ארבעת הדברים הקצרים שבמשנה זו מופיעים אחד אחר השני ברצף. הרבי מלובביץ' מעיין בתוכן של כל חלק וגם בסדר של ארבעתם:
אתה יכול לנצח!
הפירוש הראשון הוא שדברי המשנה הם דברי חיזוק ונחמה לאדם, שידע שהוא יכול לגבור על היצר הרע, אף שהיצר הרע נוצר ראשון אצל האדם, "משננער ממעי אימו".
הכל צפוי – התכונות והכוחות שלך ידועים לקדוש ברוך הוא, הוא מכיר אותך ואת מה שאתה עובר ו"אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו", לכל אחד ישנם כוחות לבצע את עבודתו, ולך בפרט יש יכולת לעבודתך שלך.
והרשות נתונה – יש לך בחירה! אין שום דבר שקורה לך בעבודת ה' בלי שאתה בוחר בו, אתה יכול לבחור לעשות מה שאתה רוצה, ואם עשית משהו לא טוב זה גם בגלל הבחירה שלך. שום כוח לא יכול לכפות אותך לעשות משהו שלא בבחירתך.
ובטוב העולם נידון – הקדוש ברוך הוא רואה טוב ומלמד זכות, אל תתייאש! הקדוש ברוך הוא רב חסד ונותן לך אפשרות לבחור כל רגע מחדש ולתקן את העבר על ידי תשובה.
והכל לפי רוב המעשה – בסופו של דבר הקשר לקדוש ברוך הוא נמדד במעשים. גם אם קשה לך הדבקות וגם אם הבנה של כל התורה 'גדולה עליך', המעשה הוא העיקר ולזה כל אחד שייך.
אין עוד מלבדו אבל הוא עשה אותך עצמאי
הפירוש השני מדבר על עוצמת השגחת ה' עלינו:
הכל צפוי – לא רק שהכל צפוי מראש, אלא הקדוש ברוך הוא צופה ומביט עליך כל הזמן. "והנה ה' ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי", אי אפשר לברוח לאף מקום.
הבנה זו מעוררת שני קשיים: הראשון הוא איך יש לאדם אפשרות בחירה חופשית ואפשרות ללכת נגד ה' אם ה' צופה בו כל רגע ונמצא כל כך קרוב אליו? מנגד, איך אפשר להצליח בעבודת ה', אם ה' בוחן ומביט בדקדקנות?! הרי האדם לא מושלם ואם ייבחן כל הזמן הוא תמיד יימצא פגום. ועל זה עונה המשנה בשתי המימרות הבאות:
הרשות נתונה – הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה כזו שהאדם כן יכול לבחור ולא מרגיש כל רגע את ה' שצופה בו, זוהי מטרת הבריאה של לעשות לה' "דירה בתחתונים", שהתחתון יבחר לעשות טוב. ההתבוננות בחופש הבחירה שה' מעניק לי תוליד חשק גדול, דבקות והתמסרות לקדוש ברוך הוא.
ובטוב העולם נידון – האדם לא צריך להיות לחוץ ומבוהל מזה שה' מביט בו כל רגע. אבינו אב הרחמן מוצא אין סוף נקודות זכות בנו, וברחמיו הרבים מרחם עלינו עוד יותר ממה שאנחנו מרחמים על עצמנו.
והכל לפי רוב המעשה – מכיוון שה' צופה כל הזמן, צריך להתרגל לעשות הרבה ולא לתת לה' רק זמנים מסויימים. וכך בנוסף לזמני שיא של תורה ותפילה, יש להתרגל לעשות כל הזמן מעשים קטנים במנות קטנות תוך כדי שאר העיסוקים. מעשי חסד, לימוד פסוקים ומשניות, אמירת תהילים וכדומה. כי ה' רואה אותנו כל הזמן ממש ולא מסתפק רק במעשינו הגדולים.
