יש כמה סיפורים מתקופת השואה על יהודים שהשיגו זוג תפילין אך בגלל שהמון אסירים רצו להניח אותן, והכל היה צריך להיעשות בהיחבא ובמהירות – חלק

"קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה!!" נשמעה השירה מסביב כשהחתן התקרב אל הכלה. חיבוק מאחוריי, "בקרוב אצלך" לחשה לי נופר בת דודתי. "תודה".

אנקדוטה שתבהיר את הסיפור כולו על רגל אחת: לאחר הראיונות ביקשנו תמונות. אחד החבר'ה נענה ברצון אבל גילה שמעולם לא צילם את עצמו בדוכן התפילין

 לאחרונה נשלחתי מטעם מקום העבודה שלי להשתלמות ברשתות החברתיות. כן, יש דבר כזה. אחרי הכל אם סבתות, הורים וילדים גילו את העולמות המופלאים של הוואטסאפ,

אנחנו נמצאים ברגע חריג בהיסטוריה היהודית, מסיבות טובות וגם טובות פחות. לראשונה זה ארבעת אלפים שנה, אנחנו עצמאים וריבוניים בארץ ישראל ובו בזמן נהנים מחופש ושוויון

בשבת קודש שעברה הייתה שבת סיכום של שנה א' במכינה בעצמונה. לקראת בין הזמנים דיברנו על החשיבות להיות מלאים בהמון תחמושת אלוקית שהולכת איתנו וממלאת

למי אתה שייך?כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ"'מראש צורים' – אלו האבות; 'ומגבעות' – אלו האמהות". כשמבקש בלעם בן בעור לקלל את ישראל, פוקח הקב"ה

אתמול הלכתי לזכרון מוישה להתפלל שחרית. הגעתי ל"ואהבת את ה' אלוקיך" ופתאום נפתח לי הלב.יש ימים שהמילים עוברות לידי, יש ימים שאני צריך להתאמץ בשביל

לפני תפילת ערבית ישבתי ספון בקצה הספסל המרופד, הוגה בספר סיפורים ישן שגיליתי בבית הכנסת. רבי חנניה בן עקשיא שם קץ לדרשתו של הרב עזריה,

במשנה מופיעה רשימה של "חמישה קניינים" שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ובה מצוין אברהם לצד בית המקדש, השמים והארץ, התורה ועם ישראל. הדבר מעורר התפעלות