מי אנחנו שנברור לעצמנו דרכים?! איזו דרך ישרה אמור האדם להמציא לעצמו? "ישרים דרכי ה'!" הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות ואלו דרכיו שאם נלך בהן, נלך בדרך הישרה.
תשובתו של רבי מתמיהה לא פחות. קנה המידה של דרך ישרה היא הרגשה עצמית או מחיאות כפיים מן הסביבה?! והרי רבים הם שאינם מקיימים מצוות ומרגישים מפוארים וגם סביבתם מפארת אותם, לא עלינו…
כמה מפרשים כתבו שהמשנה מדברת על דרך הישר בתחום הרשות, שאינו מצווה ואינו עבירה. אבל השאלה בעינה עומדת: איך יכול אדם לסמוך על עצמו שיבחר כראות עיניו? הרי "יצר לב האדם רע מנעוריו" ובשביל לדעת מהי הדרך הישרה, בכל נושא בעולם וגם בדברי הרשות, ניתנה לנו התורה שמורה את דרכנו בכל מכלול חיי האדם.
שני כתרים
מסביר הרבי מלובביץ': לפני מתן תורה אמנם הקדימו ישראל נעשה לנשמע, אבל אמרו גם "נשמע" במשמעות של נבין ונפנים! אם העיקר הוא לעשות הכל בקבלת עול של "נעשה", מדוע הם אמרו גם "נשמע"?
מלאכי השרת הכתירו כל יהודי בשני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ובכך אישרו את חשיבות ה"נשמע" לא פחות מן ה"נעשה".
אין זאת אלא שהפנמה והזדהות אנושיות הן חלק קריטי מעבודת ה'. בנוסף ליסוד שהוא קבלת עול מלכות שמים, עבודת ה' לא תהיה שלמה בלי שהאדם ירגיש את היוקר והחשיבות בעשיית רצון ה'. לכן בפעם הראשונה אמרו בני ישראל רק "כל אשר דיבר ה' נעשה", ואילו בפעם השניה הוסיפו "נעשה ונשמע".
בא בטוב
זוהי כוונת המשנה: אי אפשר להסתפק בכך שקיבלנו דרך ישרה מן השמיים, עלינו גם לברור ולבחור בעצמנו את אותה הדרך. שגם נפשנו האנושית והבהמית תזדהה עם דרך ה' ותבין מדעתה שזוהי דרך הישר. אז יתפאר האדם בדרכו, כי גם הוא עצמו יראה שהיא טובה, וגם האנשים שסביבו יראו ויודו שהיא מפוארת ויפה! "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם".
כשמתברר שהתורה והמצוות לא שוברות את העולם אלא מייפות אותו ואת האדם שמקיים אותן, התורה מתפארת בעיני כולם.
לאחר המשנה הראשונה בפרק הראשון "משה קיבל תורה" בקבלת עול של "נעשה" דווקא, מגיעה המשנה הראשונה בפרק השני ומדבר על העניין השני, "נשמע", נזדהה ונתפאר עם התורה והמצוות.
זוהר פה אור
ומיד מזהירה המשנה: "והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה"!
כשאתה במצב של "נשמע" ומתפאר במצוות, אתה בוחן את המצוות לפי התפיסה שלך ועלול מתוך כך להבדיל בין קלה לחמורה. לכן, היזהר! אל תאבד את הראש ושמור על איזון בין "נעשה" ל"נשמע" – בתפיסה של קבלת עול, שהיא היסודית יותר, אין כל הבדל בין המצוות.
וזהו סוד "הוי זהיר", גם ה"נעשה" הוא אור זוהר. בתוך ההזדהות שלנו משתקף רצון ה' השווה ומשווה קטן וגדול, המפואר ומפאר בזוהר עליון ורם מתפיסתנו את המצוות כולן.
