ערב אחד נכנס לבית חב"ד גבר בן שלושים וחמש ואומר לי: "יש לי שתי שאלות לשאול אותך, אבל לפני כן, אספר לך על עצמי. אני רופא בחדר המיון בבילינסון, וכמו שאתה יודע רופאים בארץ עובדים קשה מאוד ונחשפים למראות לא קלים של פצועים מפיגועים, לא עלינו. הגעתי למצב שאני כל היום עצבני וכועס על פציינטים ועל שותפיי לצוות, החלטתי שאני חייב לקחת פסק זמן ולהירגע. ביקשתי חופשה מהעבודה, אישרו לי רק שבועיים וחשבתי לעצמי איך נרגעים בשבועיים. חברים יעצו לי לנסוע לתאילנד ולעשות קורס ויפאסנה – מדיטציה של שתיקה במשך עשרה ימים. הגעתי אתמול לבנגקוק והיום נפגשתי עם הנזיר שמעביר את הקורס".
"הוא הסביר לי על כל התהליך ומאוד התחברתי, אבל כשהוא לקח אותי לאולם שבו נערכת המדיטציה, ראיתי בקדמת האולם פסל גדול של בודהה. אמרתי לו שאחזור מחר לסכם איתו, יצאתי לרחוב והתחלתי לשאול אנשים איפה נמצא בית חב"ד. רציתי לשאול רב האם מותר לשבת מול פסל, אבל אני רוצה להתחיל מהשאלה השנייה: אני נורמלי? אני מגיע מבית ממש לא דתי, אין בו שבת, לא כשרות וגם לא יום כיפור. בחיים לא דיברתי עם רב, ופתאום אני מוצא את עצמי בטבעיות מסתובב כבר חצי שעה ומחפש רב כדי לשאול שאלה הלכתית. רק כשנכנסתי לבית חב"ד שאלתי את עצמי מה עובר עלי ורציתי לברוח, אבל החלטתי שאני באמת חייב לדבר עם רב ולהבין מה עבר עלי בחצי השעה האחרונה".
פתחתי לו ספרי חסידות והראיתי לו שכתוב שיהודי לא רוצה ולא יכול להיפרד מהקדוש ברוך הוא. אפילו מי שלא שומר שבת עושה זאת רק מפני שנדמה לו שבזה הוא עדיין לא נפרד מהקדוש ברוך הוא. לכל יהודי יש נקודה פנימית שמעוניינת להישאר בקשר עם הקדוש ברוך הוא, וכשהוא יגיע למקום שבו הוא ירגיש פרידה מה', הוא יעצור ולא יוותר על הקשר הזה בשום אופן. אצל האחד זה ברית מילה, אצל האחר זה יום כיפור ואחר ירגיש זאת רק כשיגיע ממש לעבודה זרה. אז הוא יברח ממנה ואפילו לא ידע למה.
"אני ממש מבולבל" הוא אמר לי, "מבולבל ממה שקרה לי עכשיו, ועוד שאני רואה שכתוב על זה במפורש בספרים. תמיד הצהרתי שאני לא מאמין ופתאום אני מגלה שאולי כן יש שם משהו". ביקשתי ממנו שיעדכן אותי מה הוא החליט והוא אמר שהוא לא מבטיח. הוא לא חזר אליי ולא ידעתי מה קרה איתו בסוף, אבל משמים סובבו שנדע את סוף הסיפור.
חודש לאחר מכן הגיע אליי אחד הישראלים שגרים בבנגקוק, וסיפר לי סיפור: בעלת הבית התאילנדית שמשכירה לו את הדירה, פנתה אליו בשאלה: "האם ליהודים אסור לשבת מול פסל?". הוא התפלא לשמוע שאלה כזו מתאילנדית, והיא המשיכה ואמרה לו שאח שלה משמש כנזיר באחד המקדשים בבנגקוק. לפני כחודש הגיע אליו רופא מישראל שרצה לעשות אצלו קורס, וכשראה את הפסל הוא ברח. למחרת חזר האיש וביקש לעשות את הקורס באופן פרטי, "ואכן זו הייתה הפעם היחידה שאחי עשה למישהו קורס פרטי אצלו בבית".