מתוך דברים שנשא בכנס "מאמנים לחיים", חלק שני ואחרון
לעורר את האהבה
בשבוע שעבר דיברנו על חשיבות ההכרה כי מצב הקשר בזמן השידוכים ובציפייה ל'קליק', וכן מצב שלום הבית לאחר הנישואין – תלוי במידה לא מבוטלת בידינו! כן, אפשרי לעורר את האהבה! הזכרנו את עצת הבעל שם טוב "יתקע מחשבתו" וסוף האהבה לבוא. ועכשיו נדבר על כלים, איך עושים זאת?
בשביל מה ירדת למגרש?
ראיתי פעם ספר ששואל מדוע זוגות נפגשים לדייטים ולא יוצא מזה כלום? בעיניי זה נכון לפני החתונה ונכון גם לאחריה. כדי לענות הוא מתאר שני שחקנים שרוצים לשחק טניס. יש מגרש ענק, יש שם טריבונות, יש כיסא לשופט בין המדרגות, יש רשת באמצע הדשא, הכל מוכן. באים שני אנשים, יורדים למגרש במדרגות, מגיעים לכיסא של השופט ומתיישבים. נשמעת שריקת פתיחה אבל אין אף אחד על המגרש! הזמן עובר, יש שריקת סיום, והתוצאה היא אפס אפס… כך, הוא אומר, נראים דייטים! גם חיי הנישואין לפעמים נראים כך, ימי ההולדת שלנו, ועוד הרבה דברים. אם אדם מגיע למפגש כשופט, בלבו הוא אומר 'נראה מה יהיה', 'אם זה ימצא חן בעיניי אני אלך על זה, ואם לא אז לא', כאשר שניים באים ויושבים בעמדה הזאת, אז מה קורה ביניהם? כלום. הקשר שלנו הוא אפס אפס, אז מה המסקנה? ברור. כלום…
אולי חריף, אך חייבים להודות שיש בדבריו יותר מקמצוץ של אמת.
הוא מספר שהוא פסיכולוג וטיפל באנשים שלא מצליחים להתחתן. "צללתי אתם לתוך האישיות, הכרתי להם כל מיני מחוזות בתוך עצמם, יצאנו לטראק פנימי, נופים מדהימים, ככל שהדרך מתארכת הם הכירו את עצמם יותר, אבל הסיכויים שלהם להתחתן בעצם ירדו ולא עלו… גיליתי שהם באו לקנות סחורה אחת, ומכרתי להם סחורה אחרת, אמנם מרתקת אבל מרחיקה מהיעד. לכן זרקתי את הפסיכולוגיה וחיפשתי כלים אחרים. הבנתי שהכלי המרכזי הוא להפוך את השופטים לשחקנים!”. ללמוד איך לעשות מעשים, להגיד דיבורים, להתנהג התנהגויות שיעוררו קשר, גם לפני החתונה וגם לאחריה. אפשר לבוא לפגישה או ליום נישואין ולחשוב 'מעניין מה יהיה הפעם', או להחליט 'הפעם זה יהיה אחרת, ומה אני עושה בשביל כך'.
המעטפה העלומה
יש רעיון מדהים שראיתי אותו בתחום אחר ותרגמתי לנושא שלנו, אדגים זאת מצד האישה למרות שכמובן הדברים נכונים לכולם: נגיד שאת מגיעה הביתה ורואה בתיבת הדואר מכתבים. אחד מהם הוא מכתב מכובד, מרשים ביותר, רחב וגדול ובמעטפה יוקרתית. את מוציאה את המכתבים וכמובן שולפת אותו ראשון, הוא כתוב בשפה זרה, ויש בו סמל זהב מרשים ביותר. את פותחת את המעטפה וכתוב שם באנגלית ובעברית את אותו הדבר: אנחנו, וועדת פרס נובל, החלטנו לפתוח השנה אפיק נוסף של הפרס, והחלטנו לתת פרס על זוגיות טובה. ההחלטה היא לא לחפש סיפורים הרואיים ויוצאי דופן, אלא דברים פשוטים וכנים מחיי היום יום, שמבטאים זוגיות עמוקה, מאירה וטובה. אנחנו שמחים לבשר לך שבעלך זכה בפרס (וואוו, תחושה מרוממת ומבלבלת כאחת). מטבע הדברים, בטקס חלוקת הפרס תהיי את זאת שנושאת את הנאום המרכזי שמסביר למה הוא קיבל את הפרס. הואיל ועשרות מיליונים יצפו בטקס בשידור ישיר – אנחנו מבקשים שתשלחי לנו מראש את נוסח הנאום שלך. אנחנו מבינים שאולי את לא נואמת גדולה, אבל אנחנו מעריכים שתשמחי לכבד את המעמד הזה, שיספר למה בעלך זכה בפרס נובל לזוגיות טובה. עד כאן.
הכתיבה מגלה בך פנינים!
