בס"ד

יום שישי, 29 מרץ, 2024
הכי עדכני

הצד שלה – הצד שלו

"אז מה היא זוגיות?" שאל רגב בפגישה הבאה שלנו, "מה אני מפספס?".

"ובכן רגב, מבחן קצר, האם יצא לך פעם לשמוע את המשפטים הבאים מפי אשתך: 'כלום הוא לא עושה בבית! כלום! כמו פריץ, מגיע מתיישב לאכול כאילו זה מובן מאליו שיש מה לאכול, ואחרי האוכל עסוק בעצמו, אפילו כוס לא טורח לשטוף, פשוט לא עושה כלום בבית! ואני לא יושבת אפילו לרגע מהשנייה שקמתי בבוקר, אין, פשוט אין לו תקנה'".

"רק פעם? אם עובר שבוע בלי שהפזמון הזה לא מתנגן ברחבי הבית אני מתחיל להיות מודאג", השיב רגב ומבע פניו העיד שהמילים מכות בו כעת ממש כנתינתם מהר סיני, או במקרה שלו, מהמטבח.

"ומה עובר לך בראש למשמע הדברים"?

"שאני לא מאמין שהיא מדברת עליי, אדם שעובד מבוקר עד ערב, אחרי העבודה עוד רץ לסידורים, אחר כך לשיעור, אז מנחה וערבית, חוזר הביתה מותש, עוד מתנדב להוריד זבל, ורק מתיישב לאכול ארוחת ערב ורוצה לקרוא משהו בשקט תוך כדי. אני? פרזיט?" זעם כבוש היה בקולו, תחושת עלבון אמיתית. "מה עובר על האישה הזו? מה לא בסדר איתה?".

"אבל אתה יודע שאשתך אדם הגיוני ונבון, היא יודעת שעבדת כל היום, מה מביא אותה בכל זאת לומר או לחשוב בצורה כזו?".

"אתה יודע מה? אתה צודק, היא באמת אדם לא הגיוני, סתם נהנית להטריף אותי, ואתה יודע מה ההוכחה שלי? שכשאני כן מנסה להיות נחמד, וכן שוטף כלים, היא אומרת שככה לא מנקים! ושוטפת מחדש ואז טוענת שאני פשוט מזלזל".

אפילו רגב נאלץ לחייך, זה כל כך אבסורדי…

"נו? ואיך אתה מסביר את כל זה, בכל זאת, סתם אשתך נהנית להציק?" התעקשתי.

רגב הניד את ראשו, ידיו נפרשו לצדדים בתהייה, והמילים שיצאו לו מהפה קיפלו את תפיסת עולמם של כל הבעלים עלי אדמות: "נשים… לך תבין".

אבל התשובה הזו, ככל שתישמע חסרת פשר, מדוייקת לגמרי.

"אתה מתחיל לדבר לעניין" החמאתי לרגב.

לדבר "נשית"

התנאי ההכרחי להכרעה בוויכוח הוא ששני הצדדים נשענים על נקודת מוצא אחת ויחידה, עליה שניהם מסכימים. במידה ואין בסיס משותף לשיח, הוא הופך למיותר לגמרי.

"בינך לבין אגם מתנהל שיח חרשים מוחלט" הסברתי לרגב, "לא פלא שאינך מבין את כוונותיה".

"אני מבין בדיוק מה היא אומרת" התריס רגב, "ולא מסכים עם אף מילה".

"לא, אתה לא, המילים שלה אולי נאמרות בעברית, אך אגם מדברת נָשִׁית ואתה מתרגם את הדברים לגברית, ובאין מתורגמן באזור, אין שום דרך שתבין את כוונותיה, וזה מקור התסכול של שניכם".

"אדרבה, תרגם לי, אשמח להבין באמת".

"בבקשה, הנה תרגום של דבריה של אשתך בגברית מצויה  –

"אתה אדם חרוץ וחיובי, עושה המון דברים טובים למען הבית, באמת כל הכבוד, אני מלאת הערכה והערצה (לו ידעה כמה הוא מחכה לשמוע את המילים הללו – וכמה תרוויח אם פשוט תאמר אותן, ממש באלו המילים ובטון מעט רך) ואני שמחה שאתה גם לא ממש סובל בעבודה שלך הרחק מהבלגן של הבית (הייתה חייבת לעקוץ, בכל זאת מותר ליהנות קצת). עד כאן הכל בסדר ואין לי שום טענה, אבל – מתי לאחרונה עשית משהו בשבילי? משהו שכולו ביטוי לקשר בינינו?

"אני" – תמשיך האישה ותסביר – "הקרבתי את כל אחרי הצהריים לקפל את הכביסה שלך, לטאטא את הריצפה של שנינו ולהכין אוכל לכל המשפחה כי חשוב לי שיהיה לנו נעים, ומבחינתי זהו מסר שאתה יקר לי.

"אבל אתה, כשהיית בעבודה שלך, חשבת עליי? דאגת לי? ואם כן – אפשר הוכחה? הבאת משהו בשבילי? פרח? מילה טובה? וואטספ שמוכיח שדאגת לקיומי? זה חשוב לי מאוד. מתי תעשה משהו ב ש ב י ל י "?

לו נאמרו הדברים כך, היא היתה מרוויחה שהגבר שלה קודם כל היה מרים עיניים מהפלאפון ומקשיב, כבר הישג לא מבוטל, ואם לא די בכך, לראשונה הוא היה פשוט מבין סוף סוף מה היא באמת רוצה ולמה היא באמת מתכוונת.

אמנם ברגע הראשון הגבר לא היה נשאר חייב ומגיב "אבל הרגע אמרת שאני עובד ומשקיע למען הבית וכל זה, אז למה סתם להציק"?

אך אז האישה הייתה חותמת את הדיון במילים הרגועות הבאות: "אני לא צריכה מישהו שעובד אצלי, אני מחפשת מישהו שרוצה אותי, וכרגע אינני חשה כך".

הנקודה היא אחת, לא הכלים בכיור מפריעים לה, לא הבלגן שלך בארון, לא האכפתיות שלך מהבית, היא מדברת על משהו אחר לחלוטין. גבר נבון יפסיק להתכווח בנקודה זו, משום שהיא לא מדברת על משהו שפגום בך, היא מדברת על משהו שכואב לה. מה הטעם להתווכח עם כאב?

"כך היה מתנהל שיח ברור ביניכם" סיימתי את מלאכת התרגום.

העבודה היא חיינו?

"אבל איך אפשר לעמוד בכל הציפיות הללו?" שאל רגב.

"הפואנטה היא אחת, ואם מבינים אותה הכל אפשרי" חידדתי את דבריי. "מי שיודע כיצד לא לבלבל בין העבודה לחיי הנישואים – זוכה בכל הקופה".

גבר אוהב לעבוד כי בעבודה מחפשים מישהו תועלתני הממלא את משימותיו, אך בבית זקוקים לו עצמו, לא רק ליכולת המופלאה שלך לפתור דברים. זקוקים לך.

מה הטעם להתווכח עם מישהו שאומר לך: אתה חסר לי, אתה באמת אדם מוצלח, אבל חסר לי אותך בחיי.

בעצם, היש מחמאה גדולה מזו?

"אתה מבין?" חתמתי את דבריי, "בעוד אתה מתהדר בשלל מעשים טובים לטובת הבית והחיים בכלל, היא זועקת למעט יחס שלך כלפיה".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן