התורה הקדושה קוראת לנו דרך פרשיות השבוע להתבונן בטבעיות קדושת החיים הישראלים שלנו. ביציאת מצרים זכינו לקבל את התכשיט הראשון שלנו. את הפאר שעל ראשנו ועל ידינו, התפילין; ומיד אחרי החטא הנורא של המרגלים מתחילה יציאת מצרים חדשה, אנחנו זוכים לחדש את ההליכה שלנו ממצרים לירושלים, ולכבוד התחדשות עלייתנו לארץ חיינו, אנחנו זוכים במדים המיוחדים של ישראל קדושים, הציצית.
"וראיתם אותו – וזכרתם". רואים את הציצית ונזכרים בזכות העצומה שלנו להיות בצוותא עם בורא עולם דרך מצוותיו, המקיפות את כל צדדי חיינו. פשוט נפלא! התפילין והציצית מקיפים אותנו ומזכירים לנו בכל עת שאנחנו עם קודש, צבא קודש, ארץ קודש, ושכל שאיפת חיינו היא לעשות רצונו, למען שמו באהבה, ושיהיה שמו מתאהב על ידינו בכל מקום ובכל שעה.
דמיון על הבוקר
כדאי מאוד לדמיין דברים של קדושה. איך צריך להראות מסדר דגל בכל בוקר בצבא? כל החיילים חוזרים מתפילת שחרית עטורים בתפילין וציצית. כל פלוגה מסתדרת בשלשות, מרימים את הדגל. המג"ד קורא את הפסוקים מספר דברים: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע… כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך. והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".
מיד אחר כך מפקדי הפלוגות הולכים לכיוון המג"ד ומקבלים ממנו פקודה ללמד את כל חיילי הפלוגה שתי הלכות מהספר 'חפץ חיים', ועוד פסקה קצרה מ'שמירת הלשון' לחיזוק טהרת הלשון במחנה הצבאי.
מפקדי הפלוגות חוזרים בהליכה לכיוון הפלוגה, כל מפקדי המחלקות מקבלים פקודה מהמ"פ להעביר הלאה את הלימוד היומי לחיילים ומסיימים את המסדר דגל בשירת "אני מאמין". כך צריך וראוי שיהיה, וברור שזה הכיוון שאליו אנחנו צועדים.
רס"ר במקדש
אגב, על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" – אומר הרמב"ן: "כשהוא אומר 'דבר' – אף על לשון הרע… שלא תסתלק השכינה מישראל אשר שם… והוסיפו בו לשון הרע, כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקות, ויכו ביניהם מכה רבה מאד יותר מן האויבים. ועל דרך הפשט הזהיר בבעל המקרה (קרי) לצאת מכל המחנה, מפני הטעם הנזכר שה' מתהלך עמנו להושיענו והמחנה קדוש, ושיהיה ליבנו מתכוון להקדוש ברוך הוא ונוחיל לישועתו ולא נסמוך בזרוע בשר, וכן הטעם בכסוי הצואה כי המחנה כולו כמקדש ה'".
הרמב"ן הזה פשוט פלאי פלאות!
כל כך מחזק! משריש במוחנו ובלבנו שהמחנה הצבאי של ישראל הוא כולו כמקדש ה', ועלינו לדאוג ששכינה לא תסור מאיתנו וכך ננצח בכל המלחמות. עד שנזכה במהרה לקיום דברי הנביא ישעיה: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" – כל כלי הנשק יהפכו לכלי חקלאות וכל הטנקים יהפכו לקומביינים.
כל כך כדאי ומומלץ לחזור ולשנן וללמוד בעיון הפסוקים של פרקים י"א י"ב בספר ישעיה: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". הפרקים האלו פשוט נותנים כוחות ומטהרים את הלבבות והמוחות; וכך העתיד נותן כבר היום המון כוחות להתמודד עם כל הסיבוכים שאנו רואים לנגד עינינו בהווה. אשרינו מה טוב חלקנו שדברי הנביאים ממלאים אותנו בציורים טהורים ובדמיונות דקדושה, שאנו ממש מצפים, משתוקקים וכוספים לראות אותם בעיני הבשר שלנו.
גב"ר גב"ר!
האמירה בפרשת השבוע שלנו "ולא יהיה כקורח וכעדתו" – היא גם לאו, שאסור להחזיק במחלוקת, וגם קביעת מציאות. בדומה ל"קדושים תהיו" – גם מצווה וגם ברכה. גם ציווי וגם הבטחה.
לישראל קדושים יש מידות ישראליות טבעיות וטהורות. הגמרא ביבמות אומרת: "ישראל רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים" ראשי תיבות גב"ר. זה הטבע הישראלי שלנו. והרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל מוסיף: ישראל ענווים, ישראל מאמינים, ישראל נביאים, ישראל קדושים. כל הרוממות שלנו זה מתוך הטבע הישראלי הטהור שלנו. אנחנו מגיעים אל האמונה ואל ריבונו של עולם ואל כל המידות הטובות והטהורות שלנו רק מתוך ההפנמה שאנחנו עם ישראל, עם סגולה, עם אלוקי, עם חביב, העם הנבחר מכל העמים.
ברוך הוא וברוך שמו שטבעי לנו לא להיות כקורח וכעדתו. ככל שנתקדש ונתקדם בעבודת ה', כך יותר ויותר נכיר את הטבע הישראלי הטהור והמיוחד שלנו, ונזכה להפנים שעלינו רק להוציא מן הכוח אל הפועל את כל המידות הטובות והטהורות שטמונות בתוכנו.
ברוך הוא וברוך שמו שאלו המידות שלנו, וברוך הוא וברוך שמו שגם סידר לנו מדים מיוחדים שיזכירו לנו את השייכות למידות הטובות שלנו. ככל שנסתובב יותר ויותר עם תפילין וציצית במחנה הצבאי, כך גם נזכור את האחריות המוטלת עלינו להיות נקיים במידות ויהיה שם שמים מתאהב על ידינו תמיד!
