פרשתנו מפגישה אותנו עם חיבת ארץ ישראל של בנות צלפחד, כפי שמלמדנו רש"י: "למשפחות מנשה בן יוסף למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך: יוסף חבב את הארץ שנאמר: והעליתם את עצמותי וגו' – ובנותיו חבבו את הארץ שנאמר: תנה לנו אחוזה".
חכמינו ז"ל רצו ללמדנו במאמר זה, שדרישתן של בנות צלפחד לקבל נחלה בארץ ישראל לא היתה מסיבות חומריות, כפי שהיינו יכולים להבין מפשוטו של מקרא, אלא שורש דרישתן זו בא כתוצאה מאהבת הארץ שירשוה מאבי אביהן, יוסף. כך אנו מוצאים במדרש רבה ובמדרש תנחומא: "אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים… וכן במרגלים, שהוציאו דיבה 'וישובו וילנו עליו את כל העדה' ? ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו 'לא נוכל לעלות', אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה. כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה".
אחד הטעמים למצוות השמיטה, כפי שהוא מובא בספרי חסידות רבים, הוא ביטוי עמוק לאופיה של חיבת ארץ ישראל הנכונה: להבדיל ממי שרואה בחיבת ארץ ישראל חיבה גשמית כחיבת כל אומה לארצה, ואזי איננו מוכן לעזוב את הארץ ולהשביתה, בא איש ארץ-ישראל ומשביתה אחת לשבע שנים באומרו – כל החיבור שלי לארץ הקודש הוא מכח דבר ה' הנותנה לנו. ממילא, כאשר הוא מצווה אותנו לנטוש את עבודתה לשנה, אנחנו מקבלים עלינו את הדין בשמחה.
וכפי שכתב הרבי ממודז'יץ', בעל האמרי אש זי"ע: "כך גם לענין שמירת מצוות שמיטה, שהיא הזכות שגורמת לארץ ישראל להיות שייכת לעם ישראל, שהרי אם חיבתה כחיבת אומות העולם, לא היו מוותרים על יבולה לשנה אחת. אך מפני שזו חיבת הקודש של עם הקודש אל ארץ הקודש, אזי אנו שומרים ומקיימים מצוות השמיטה, ויכולים לטעון ולומר לאומות העולם שכל הארץ של הקב"ה, והוא ברצונו נטלה מכם ונתנה לנו".
מצוות השמיטה היא המשך חיבת בנות צלפחד, חיבת יוסף הצדיק, חיבת ברית הקודש המזכה אותנו בברית הארץ הטובה הזאת.
כדי להרגיש זאת ממש, אנחנו צריכים לקבל את השבת הזאת, שבת הארץ, בשמחה. כמו שבנות צלפחד לא וויתרו ודרשו, גם אנחנו צריכים לדרוש מה' יתברך – למה ניגרע?! למה אנחנו עדיין לא זוכים לקיים את מצוות השמיטה בהידורה ובמלואה? מדוע נגרע חלקנו, מדוע לא זכינו עדיין לשיבת כל ישראל לארצו, וממילא לקיומה של מצווה נהדרת זאת במלואה? מתוך תשוקה זו לקודש ולארץ הקודש, יפתח ה' הטוב את אוצרו הטוב וישפיע עלינו שפע של ברכת נחלת יעקב, נחלה בלי מצרים, ויכנס נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצנו במהרה.
