הכלא בתאילנד ידוע בתנאים הקשים שלו, בחדר אחד יושבים עשרות אנשים ללא מיטות, כמעט ללא אוכל וללא מינימום של תנאים.
באחת השנים הלכתי לקראת פסח לבקר שלושה אסירים ישראלים. הראשון נידון למוות (אנו מתפללים שהעונש יומר במאסר עולם ושהוא יוכל לעבור לשבת בארץ). הוא ישב במשך כמה חודשים בצינוק בתנאים קשים מאוד, וברוך ה' הועבר לאגף רגיל. כשהגעתי לביקור, אמר לי הבחור כשחיוך רחב על פניו: "אתה רואה, ברוך ה', בשורות טובות! לקראת חג החירות יצאתי מהמצב הקשה שבו הייתי, ואני עכשיו באגף רגיל, וברוך ה', נתנו לך להכניס אליי מצות, שוקולד וממתקים. עכשיו יהיה לי חג שמח".
השני שפוט לשלושים ושבע שנים, ומחכה שיגיעו האישורים להעברתו לארץ להמשך ריצוי העונש. "כבוד הרב", הוא פנה אליי, "תתפלל עלי שאזכה כבר לחירות ושעד פסח יגיעו האישורים להעברה לארץ, כך שאוכל לחגוג את החג בשמחה בידיעה שבקרוב אגיע לארץ".
השלישי היה שפוט לעשרים ושבע שנים, אבל העונש קוצר בחנינה של המלך ועוד כמה חודשים הוא יסיים עשר שנים בכלא, ישתחרר ויחזור לארץ. הוא אמר לי: "השנה תהיה הפעם הראשונה שאחגוג פסח בכלא ואהיה שמח, כי אני כבר רואה את האור ויודע שבשנה הבאה אשב עם משפחתי".
יצאתי מהורהר מהביקור. חשבתי על חג החירות הקרב. המילה "חירות" נותנת לכל אחד מאתנו הרגשה טובה, אך לכל אחד מאתנו פרשנות שונה למושג הזה. שלושה אנשים יושבים במקום הכי נמוך שיכול להיות, האחד שעדיין במצב קשה ומאוים שמח שיש לו מצות עם שוקולד… השני מבין שהוא הולך לכלא אבל הציפייה לתנאים טובים יותר מחזיקה אותו, והשלישי מסוגל לשמוח כי הוא רואה את האור בקצה המנהרה. חשבתי לעצמי כמה אנחנו צריכים ללמוד מכך ליום יום שלנו. גם לנו יש הסתכלויות שונות על המושג חירות, אחד מרגיש שיצא לחירות אם ימצא עבודה, והאחר מרגיש שיצא לחירות אם ישתחרר מהעבודה. אצל אחד חירות היא נסיעה לתאילנד, לטיול, ואילו בעבור חברו חירות היא חזרה הביתה, סוף סוף.
אם יורשה לי להציע, בחג הפסח הקרוב כל אחד מאתנו יתבונן בכל מה שיש לו ויודה לקדוש ברוך הוא על החירות הגדולה שנתן לנו בגשמיות; אבל לא נסתפק בכך ונשתדל לצאת לחירות גם מבחינה רוחנית, כשניתן קצת יותר תשומת לב לנשמה ונוציא גם אותה מהמצרים בהם היא שרויה.