ובכן, תנסו פעם לשבת ולכתוב נאום כזה. אם מפלס האהבה לא עולה, אני מבקש מהמארגנים פה להחזיר לכם את הכסף. זה בדוק ומנוסה, וזה חייב לעבוד. תחילת הכתיבה לפעמים קשה, סיפר לי מישהו ששמע את התרגיל בשיעור, הם יצאו לנופש של ארבעה ימים, בלי טיולים ובלי נוף, רק לקחו עטים וישבו לכתוב, ארבעה ימים! "אלו היו ארבעת הימים המאושרים בחיינו!!” הוא אמר לי, "על המכתב הראשון ישבנו כמעט יום שלם”.
יפה. השקעת, כתבת, שלחת. עוברים שבועיים, את מגיעה הביתה ושוב יש מעטפה, ושוב בכתב שוודי. את שולפת את המעטפה, וכתוב שם כך: "אנחנו מעריכים את הנאום שכתבת, הוא נתן לנו תחושת ביטחון שהבחירה בבעלך הייתה מדויקת 'בול'. הרושם שלנו כל כך חזק ולכן אנו מעזים לבקש ממך עוד בקשה, שתישמע אולי מוזרה אבל מקווים שתכבדי אותה ותשקיעי: אנחנו מבקשים ממך לכתוב שוב את הנאום והפעם באופן עמוק יותר, משובח יותר. העותק הראשון באמת מרשים, ודווקא בגלל שהתרשמנו כל כך לטובה אנחנו חושבים שזה יהיה מאוד משמעותי לאנושות כולה(!!!) שתכתבי שוב, עמוק יותר".
יותר עמוק בבקשה
את יושבת מתוסכלת, זה לא פשוט, אבל מאותגרת מאוד. את מנסה לכתוב את זה שוב. אמרו לך לכתוב ממקום יותר עמוק, ואת חושבת 'מה זה מקום יותר עמוק'. את משרבטת משהו, עוד קצת, פתאום משהו מאיר לך, את מתרכזת. יש לנגד עינייך את הקודם, אז זה קצת יותר קל, אחרי יומיים של עבודה, את אומרת וואו, מזל, באמת זה הרבה יותר טוב. את שולחת.
שבועיים עוברים ואת מקבלת עוד מעטפה. הם כותבים לך: האמת היא שהיה לנו וויכוח עז האם לבקש ממך עוד מכתב, אבל כשקיבלנו את הנאום החדש כולם הודו שהיה טוב שביקשנו. ודווקא בגלל זה אנחנו מעזים עוד פעם ומבקשים, מבטיחים שזו פעם אחרונה, אם אפשר שתצללי למקום הכי עמוק שבתוכך ותכתבי למה בן הזוג שלך הוא האיש הכי מתאים לקבל את הפרס.
עשיתי תרגילים כאלה לקבוצות, ביקשתי מהם לכתוב עוד פעם ועוד פעם. ביקשתי מהם אחרי זה שכל אחד ישים את שלושת המכתבים לפניו, ויסמן לעצמו בעט את המשפט הכי משמעותי שהוא כתב. ואז אני שואל: מי מוצא את המשפט הכי משמעותי שלו במכתב הראשון? ארבעה אחוזים מרימים ידיים. אני שואל: מי מוצא את המשפט המשמעותי שלו במכתב השני? חמישה עשר אחוזים מרימים. שמונים אחוזים מרימים ידיים במכתב השלישי. למה? זה ממש מדהים. כשאומרים לנו ללכת עמוק יותר אנחנו באמת הולכים יותר עמוק. תנסו!
להעמיק ולא לשקוע
כשאדם "תוקע את מחשבתו בדברים המעוררים את האהבה”, ואני לא מכיר שני כלים שיותר טובים מנייר ועט כדי לתקוע את מחשבתו, יש לזה פירות. במקום לטפל בכל מיני בעיות, אנחנו עסוקים בלהעיף את הנישואין שלנו קדימה, בלי להתבוסס בבוץ הבעיות.
כלי נוסף – כל אחד לוקח דף וכותב בו מהן הסיבות שגרמו לו להתחתן, מה חשבתי, מה הרגשתי באותה שעה. אחרי שביררנו טוב מה היה לפני החתונה, ומעוררים שוב את הרגשות השמחים ההם, פורצים הלאה אל אחרי החתונה ושואלים עוד שאלה: איזה דברים גילית על אשתך אחרי החתונה שלא העלית על דעתך לפני? התגליות שאנשים מגלים פתאום הן חזקות ומדהימות.
