בס"ד

יום שישי, 29 מרץ, 2024
הכי עדכני

איך אפשר להיות אמא טובה להרבה ילדים? כל ילד הוא עולם שלם, ובפועל אני מרגישה ויודעת שנוצרים חסכים. זה מתסכל!  

שתי הנחות יסוד מסתתרות בשאלתך: הראשונה אומרת שהאחריות על גידול הילדים מוטלת אך ורק על הכתפיים שלך, והשנייה טוענת שגידול ילדים צריך להיעשות באופן מושלם. להנחות אלו יש יסודות אמיתיים, ודווקא משום כך הטעויות שבהן מלפפות אותנו בעוצמה.

ראשית, לא פחות מזה שאת ילדת את ילדייך, הקדוש ברוך הוא ברא אותם והוא מנהיג את עולמו ואת כל בריותיו, וכן, גם את ילדייך.

בנוגע להנחה השנייה, אנחנו לא מגדלים מלאכים. למרות כל מאמצינו, חסכים יהיו מנת חלקם של ילדינו מפני שהם בשר ודם – בדיוק כמונו. כמובן שתפקידנו הוא לתת להם את המירב, אך יחד עם זאת לדעת שהחלקיות, שתהיה מנת גורלם, איננה רק חסרון אלא גם מעלה, כמעלת האדם על המלאך.  

נולד לנו נכד ראשון, ברוך השם. איך נהיה סבא וסבתא טובים?

 מזל טוב! ה"אמרי אמת" אמר שעיקר מדרגת האדם היא סבא וסבתא. קשר בין הורים וילדים יש גם אצל בעלי חיים, אבל בין סבא וסבתא לנכדים – קשר זה קיים רק אצל האדם.

 ראשית, להרעיף אהבה שמתבטאת הן בהיבטים רוחניים והן בעניינים גשמיים. סבא וסבתא הם דמויות של טוב, מפני שאינם צריכים לחנך או להשתמש במידת הדין בדרך כלל, ולכן גם יכולים לקחת את התפקיד שמשדר שבאמת העולם הבוגר והסמכותי רוצה באופן הכי עמוק את טובת הילד. האהבה והטוב שמורעפים על הילד יוצרים את הבריאות הבסיסית של התשתית לכל פיתוח האישיות.

על גבי זה, אנחנו מצווים להנחיל את התורה לבנינו ולבני בנינו. טעם מיוחד יש בלראות סבא יושב עם נכדו ללמוד תורה, גם המתבונן מהצד טועם בכך טעם של נצח, עומק חיים של תורה שמעבר לגבולות הדור.

מה עושים כשהבנים שלי לא מוכנים להגיע לחתונה משפחתית בטענה של לבוש לא צנוע של המוזמנות ואולי אף הכלה?

מנשקים אותם על מצחם ואומרים להם: "אשרינו שילדנו בנים צדיקים שרוצים לשמור על עיניהם ומוכנים לשלם מחיר בשביל להימנע ממראות אסורים!". לצערנו, המראות הללו מלווים את חיינו ומופיעים מכל עבר, ולא רבים זוכים לילדים רגישים קדושים וטהורים שחפצים לשמור על עיניהם. בדורנו זה לא דבר של מה בכך, ולכן יש לשמוח שמחה עצומה בדבר.יחד עם זאת, כיון שהמרקם המשפחתי הוא קדוש ועליון והוא הבסיס להשראת שכינה בישראל, צריך לבחון בכל מצב איך נכון לנהוג בפועל. זו הזדמנות מצוינת ללכת עם הילדים לרב שמוסכם על כולכם ומתוך שיחה משותפת להגיע להכרעה הנכונה מה לעשות. אבל אפילו אם תיפול הכרעה שיש ללכת לחתונה, הרצון להימנע הוא יקר מאין כמותו וצריך לחזק אותו ולאמץ אותו אל ליבנו.
 איזו עבודה רוחנית נדרשת מההורים כדי שהילד שלנו לא ירד מהדרך?

משאלתך נראה כאילו הדבר תלוי לחלוטין בהורים ואם הם רק יעשו את הצעדים הנכונים, יוכלו למנוע מילדיהם לסור מדרך התורה. אני סבור שאין הדבר כן. הקדוש ברוך הוא מסר בחירה חופשית לכל אדם, וכבר מצאנו אצל ענקי עולם שבניהם לא המשיכו את דרכם. ויחד עם זאת מוטל עלינו לעשות כל מה שאנחנו מסוגלים בעניין.

פעם נשאל הרב שטיינמן זצ"ל האם להעיר מתבגרים כשהם עלולים לאחר זמן קריאת שמע ותפילה. הוא נענע בראשו בספק ואמר: "רק פעם אחת", ומנימת דבריו עלה שגם את זה יש לעשות בעדינות. אך לאחר מכן הוסיף ואמר בבהירות: "לא לנדנד".

לילד יש בחירה, ואם מנסים לבחור במקומו הדבר מקומם אותו ובצדק, מפני שלא נותנים לו את המרחב והכבוד המגיעים לו. אנחנו צריכים להוות מופת ודוגמה ללהט לקרבת ה' בפנימיותנו ככל שנוכל ולעזור בעדינות, אך גם להיזהר שלא לנדנד.

אני גדלה בבית שיש בו כל היום צעקות וריבים. מה ה' רוצה ממני?

דבר ראשון, סור מרע. ה' בוודאי רוצה שלא נהיה שותפים ליריבויות, מתחים וכעסים. ואין הדבר פשוט כלל, כי כשכל האווירה רוויה כעסים, קשה מאוד לשמור על צלילות ומנוחת הדעת ושלוות נפש. ובכל רגע שזוכים שלא להיגרר אחרי המריבות, מעמידים בזה את כל העולם כולו על מכונו, "תולה ארץ על בלימה – על מי שבולם עצמו בשעת מריבה".

אבל יש גם 'עשה טוב', ודווקא מהמחזה השלילי והמכאיב של בית שמוצף במתחים אפשר לאגור כוחות לבנות בית על יסודות של שלווה אהבה ונחת, ולהיות בעלי מאור פנים וסבר פנים יפות. ואם יש בכוחך להשכין שלום ולהשקיט את המריבות הרי זה נפלא, שכך תתברכי במידתו של אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. אך יש גם סכנה בדבר – שכן לעתים המנסה להשכין שלום עלול למצוא עצמו שופך שמן על מדורת המריבה. והדברים צריכים להיעשות בשום שכל, בשיקול דעת ומתינות, ובנפש רוגעת ובוטחת.

האם מותר לשקר להורים כדי שלא יצטערו, אם עשיתי משהו בניגוד לדעתם? (למשל נסעתי בטרמפ)

הנטייה לשקר היא מסוכנת מאוד. כשאדם נוטה מדרך האמת והיושר הוא עלול לחיות חיים מעוותים, חולניים, מדומים, ולכן התורה מדריכה אותנו ללכת ביושר ובאמת גם אם יש לדברים מחיר.

 ואף על פי כן, יש מצבים מיוחדים שבהם מותר לשנות מפני דרכי שלום. אם אדם רואה שהוא יגרום צער רב להוריו, עליו להישמר שלא לצער אותם ולכן יש מקום לשנות מדיבורו. אבל ייזהר מאוד מאוד שלא יהפוך את הדבר להרגל, וכדאי להתייעץ עם תלמיד חכם בכל מקרה לגופו כדי לשקול אותו בפלס היושר והצדק האם באמת נכון כאן לסור מן האמת ולהרבות בשלום או שעדיף לאחוז באמת גם כשיש לה מחירים.

אימא שלי לא כל כך מקפידה על בדיקת המזון מתולעים. האם מותר לי להעיר לה למרות שאני יודעת שזה לא יעזור?

אם את יודעת שזה לא יעזור אין טעם להעיר לה, ולשם מה את זקוקה להיתר לדבר שאין בו תועלת? אם היא לא תקבל את דברייך הדבר ישאיר טעם מר גם מצדך וגם מצדה. גם להורים קשה לחנך את ילדיהם, אך ברור שלילדים אין משימה לחנך את הוריהם – זה אינו תפקידם.

התפקיד שלנו הוא להתמסר בעומק לב ונפש לעבודת ה' ולהישמר בעצמנו מכל מאכל שיש בו איסור, ובעזרת ה' על ידי שהיא תראה אותך מתנהגת בכבוד ובאהבה מצד אחד, ומאידך שומרת על ההלכה הזו, הדבר ימיס את לבבה ויסייע לה ללכת בדרך הטובה והרצויה.

מה אפשר לומר להורים של חוזרים בתשובה שכועסים על הילדים שלהם ועל הרבנים ש"לקחו אותם"?

הרבה פעמים הניסיון "לומר להורים" הוא בעצם ניסיון לחנך ולהטיף, ומהווה חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. להורים קשה שילדיהם לא הולכים בדרכם, בוחרים בדרך אחרת ובוודאי אם יש בה גם ביקורת גלויה או סמויה על דרך ההורים. זהו קושי טבעי שקל להבין אותו ואפילו להזדהות אתו.

