איך צריך לקרב רחוקים?
רבנו הרב צבי יהודה היה אומר ששני אל"פים מאירים את דרכנו ביחס לדור: אהבה ואמונה, והאהבה קודמת לאמונה. עלינו להרבות באהבת ישראל שמביאה לתחושה שכל יהודי וכל יהודייה הם נשמה אלוקית עליונה וטהורה, והוא כאח לי כי שנינו "בני אב אחד נחנו". וגם אם חטא או התרחק אחי, איני מביט על חיצוניותו אלא על האחווה שלנו ועל האור שבנשמה.
אהבה זו ממיסה את החומות, ומאפשרת לאמונה בטוב האלוקי שכבר מצויה בו ולהשתוקקות שלו לזכות להתקשרות בתורה ומצוות – להדליק את הנר הפנימי שלו על ידי האור של התורה שזכיתי אני לקבל במהלך חיי.
איך אפשר להוכיח ליהודים אחרים שה' הוא האלוקים?
האם היית מוכן שאנשים אחרים יוכיחו לך את דעותיהם, או שעצם המעמד היה גורם לך להתגונן, ואולי אף לתקוף? אנשים בדרך כלל לא רוצים ש"יוכיחו להם". מעבר לכך, הניסיון להוכיח מלמד שבמקום לגדול בעצמנו, אנחנו נעשים תלותיים בשאלה עד כמה נפעל על אחרים. זו לא הדרך הנכונה. השאלה האמיתית היא עד כמה אנחנו נפתחים, מעמיקים ומתרוממים אל האור שלמעלה מכל גבול וגדר, הטוב שלמעלה מכל המגבלות של העולם הזה, כך שהמילים "ה' הוא האלוקים" יאירו בקרבנו.
ככל שהדברים מאירים בנו יותר, אנחנו זוכים להאיר אותם ולא להוכיח אותם גם לאחרים; וכשאנחנו מאירים, סביבתנו רוצה מעצמה ליהנות גם היא מן האור.
איך אפשר לעזור לאדם אם הוא בעצמו לא רוצה שיעזרו לו?
ראשית, להתפלל. חז"ל הפליגו במעלת המתפלל על חברו, עד שאמרו שמפני המעלה הגדולה שבדאגה לחברו הוא זוכה להיות נענה תחילה.
ועם זאת, כל אחד מאיתנו יודע שגם הוא עצמו מסרב לעיתים לקבל עזרה דווקא כשהוא חפץ בה יותר מכל, ובליבו הוא מקווה שלא ישמעו לו ולא ייכנעו למראה העיניים החיצוני אלא יעזרו לו לצאת מהליפוף של אי הקריאה לעזרה. לפעמים אפשר לראות על הזולת שגם הוא נתון במצב זה, ואז מענה רך ודואג יכול לרכך את הקושי החיצוני.
ולעיתים מה שנדמה לנו כעזרה, באמת איננו עוזר לזולת אלא אולי אפילו מציק לו. וצריך להיזהר שלא להציק מתוך ניסיון לראות את כל העולם במשקפיים שלנו בלבד.
איך אני מחזקת חברה שהתחילה ללכת במכנסיים?
לפני שנחזק את החברה, עלינו להתבונן בעצמנו ולסדר את השקפותינו, ומתוך כך נביא גם לה תועלת. הדבר הראשון הוא להתחזק בעצמנו במידת הצניעות, וכמו שאמרו חז"ל "הרואה סוטה בניוולה, יזיר עצמו מן היין". מי שנפגש עם פריצת גדר צריך לדאוג לשמירתה יותר מהרגיל.
דבר נוסף, עלינו ללמד זכות, בוודאי בדור כמו שלנו, שדעות זרות מפעפעות כארס בקרבנו. מי שמתקשה להחזיק מעמד כנגד הצונאמי התרבותי האדיר, נלמד עליו זכות שבאמת הוא רוצה ומבקש להיות דבוק בה' יתברך בכל לבו אלא שטחו עיניו מראות. בדרך כלל ההשפעה דרך אהבה, עמוקה יותר מן המילים, והצניעות שלנו והאהבה לזולתנו תקרין גם אליו. רק במקום שיש לנו ודאות שדיבור יכול להביא תועלת, עלינו גם להגיד מילים שגורמות לשוב אל הצניעות, וגם הן באהבה רבה. הרמב"ן אומר שצריך להאמין שהכל ניסים.
מה עונים לחבר בצבא שלא הניח תפילין מעולם, ואומר שאם אסביר לו – הוא יניח?
לאחר שהיה משועבד ומעונה בסבל נורא, יצא עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים שלא נשמעו מעולם, ואז לקח אותנו הקדוש ברוך הוא לו לעם ואמר לנו "בני בכורי ישראל". באותה שעה נתן לנו אות לאותה בכורה את התפילין. זהו תוכן שתי הפרשיות הראשונות בתפילין. מאז ליווה אותנו ה' יתברך ושמר עלינו כבנים למרות הגלויות הקשות והשיבנו הביתה.
בפרשה הבאה מופיע הפסוק השגור על פיו של כל יהודי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – פסוק שליווה את אבותינו בכל דרכיהם ואפילו בכבשני הגזים על אדמת אירופה – ולבסוף בפרזה החותמת מובעת דבקותינו במצוותיו של ה' יתברך. הקשר הזה הוא האות והפאר של האומה הישראלית בכל דרכיה.
גם אם חברך ידחה את דבריך, נשמתו בוודאי מקשיבה ושמחה, וגם אם לא יפעלו הדברים ברגע זה, הם ייכנסו בעומק הלב ויפעלו את פעולתם. ועתידות כל הנשמות להיות "שבי פשע ביעקב", ואף אתה תורם את חלקך בעניין זה. אשריך!
חבר שלי רוצה להיות דתל"ש , מה לומר לו?
אם אינך יודע לענות על שאלות אמוניות רצוי שתיעזר בדמויות אחרות. אבל למעשה, פעמים רבות מה שהאדם באמת זקוק לו הוא יחס חברי, אוהב ומאמין, מתוך קישור בלב ונפש ומתוך אהבת ישראל שאינה מתרכזת בגילויים החיצוניים אלא מאירה את הנשמה. ודבר זה מוטל בדרך כלל דווקא על החברים ועל הסביבה הקרובה.
ועל כן, יותר משאתה צריך לחפש ולבקש תשובות, עליך לבקש בתוכך אהבת אמת חודרת ומקרבת, ויחד עם זאת לזכור שהקדוש ברוך הוא נתן בחירה לכל יהודי ויהודיה. גם אם איננו יודעים מה עבר על כל אחד ובאילו קשיים הוא נתקל, איננו פועלים מתוך לחץ וחרדה אלא נוהגים בשמחה ובאהבה ומתוך תפילה לסייעתא דשמיא, שהקדוש ברוך הוא יזכנו שעל ידי פעולותינו המועטות יתהפך מקום עמוק בלב חברנו.
