לפני תפילת ערבית ישבתי ספון בקצה הספסל המרופד, הוגה בספר סיפורים ישן שגיליתי בבית הכנסת. רבי חנניה בן עקשיא שם קץ לדרשתו של הרב עזריה, ומאיר הגבאי פנה אלי לפתע: "תעלה חזן!"
באתי במבוכה. כבר כמה שנים שלא שימשתי כחזן, וכאן אני די חדש, אבל אין מסרבין למאיר הגבאי, יהודי מבוגר ממוצא מרוקאי, דקדקן ובקי. פתחתי את ספר התפילות הענקי וקראתי: "והוא רחום יכפר עוון… ה' צבאות… יתגדל ויתקדש שמיה רבא…"
התפילה כחזן העצימה את כוונתי. חשתי שאני מקבל מהציבור כוחות לא לי. עברתי את טבילת האש.
בסיום התפילה עלה מאיר עם סידורו הפתוח וסימן באצבעו את המילה "עַמְךָ".
"לא אומרים עמך בשווא נח, אלא בשווא נע!"
הנהנתי בראשי ויצאתי מבית הכנסת.
כעבור כמה ימים נשנה הדבר. מאיר הורה לי לעלות לבימה להתפלל ערבית. שוב חשתי בהתעלות, חייתי את המילים וזכרתי לומר עמְך בשווא נע.
בסיום ניגש אלי עם סידורו הפתוח, הורה על המילה "להבל" ב"עלינו לשבח", ואמר בהבעת זעף: "תאמר לָהֶבֶל, לא לְהֶבֶל!"
הצטערתי מכך ששוב הגיע לתקן אותי בענייני הבל במקום לומר "חזק וברוך!" כנהוג, אבל שכלי פקד על לבי לקבל את הערתו באמונה.
כעבור שבוע נוסף הזמין אותי לעלות כשליח ציבור, ובסיום ניגש עם סידורו הפתוח ותיקן שוב איזו טעות נידחת.
אין ליהודי הזה מה לעשות בחיים?! עולמנו תלוי על בלימה, מנהיגים מטורפים מתקדמים לעבר ייצור פצצות גרעיניות, אסונות טבע מתרחשים למכביר, המצב הכלכלי מחריף, שיעור הגירושין מתקרב לשיעור הנישואין, ואין לרבי מאיר מה לעשות חוץ מלדקדק כחוט השערה על תפילתי?!
הבלגתי גם הפעם מפני שאני רודף שלום מושבע. אם יבקשו ממני למלא טופס טוטו אמלא רק איקסים, העיקר להרבות שלום בישראל…
וכך, מדי פעם דאג רבי מאיר להעלות אותי כשליח ציבור, ולאחר מכן תיקן את שגיאותיי. בסיום התפילה ניסיתי לחמוק, אבל תמיד הוא השיג אותי עם סידורו והעיר לי הערה כלשהי, בלי שום מילה טובה.
החזנות הפכה לסיוט. חשתי שעלי לקפץ כצבי חיגר בתוך שדה מוקשים מילולי. התבוננתי בכל מילה, כשאני מתאמץ להיזכר איך רבי מאיר הורה לקוראה.
ערב אחד החלטתי לשים קץ לדבר. כאשר הסתיים "עלינו לשבח" ירדתי מהבימה ונמלטתי אל הרחוב. כאשר טיפסתי במעלה הרחוב ראיתי איך רבי מאיר הקשיש דולק אחרי…
"ריבונו של עולם", מלמלתי, "עולמך על סף תהום, והוא רודף אחרי בגלל שווא נע?!…"
הוא השיג אותי מתחת לפנס רחוב, סימן את המילה "וחרה" ותבע להדגיש להבא את הגייתה המזרחית. לא יכולתי להבליג יותר ואמרתי:
"רבי מאיר, אם אני החזן הכי גרוע בבית הכנסת, למה אתה מעלה אותי?!"
זקנו הלבן הבהיק והוא אמר:
"ההפך הוא הנכון. אני הכי אוהב שאתה עולה, ולכן אני מעיר רק לך…"
תמהתי איך פרח מזיכרוני פסוק תנ"ך מפורש: "את אשר יאהב ה' יוכיח"?!
מאז אני נעתר לרבי מאיר ועולה כשליח ציבור, כשאני עוקד את נפשי בגבורה לשמוע לאחר מכן שיעור פרטי בדקדוק.
