המוקדש לספירת היסוד.
בהיותה הספירה הלפני אחרונה באילן הספירות, יש לספירת היסוד תפקיד חשוב ביותר בזרימה הכללית של הספירות: היא
משמשת כ'צינור' דרכו כל השפע של הספירות שקדמו לה מרוכז, מנוקז ומוזרם לתוך השבוע השביעי והמסכם, שבוע
המלכות.
חשבו על היום השישי בכל שבוע, המקביל לספירת היסוד: זהו היום בו כל העבודה והלימוד של הימים שקדמו לו מתנקזים להכנות האינטנסיביות ליום השבת. רק מי ש"טרח בערב שבת" – תיקן את ספירת היסוד – "יאכל בשבת" – יהנה
מפירות ספירת המלכות.
במישור הנפש, יש לדמיין את ספירת היסוד כמעין מפתן יציאה לעולם. השגנו תובנות, עברנו תהליכים, עבדנו על תיקון עצמנו… כעת עלינו לצאת עם כל זה החוצה. מסיבה זו מתוארת פנימיות ספירת היסוד כמידת האמת: זהו רגע
האמת, נקודת המבחן לכל התהליכים הפנימיים שאנו עוברים – האם הם יגעו במציאות ויפרו אותה, או חלילה להפך?
דווקא העימות עם הזר והשונה מוביל לאימות הגדול ביותר של עצמנו.
הדמות המגלמת את ספירת היסוד היא יוסף הצדיק. אכן, אחת הסיבות לכינוי זה היא מטבע הלשון "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה).
מה הקשר בין יוסף ומידת הצדיקות לספירת היסוד? ראשית, הצדיק הוא בעצמו צינור שפע המזרים אור רוחני לעולם.
הרעיון מגולם בפירושו המופלא של הבעל שם טוב לדברי בת הקול בגמרא, "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני": רבי
חנינא בן דוסא, בהיותו צדיק הדור, שימש כ"שביל" וצינור שדרכו ניזון העולם מבחינה רוחנית. כשאנו דבקים בצדיקים
אף אנו ניזונים ומתמלאים מהם.
יוסף קשור בתכונה מרכזית נוספת של היסוד: תיקון הברית. בגוף האדם מקבילה ספירת היסוד לאיברי הרבייה, ואם כן
מגלמת את תיקון היצר – היכולת להימנע מפיתויים חיצוניים, למשול בתאוותינו ולנתב את כל כוחות נפשנו למטרות
קדושות ופוריות. יוסף היה צריך לעמוד בפיתויי אשת אדונו, ולאחר מכן בפיתויי הכוח והמעמד של הארמון. בכך ששמר על
קדושתו בתנאים מאתגרים אלו ושימש כצינור שפע למצרים ולאזור כולו, זכה יוסף להיות מגלמה של ספירת היסוד.
תיקון היסוד משתקף במצוות ברית המילה (שמסופר שיוסף לימד אותה את המצרים). את שלבי ברית המילה תרגם עבורנו
הבעל שם טוב לשלושה שלבים של עבודה פנימית, המכונים הכנעה, הבדלה והמתקה. בקצרה, שלב ההכנעה הוא הסרת
הערלה החיצונית מעל לבנו – הודאה בכך שאיננו מתוקנים וזקוקים לסיוע ולתיקון; שלב ההבדלה הוא הבחנה פנימית
בין החלקים הגבוהים והרוחניים שלנו לחלקים הנמוכים והאנוכיים יותר, על מנת שנהפוך לצינור שפע נקי; ושלב
ההמתקה הוא הבעה כלפי חוץ של האני הגבוה והאמיתי שלנו באופן טבעי ושמח.
מסופר על אדמו"ר הזקן, הרבי הראשון של חב"ד, שפעם אחת נשאל מדוע זה לבוש האדמו"ר בבגדי לבן חגיגיים, המבדילים
אותו משאר החסידים. אדמו"ר הזקן הרכין ראשו, שתק מעט, ואז השיב שהחסידים הם כמו איברים בגוף, ומכיוון שהרבי הוא הראש, הוא זה שמניחים עליו 'כתר'. לאחר הפגישה נשאל האדמו"ר: התשובה שהרבי נתן לשואל השאלה היתה פשוטה מאד, מדוע היה צורך לחשוב עליה קודם לכן? השיב הרבי: "הרכנת הראש לא הייתה בשביל לחשוב על תשובה, אלא בשביל לבדוק את עצמי – שמא יש בי ולו שמץ מהגאווה בה נחשדתי? רק אחרי שראיתי שאני אכן פועל כצינור ותו לא,
יכולתי להשיב בכנות ובנקיות". תגובת הרבי מגלמת בדיוק את שלושת שלבי תיקון היסוד: שתיקתו היא ההכנעה, בירורו הפנימי הוא ההבדלה, והתשובה שהעניק בסוף היא ההמתקה. שנזכה כולנו להיות צינור שפע נקי לסביבתנו!
