היא רוקדת ביום ירושלים בגן כי כך אמרו לה. דגלון של נייר, מקל קטן, ושיר: ירושלים של זהב, ושל נחושת ושל אור.
היא לא יודעת שסבא רבה נהרג בלי שידעו כיצד, בלי לראות את הכותל. כשהוא הניח את ראשו על הכר בהונגריה ולחש לשנה הבאה, ולא ראה את השנה הבאה ולא את אלפיים השנים שלפני.
בתי הקטנה לא יודעת מכל זה, היא רוקדת.
*
בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים.
לא שמחים. לא צוהלים. לא מתפללים.
חולמים.
איך אפשר באמת להאמין שזה קורה.
הצנחנים ההם, באוויר של אייר, רגליהם נוגעות באבנים שדוד המלך נגע בהן, והם בוכים. גברים שלא בוכים, בוכים. הגוף תמיד מבין ראשון.
*
הזוהר אומר שיש רגעים.
לא ימים. לא שנים.
רגעים.
שבהם החוט של אש בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה
נמתח. מאיר. רועד.
כ"ח באייר תשכ"ז היה רגע כזה.
לרגע אחד שתי הירושלים נשקו זו לזו.
ואנחנו היינו שם.
*
אלפיים שנה.
דורות שלמים לחשו את המילה ירושלים כמו שלוחשים שם אהובה שהס מלהזכירה. ר' יהודה הלוי כתב לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. הבעל שם טוב חלם להגיע, ולא הגיע. כמה מאבותינו עלו אל הר הבית באוויר. בנשמה. לא בגוף.
ואנחנו.
אנחנו בגוף.
*
ירושלים היא הלב.
והלב שב לפעום.
הדם זורם שוב. אל קצות האצבעות. אל המקומות שכבר התרגלו לקור.
מציון תצא תורה. וזה יוצא.
עכשיו. בבתי המדרש. בילדים שלי שיודעים פסוקים שאמא של אמא שלי לא העזה לחלום עליהם.
*
הזוהר לוחש על רזא דייחודא. סוד הייחוד. החתן והכלה.
אני לא יודעת לדבר על דברים כאלה.
אני רק יודעת שמשהו זז.
ש"ראשי נמלא טל" מתחיל להיות לא רק פסוק.
מתחיל להיות מציאות.
הטל יורד.
לאט.
אבל יורד.
מן הראש אל הקווצות.
מן הקווצות אל העולם.
כטל חרמון שיורד על הררי ציון
כי שם ציווה הוי"ה את הברכה
חיים עד העולם
*
בִּתִּי רוקדת.
היא לא יודעת שהיא חולייה.
שאחרי אלפיים שנה של געגוע, היא הילדה שרוקדת בעיר.
שכל הסבא־רבה־רבה־רבהים שלה, שלחשו לשנה הבאה בירושלים על ערש דווי בקייב ובאיזמיר ובסנעא ובוורוצלב, מסתכלים בה עכשיו ובוכים.
ובוכים מאושר.
*
זה היום עשה ה'.
לא אתמול. לא מחר.
זה היום.
*
אני אוחזת בידה הקטנה של בִּתִּי. הדגלון שלה מתעקם ברוח.
אנחנו הולכות ברחוב יפו של תל אביב.
לא ירושלים.
אבל ירושלים בתוך בִּתִּי. בתוך ידה. בתוך הריקוד שלה.
*
אמא של אמא של אמא שלי. עד שרה.
כולן רצו לראות את היום הזה.
ואני רואה אותו.
*
ירושלים הרים סביב לה.
והיא סביבנו.
והיא בתוכנו.
ובִּתִּי רוקדת.