 לכן הרבה יותר טוב לא להיכנס לעימות ולא לנסות ללמד ולחנך את ההורים. הדרך הנכונה היא לחזור בפשטות ובנעימות על כך שההורים בחרו את דרכם והילדים בחרו את דרכם שלהם, ושלמרות הפער בהשקפה היינו רוצים להתנהל באהבה ואחווה ולמצוא את הדרך המשותפת – כך שבמקום לבקר אחד את השני נמצא את הנקודות המשותפות כדי שהשלווה והנעימות יחזרו לשרור במשפחה.

אני רוצה ללכת לשנת שירות עם פנימייה, אבל ההורים שלי רוצים שאחזור כל יום הביתה. אני חייבת לשמוע בקולם?

מצוות כיבוד אב ואם היא מצווה יקרה מאוד, אבל אין כוונתה שההורים מנהלים את חייהם של ילדיהם. לכן ההלכה אומרת שאם הבן רוצה למשל ללמוד תורה או לישא אישה מסוימת, הוריו אינם יכולים לעכב. כי אין כוונת המצווה שההורים ינהלו את ילדיהם, אלא שהילדים ישמשו ויעשו כל צורכיהם ויכבדו אותם. ואף על פי כן, בוודאי מן הראוי למצוא דרך לעשות הכל בשלום בית, ואם לא מצליחים לבד כדאי לערב גורם מתווך כמו מחנכת מהאולפנה או רב שקשור למשפחה, שינסה למצוא גשר ופתרון שיהיה מתאים בעיני כל הצדדים. ואם לאו, יש מידת חסידות ואולי אף יותר מזה, לא להכאיב להורים ולהגיע להחלטה משותפת.

ההורים שלי רוצים שאוריד את הפאות הגדולות, אבל אני מרגיש שהן מחזקות אותי. מה לעשות?

מצוות כיבוד הורים עיקרה הוא לשרת את ההורים בכל הנצרך להם. נוספת עליהם מצוות היראה, "איש אמו ואביו תיראו", שאוסרת לשבת במקומם ולחלוק על דבריהם בפניהם וכיוצא בזה. לשמוע בקול ההורים בעניינים של עבודת ה' אינו חלק עיקרי במצווה, אבל ודאי רוח המצווה היא לעשות נחת רוח להורים.

לכן יש כאן שתי מידות חסידות שצריך לשקול אותן זו מול זו: מצד אחד נחת רוח להורים, ומצד שני להיות חזק בעבודת ה'. אם אפשר למצוא עצה אחרת איך להתחזק, יש בכך עדיפות. אבל בדרך כלל כשאנו פוגשים במהלך החיים שתי מידות חסידות שמתנגשות, צריך שיקול דעת של דמות מנוסה כדי להגיד בכל מצב מה כדאי ונכון יותר, וכמובן שהדבר תלוי בגיל, במצב המשפחתי, במערכות היחסים ועוד.

ביני ובין הורי יש פער עצום בעבודת ה', לפעמים אני נוסעת למקומות כדי להתחזק אבל הם כועסים.

הלכה פשוטה היא שכשאדם רוצה לעבוד את ה', הוא אינו מחויב לשמוע בקול הוריו שרוצים שילך בדרך אחרת, קל וחומר אם רוצים שימעט בעבודת ה' יתברך. יחד עם זאת, כיבוד ההורים היא מהמצוות היקרות ביותר. התורה מלמדת אותנו זאת, בין היתר, כשהיא ממקמת אותה בלוחות הברית בתווך שבין המצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו, מפני שההורים הם כשותפים עם הקדוש ברוך הוא בברייתנו. ולכן אין להימנע מן העניינים שעל ידם אנחנו נדבקים בה' יתברך, ויחד עם זאת אנחנו צריכים לעשות כל שלאל ידינו, במאמצים גדולים ואמיתיים, כדי לרצות את ההורים ולעשות הכל בדרכי שלום ואהבה. ואם מגיעים למבוי סתום, כדאי להתייעץ עם אדם חכם ומנוסה כדי למצוא את שביל הזהב.

אמא שלי אישה לא דתיה אבל מכבדת את המסורת, מה אוכל להגיד לה כדי שתשלח את אחי לחינוך דתי?

ראשית, עליך לזכור שאחיך הוא הבן של אמך ולא שלך, ואמך ממונה לחנך אותך ולא להפך. צריך להיזהר לא להחליף את היוצרות במבנה הנכון של המשפחה. ואף על פי כן, מכיוון שחינוך תורני הוא יקר מאוד, בוודאי שזה לטובת אחיך ובסופו של דבר גם לטובתה של אמך.

