את מלכות ה' היום אנחנו חווים ממקום של נפרדות, הפער בין המלך ובין העם הוא חלק מהותי ממערכת היחסים ביניהם. אך לעתיד לבוא העולם כולו יתבטל ויימשך אחרי ה' באהבה אין סופית, ממילא לא יהיה צורך שהוא "ירד" אלינו, כי הפער לא יהיה הדבר שעליו מושתת הקשר.
ה' ימלוך אז "בכבוד", ללא התנגדויות וללא ירידה אל העם אלא העלאתו אליו. נוכל לראותו כפי שהוא, "הנה אלוקינו זה", יגיע הזמן של "מלך ביופיו תחזינה עיניך".
זהו "אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא" שלא מתפרש מלשון כיליון, אלא כהתכללות ושלמות, כמו "ויכולו השמים". העולם הגיעו לשלימות שלו ומשקף את מלכות ה'.
במילים אחרות: את תורת ההתבטלות, עליה אנו עמלים בדרך לשלמות, תחליף תודעה של קיום זך וטהור, בו הקיום שלנו לא יסתור ואף ינכיח את היות מלא כל הארץ כבודו.
תפילה עוצמתית
תפילת עלינו לשבח היא החשובה ביותר לנחיתה שלנו בעולם הזה, ולכן היא נאמרת לאחר כל תפילה, גם במנחה וערבית בהן אין את האריכות, העלייה והירידה בכל שלבי הסולם כמו בתפילת שחרית. מפני עוצמתה, הדין הוא שכשהקהל אומר את "עלינו לשבח", כל מי שנמצא בבית הכנסת ולא באמצע תפילה, צריך להצטרף לאמירתה.
לא לחינם חששו אומות העולם מתפילה זו וגזרו במקומות מסוימים שלא לאומרה או לצנזר חלק ממילותיה. הם נכנסו ללחץ מפני שבתפילה זו אנחנו מביאים את ה' לתוך עולם העשייה ומשליטים אותו יתברך על כל הבריאה!