מפתחות לתהליך
אני רוצה להמשיך הלאה, ולתת כאן רשימה של שאלות, שכל אחת מהן היא מפתח שיכול לפתוח שער נפלא שמסייע לתקוע את המחשבות ולעורר את האהבה, להעיף את הזוגיות קדימה. דוגמה לשאלה מעניינת של שחקן ולא שופט: מה אני יכול לעשות כדי להיות קרוב יותר לבן הזוג שלי? אצלנו למשל, אני ידעתי לעשות הרבה דברים בבית, ועזרתי לא מעט. עם הזמן, ככל שהעומס בחוץ גדל ירדו ממני עוד ועוד עבודות בבית. נשארתי רק עם מעט מאוד עבודות כמו קניות לשבת אצל הירקן, ליד הישיבה. יום אחד שאלתי את עצמי 'איזה דבר אם אתה תעשה אותו – תרגיש יותר קרוב'. ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה. אמרתי לעצמי 'שמע, מזמן לא שטפת כלים'. בשבתות אני עובד קשה, כי בדרך כלל הראש שלי שקוע בשיעור. אמרתי לעצמי 'תשטוף כלים אחרי הארוחה, אל תגיד מילה, אמור אפס ושטוף כלים'. שטפתי כלים, ותוך כדי הרגשתי איך הלב שלי מתרחב, הרגשתי טוב. אבל צריך לבחור דברים שעושים רק מדי פעם, אחרת זה לא יעבוד… יש המון דברים מפתיעים שאם אנחנו עושים אותם אנחנו מרגישים קרוב. מי שיחשוב עם עצמו יגלה דברים משמעותייםשיכולים לקדם אותו.
ועכשיו יש שאלה יותר חשובה, 'איזה דבר שאעשה יגרום לבן או בת הזוג שלי להרגיש יותר קרוב אליי'? שאלה נפלאה נוספת: 'מה עד היום לא עשיתי בבית, בזוגיות, בגלל שלא היה לי אומץ, הייתי נבוך או לא חשבתי על זה, אבל אם הייתי עושה את זה היה מעולה'? בסדנה אחת שאלנו את זה והיה שם אחד שמאוד רצה לדבר, הוא הצביע בכל כוחו: 'יש דבר שעד היום לא עשיתי כי התביישתי, אבל אם אעשה את זה זה יהיה מעולה – מלחמת כריות!'
הדרכת החזון איש – קלות ראש!
החזון איש (!) אומר: "בין איש לאשתו, בימים המותרים, הרבה יותר חשוב קלות ראש מכובד ראש". כך אמר החזון איש. פעם סיפרתי את זה לאמא שלי, והיא אמרה לי שזה שולחן ערוך מפורש. שאלתי אותה איפה זה כתוב, והיא הסבירה שהיא לומדת עם כלות הכנה לחתונה ואומרת להן: תסתכלו טוב מה כתוב בשולחן ערוך שאסור לעשות בימים האסורים, ותעשו אותם בימים המותרים. למה? כי כנראה אלו דברים שגורמים קרבה. מה כתוב שם? "ולא יקל ראש עמה", סימן שצריך להקל ראש בימים המותרים. זה פשט שולחן ערוך.
איך זה עובד?
כלי חשוב: כשיושבים וכותבים כאלו דברים יוצאים באמת דברים נפלאים, יחד עם זאת חשוב לדעת שיש כללים איך מקריאים: ראשי התיבות שלהם הם קש"ב – קליטה, שיקוף ובירור. כלומר בן זוג אחד קורא, והשני מהנהן או מהמהם, זהו! הוא בקליטה בלבד ואסור לו לעשות משהו אחר. אחר כך הוא משקף ומספר מה הוא שמע ופעמים רבות הוא לא קולע מיד ולוקח זמן לדייק את הדברים ויש לעשות זאת בנחת. אחר כך בוררים את העיקר – "אתה יודע, כשאמרת את זה פתאום הרגשתי משהו, אולי תרחיב קצת". ככה מעמיקים בדברים הטובים.
כלי אחרון: יש רשימת שאלות על כל אחד מהסעיפים האלה, אלו שאלות חשובות שממש פותחות ומוליכות אותנו רחוק וגבוה. לקחתי משפט שנאמר, למשל 'מלחמת כריות'. עכשיו אני שואל את עצמי, 'אם אני אעשה מלחמת כריות, איזה כישרונות חבויים זה יפתח'? שואלים את השאלה, וצריך לכתוב ארבע או חמש תשובות. המומחים אומרים שבין ארבע לשש זה האופטימום, לא פחות מארבע ולא יותר משש. ממשיכים הלאה: 'איזה אופקים חדשים זה יפרוס בפניי'? ואחרון חביב שהוא עמוק מאוד: 'איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי'? כלומר, הלכתי ועשיתי מלחמת כריות, או פתקית של אהבה, או אפילו יישבתי מחלוקת בינינו אם נוסעים להורים או נשארים בבית. אם נישאר בבית מה זה יעשה לי, איזה אופקים זה יפתח בפניי, והכי חשוב: איזה כאבים נושנים זה ירפא בתוכי. אחרי שאני מוצא אותם בתוכי ואני משתף את בת הזוג, אני 'תקעתי את מחשבתי בדברים המעוררים את האהבה', והעפתי את הזוגיות קדימה.