לכן כדאי לעשות השתדלות עדינה ולומר לה, שאם היא תתבונן בעולם בעינים פשוטות, היא תראה עד כמה החינוך התורני מוציא פירות מתוקים של גידול לערכים, כיבוד הורים ומידות טובות וישרות. הוא גם מונע הרבה מהבעיות שמציפות היום את גידול הנוער, למרות שבעיות יש בכל מקום.

 ואם חינוך תורני מביא פירות יותר משובחים בנוגע לדרך ארץ שקדמה לתורה, קל וחומר לענייני התורה עצמה, שהיא המורשת וההמשכיות של כל מה שקיבלנו מהדורות שעברו, ושאיתו אנחנו מלאים ביטחון לגבי ההמשכיות לדורות הבאים.

אני בעלת תשובה. איך אפשר להתחזק במצוות כיבוד הורים?

אמרו רבותינו ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". אחת הסיבות לכך היא שהניסיונות שעוברים עליהם קשים יותר. בימינו, חזרה בתשובה כוללת גם מעבר בין־תרבותי, שפעמים רבות גורם זעזועים בקשרים המשפחתיים הקיימים, ולכן הניסיון גדול הרבה יותר. ועם זאת, "לפום צערא אגרא" – לפי הצער, השכר.

צריך לדעת שעיקר מצוות כיבוד הורים קשורה לטיפול בהם, אך לשמוע בקול ההורים אינו מעיקר המצווה. כל אחד בוחר את דרכו, אפילו בגוונים שונים בתוך עולם התורה. קל וחומר שזכותו המלאה של אדם להידבק בתורה, ואין להורים סמכות למנוע ממנו את שמירת התורה והמצוות.

החכם עיניו בראשו, יתרחק מן המחלוקת ויראה לשמח את הוריו בכל מה שיוכל. ואם אין ברירה, והמפגשים הופכים למריבות, נכון יותר להתרחק, ובכל זאת להשתדל לגרום להורים נחת רוח במה שאפשר. 

איזו הנהגה טוב, טיפ קטן, אפשר ליישם כשרוצים להשתדל בכיבוד הורים?

המצווה המרכזית של כיבוד הורים היא לסייע להורים בחיים היום-יומיים, כגון להאכיל ולהשקות אותם. אמנם "מאכילו ומשקהו" שייך רק לעת זקנה או במצבים סיעודיים, אולם לכל הורה אפשר לסייע במטלות היום-יומיות שרובצות עליו, ובוודאי במטלות של צרכי הבית, שלא תמיד שמחים לעשותן: שטיפת כלים, ניקיונות הבית, פינוי אשפה ומטלות מגוונות שבהן אפשר לסייע.

גם קימה והידור כשההורים מגיעים היא מצווה נשכחת שראוי להתמקד בה. אפשר כמובן גם לפרגן, להחמיא, לכתוב מכתבים ופתקים מתוקים של הערכה, אהבה וחיבה, ולבטא בדרכים יצירתיות את האהבה והכבוד שאנו רוחשים להורינו.

איך מקיימים מצוות כיבוד הורים כשההורים כל הזמן רבים ביניהם ומשפילים זה את זה?

 מצוות כיבוד הורים אינה ניסיון לנהל את מערכת היחסים שביניהם, אלא לחיות בדרך הנכונה במערכת היחסים בין הבן והבת להוריהם. הצורך לטפל בקשיים והבעיות שבין ההורים בדרך כלל אינו מוטל על ילדיהם מפני שבדרך כלל התערבות של הילדים מזיקה הרבה יותר משהיא מועילה.

בכדי לסייע בשלום הבית בין ההורים, רצוי שההורים ילכו ליעוץ זוגי אצל אדם מנוסה שיוכל לסייע בידם. צריך לשקול היטב אם רצוי שהילדים בכלל יאמרו שכדאי ללכת ליעוץ כזה, ועל כל פנים מצוות כיבוד הורים היא לאהוב את האב בלי קשר ליחסו אל האם, אלא אם כן הדברים מגיעים לאלימות ולהתעללות, ולאהוב את האם בלי קשר ליחסה אל האב. אנו משתדלים שלא להיכנס למקום שיש בו סתירה בנושא זה אלא לכבד כל אחד כאילו הוא "בן יחיד".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

רוצים לשאול את הרב יהושוע שפירא שאלה?

כתבו לנו כאן

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן