הטלפון צלצל וצלצל עד שלבסוף הצלחתי להגיע אליו ולענות. מעברו השני של הקו שמעתי קול מבוהל. היתה זו אם שעברה התקף דאגה בעקבות משבר דיכאוני שפקד את בתה הנשואה.
"מה אני יכולה לעשות? המצב קשה ואני אכולת דאגה. ניסינו הכל ושום טיפול לא עוזר. הרופאים לא מראים סימנים של אופטימיות. והדבר הכי כואב הוא, שגם בעלה כבר מאבד את סבלנותו!"
יכולתי לחוש את הרעידות שעברו בגופה בזמן שדיברה.
"הבת שלי היא כבר לא ברשותי, וזה רק מגביר את חוסר האונים שלי. אני מנסה לדבר עם בעלה על חומרת המצב ונתקלת בחוסר הבנה מצדו. הוא אינו מסכים שתקבל את הטיפולים שאני מציעה להם, ושוב ושוב הוא מסרב לכל שיתוף פעולה בינינו. החומה גבוהה ובצורה. בתי שם ואני כאן, רועדת ודואגת".
הקשבתי לה בשקט, תוהה כיצד אפלס דרך אל ליבה הדואג. הבנתי שהיא זקוקה לחיזוק מהשורש שיעזור לה לחזור אל עצמה.
"בואי נפקיד לרגע את בתך בידיים של הקדוש ברוך הוא, ונתמקד בליבך שלך. ממילא אין לך כרגע דרך לעזור לה באופן ישיר. העזרה הכי גדולה שתוכלי להושיט לה במצב הנוכחי היא שתהיי את קשורה למעלה. כך, במקום להוסיף מתח וחרדה תהיי צינור של אור המשפיע ביטחון ותקווה".
"באמת כל רצוני הוא לעזור, אבל אני רואה שבמקום למשות אותה מן התהום אני צוללת יחד איתה. אני גם מבינה שהמתח שלי מאיים על בעלה והוא לא יכול להכיל אותי כשאני דואגת כל כך. הוא בסך הכל איש טוב, שמחפש את הדרך שלו להתמודד עם המצב".
"הדאגה שלך פוגשת את הדאגה שלו. הוא מחפש כרגע משענת יציבה שיוכל להישען עליה ולקבל ממנה כוחות. כשאת חלשה הוא חווה אותך כעוד עומס, ולא יכול לקבל ממך שום עצה".
"זה נכון… אבל מה אוכל לעשות במצב הזה?"
"בואי נזכיר לליבך היקר את האמונה בבורא עולם, אב הרחמן שמנהל את העולם בטובו וברחמיו. את לא יכולה לשלוט בכל מה שמתרחש. כרגע, את רק יכולה לחזק את נפשך באמונה וביטחון שה' שומר ישראל, שומר גם על בתך בהשגחה פרטית מופלאה. אל תתני למוחך להתמלא בתרחישי אימה. ה' יתברך חפץ בטובת בתך וכל מה שהיא עוברת הוא חלק ממסע של רפואה שהיא צריכה לעבור. ברגע המדויק הוא ישלח ברחמיו המרובים את שליחיו הטובים לעזרתה".
היא הקשיבה ברוב קשב, ושמעתי איך קולה הולך ונרגע.
המשכתי את דבריי. "כולנו פה במסע – גם הבת, גם בעלה, גם את. לכל אחד יש מה ללמוד ולחזק בתוכו על מנת שיוכל לצמוח. המפתח לכל הדברים הטובים שיקרו הוא האמונה".
הרגשתי איך נשימתה חוזרת אליה. "את יודעת, באמת במצב הזה רק אמונה מרגיעה אותי. בדרך הטבע, כשכל ניסיון שלי לשיפור המצב מתגלה כדרך ללא מוצא, אני רק נכנסת ליותר ויותר מתח…".
הנהנתי מעבר לקו. "כשעומדת בפנינו דרך ללא מוצא, אנו מוזמנים לשאת עינינו למעלה. זה בדיוק הזמן להתמלא באמונה טהורה שתנקה את הראש ותחמם את הלב. כשהלב נפתח וחוזרת השמחה, כל ערוצי השפע נפתחים. מהמקום הזה יעלו לך רעיונות חדשים כיצד להיטיב עם בתך, וגם התקשורת עם חתנך תשתנה פלאים. רק כך תוכלי להשפיע רפואה לנפשך, לבתך ולכל סובבייך".
"את בעצם אומרת לי לשבת ליד החומה הזאת שאני חווה, ובמקום להיות עסוקה בדאגה – דווקא שם להרפות ולהמליך את ה'".
"בדיוק כך. תני לו למלוך. תזמיני אותו להיכנס אל המבוי החשוך הזה וכך אור חדש על ציון יאיר… הרגעים הכי כואבים הם הזמן למשוך שפע חדש של ישועות ונחמות. כשה' ימלוך גם הכתר שלך יאיר, ותוכלי להיות השליחה שלו להביא רפואה לעולם".
