האם קיימת השגחה פרטית על המחשבות והרגשות שלי?
אחד מחידושיו המופלאים של הבעל שם טוב היה ההדגשה בבהירות כי בכל מחשבה, בכל תנועה קלה בנפש האדם ובאירועים שעוברים עליו – הקדוש ברוך הוא מלווה אותו. כשאדם מתבונן בעניין זה הוא זוכה לקרבת אלוקים מיוחדת. זוכה להרגיש לא רק כבן, אלא כבן שאביו מלווה אותו בכל ענייניו, ויורד בדקי דקות אל מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו, כאב רחמן הוא מסייע, עוזר ותומך, וגם כואב כל נפילה וחפץ בתיקונה ברחמים רבים.
אכן יש דעה נוספת – של הרמב"ם, שיש השגחה כללית על כולם והשגחה פרטית לה זוכים רק בעלי מעלה מיוחדת, אך חכמי הסוד ובייחוד הבעל שם טוב ותלמידיו חזרו ושיננו שבכל תנועה של האדם – שם נמצא אלופו של עולם.
האם יש דבר כזה מזל או שהכל זה רק השגחה פרטית?
המזלות הם מהלכים פנימיים של כוחות הטבע שמנהיגים את העולם על פי מה שגזרה חכמתו יתברך. אלא שבשונה מכוחות הטבע החיצוניים שנחקרים על ידי המדע, והם דוממים ואפאתיים למעמדו של האדם, המזלות הם כוחות פנימיים שיש להם קשר עמוק יותר לבחירתו ולפעולותיו של האדם. דווקא משום כך הם מסוכנים יותר מכיון שהם מסתירים את הנהגתו של הבורא שפועלת על ידי הטבע אך גם חורגת מעבר לו.
על כן אמרו רבותינו: "אין מזל לישראל". אומות העולם שמשועבדים לכוחות הטבע נקראים "עובדי כוכבים ומזלות", ואילו ישראל דבוקים בשורש האלוקי ובהשגחתו ויתברך הפרושה על הכל.
איך יודעים שיש השגחה פרטית?
ואיך יודעים שיש השגחה כללית? ואיך יודעים שאנו מצווים שלא ללבוש שעטנז, ושעלינו להטיל ציצית בבגד בעל ארבע כנפות? מקור הידיעות שלנו בתורה הקדושה שקיבלנו מפי הגבורה ושנמסרו לנו על ידי רבותינו הקדושים חכמי הדורות כולם. גם בעניינים שבהם יש מחלוקות, כמו בענפים ההלכתיים של התורה, ההלכה שנפסקת היא דבר רצון ה' שקיבלנו מסיני. וכך גם כשנחלקו רבותינו בתחומים לא הלכתיים – אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכולם מרועה אחד ניתנו – אך הדעות שהתקבלו על ידי רוב ככל גדולי ישראל הן התורה, הן רצון ה' ובלימודן והעמקה בהן אנו ניגשים לעבוד את ה'. הידיעה בדבר ההשגחה הפרטית נמסרה לנו על ידי רוב ככל גדולי רבותינו, ולאורם אנו הולכים ועליהם אנו נשענים.
האם מה שקורה לי זה בהכרח רמז מה'? ואיך אני אמור להבין מה הוא אומר לי?
אכן, זה בהכרח רמז מה', ואף־על־פי־כן לא תמיד אנו מבינים. כל מאורעותינו נועדו לקרב אותנו אליו יתברך ואל עבודתו, אך לא תמיד אנו יודעים את הכוונה הפרטית.
אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, כלומר שאין פרט במציאות שלא מכוון על־ידי הנהגת ה'. אפילו הרמב"ם, שמפורסמת דעתו שיש רק השגחה כללית ולא פרטית, מבאר שאם באו צרות ואנשים אומרים כי "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית – הרי זו דרך אכזריות" (הלכות תעניות).
ולפעמים אנחנו יכולים להבין. לדוגמה: אדם שחלילה היה מעורב בתאונת דרכים שנגרמה גם כתוצאה מרשלנותו אך יצא ללא פגע, פשוט וברור שקיבל איתות משמיים לכך שהוא צריך לעשות תשובה בנושא זהירות בדרכים.
